דווינה הצפוני
  | |
| תמונה עליונה: נהר דווינה הצפוני מתחיל במפגש הנהרות יוג (משמאל) וסוחונה (מלמעלה) ליד וליקי אוסטיוג (2001). תמונה תחתונה: גשר ארכנגלסק מעל נהר דווינה הצפוני (2007) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אורך | 1,302 ק"מ |
| ספיקה ממוצעת | 730 מ"ק לשנייה |
| אגן ניקוז | 357,052 קמ"ר |
| מוצא | הרי אורל הצפוניים |
| יובלים | עיקריים הויצ'גדה, הוואגה והפינגה |
| שפך | בים הלבן |
| קואורדינטות שפך | 64°33′06″N 40°29′23″E / 64.55176268918356°N 40.489786123844155°E |
| מדינות באגן הניקוז |
 רוסיה |
 | |
נהר דווינה הצפוני (ברוסית: Северная Двина באנגלית: Northern Dvina) הוא נהר בצפון רוסיה הזורם דרך מחוז וולוגדה ומחוז ארכנגלסק ונשפך למפרץ דווינה של בים הלבן. יחד עם נהר פצ'ורה הזורם ממזרח לו, הם מנקזים את רוב צפון מערב רוסיה אל האוקיינוס הארקטי. אין לבלבל את הנהר הזה עם דווינה המערבי, שאליו הוא לא קשור.
היובלים העיקריים של הדווינה הצפוני הם הויצ'גדה (מימין), הוואגה (משמאל) והפינגה (מימין).
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי מילון האטימולוגיה של מקס פַאסְמֶר, שמו של הנהר נלקח משם הנהר דווינה המערבי.[1] שם המקום "דווינה" אינו נובע מאחת מהשפות האורליות, מוצאו המדויק אינו ברור. ייתכן שמדובר במילה מהשפות ההודו־אירופיות, שפירושה היה בעבר "נהר" או "נחל".[2]
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אגן הניקוז
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורכו של הנהר דווינה הצפוני הוא 744 קילומטרים. יחד עם יובלו העיקרי, נהר סוחונה, אורכו הכולל מגיע ל-1,302 קילומטרים, אורך הדומה לזה של נהר הריין במרכז ובמערב אירופה. שטח אגן הניקוז שלו הוא 357,052 קילומטרים רבועים.[3]
אגן הניקוז של הדווינה הצפוני כולל את מרבית שטחם של מחוז וולוגדה ושל מחוז ארכנגלסק, וכן שטחים במערבה של רפובליקת קומי ובצפונו של מחוז קירוב, ואזורים קטנים יותר בצפון מחוז ירוסלבל ובמחוז קוסטרומה. בערי ארכנגלסק ווולוגדה, וכן בעיירות קטנות רבות, מהן בעלות חשיבות היסטורית, ובהן וליקי אוסטיוג, טוטמה, סולוויצ'גודסק וחולמוגורי, עובר אגן הניקוז של הדווינה הצפוני.
אגן הניקוז של הדווינה הצפוני הוא בצורת האות T בקירוב. נהר הסוחונה, שאורכו 558 קילומטרים, זורם מזרחה ומתחבר לאגן הניקוז של נהר ויצ'גדה, שזורם מערבה ואורכו 1,130 קילומטרים. הנהר המאוחד ממשיך לזרום צפונה־מערבה ונשפך לים הלבן בסמוך לעיר ארכנגלסק.
בהתבוננות מדויקת יותר, נהר הסוחונה זורם מזרחה ונפגש עם נהר היוג, הזורם צפונה, בעיר וליקי אוסטיוג. הזרם המאוחד, שמכונה מכאן ואילך "הדווינה הצפוני", ממשיך צפונה לאורך כ-60 קילומטרים, קולט את נהר ויצ'גדה, הזורם ממערב, בעיר קוטלאס, ומשם פונה לזרום לכיוון צפון־מערב עד שנשפך לים הלבן. הציר סוחונה–ויצ'גדה שימש בעבר כנתיב תחבורה חשוב ממזרח למערב, בעוד שהציר דווינה הצפוני-ונהר יוג שימש כנתיב תחבורה מצפון לדרום. חלקו העליון של נהר הסוחונה מחובר לתעלת הדווינה הצפוני, שמקשר את מערכת הנהרות לנתיב המים הוולגה-באלטי, המחבר בין סנקט פטרבורג למוסקבה.
מסלול הנהר
[עריכת קוד מקור | עריכה]נהר הסוחונה זורם מזרחה ובהמשך לצפון־מזרח, נפגש עם נהר היוג, הזורם צפונה, בעיר וליקי אוסטיוג, ומאותו שלב מקבל את השם "הדווינה הצפוני". כביש P157 המחבר בין העיר קוסטרומה לעיר קוטלאס דרך ניקולסק ווליקי אוסטיוג. מצפון לווליקי אוסטיוג עובר הכביש על הגדה השמאלית של הדווינה הצפוני. הנהר זורם צפונה לאורך כ-60 קילומטרים, חוצה ממחוז וולוגדה למחוז ארכנגלסק, ובעיר קוטלאס הוא קולט את נהר ויצ'גדה, הזורם ממערב ומקורותיו בהרי האורל הצפוניים.
מאחר שאורכו של נהר ויצ'גדה בנקודת המפגש עולה על זה של הדווינה הצפוני, הקטע שבין מקורות הדווינה לבין נקודת המפגש עם ויצ'גדה מכונה לעיתים "הדווינה הצפוני הקטן" (ברוסית: Малая Северная Двина). סמוך לאחר המפגש בין הנהרות, חוצה את הדווינה הצפוני מסילת הברזל המקשרת בין קונושה, קוטלאס וורקוטה.
הדווינה הצפוני פונה לצפון־מערב וקולט אליו מספר נהרות קטנים, ובהם האופטיוגה והניז'ניה טוימה, המגיעים שניהם מצפון־מזרח. סמוך ליישוב העירוני ברזניק, נשפך אליו נהר ואגה מדרום. בנקודה זו נכנס לאזור גם כביש M8, המחבר את מוסקבה עם וולוגדה וארכנגלסק. נהר יומצה (או ימצה) מצטרף ממזרח־דרום־מזרח, כשכביש P1 (מקרגופול) עובר במקביל לנהר.
נהר פינגה, שבעבר שימש נתיב מים חשוב, מתחבר לדווינה הצפוני ממזרח. סמוך לשפך הפינגה, הנהר מתפצל למספר ערוצים, שאחד מהם עובר ליד הכפר העתיק חולמוגורי, הממוקם 75 קילומטרים דרומית-מזרחית לארכנגלסק. הענפי הנהר מתאחדים בהמשך ועוברים ליד עיירת חוטבי העצים המודרנית נובודווינסק.
במורד הנהר מהעיר נובודווינסק מתחילה דלתה בשטח של 900 קילומטרים רבועים. בחלק העליון של הדלתה שוכנת עיר הנמל ארכנגלסק, שהחליפה בהדרגה את חולמוגורי כעיר המרכזית באזור. בצד הדרום-מערבי של הדלתה נמצאת העיר סברודווינסק, המשמשת כבסיס ימי והיא השנייה בגודלה באזור. הדלתה נשפכת אל מפרץ דווינה שבים הלבן.
הנהר זורם דרך מחוז וליקואוסטיוגסקי שבמחוז וולוגדה, וכן דרך מחוזות קוטלסקי, קרסנובורסקי, ורחנטוימסקי, וינוגרדובסקי, חולמוגורסקי ופרימורסקי שבמחוז ארכנגלסק. כל המרכזים המנהליים של מחוזות אלה שוכנים על גדות נהר דווינה הצפוני, דבר המעיד על התפתחותם בתקופה שבה הנהר שימש כנתיב התחבורה הראשי באזור.
ניווט ותעלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקיץ, הנהר כולו כשיר לשיט ומשמש באופן נרחב להובלת רפסודות עצים. תעלת דווינה הצפונית מקשרת אותו לנתיב המים וולגה–בלטי. במאה ה-19, תעלת יקטרינינסקי הצפונית, שפעלה לזמן קצר ננטשה, כשהיא פעלה היא חיברה גם את אגן נהר דווינה הצפוני לאגן נהר קאמה. בשנים 1926–1928 נבנתה תעלה שחיברה את נהר פינגה, אחד מיובליו הגדולים של נהר דווינה הצפוני, לנהר קולוי, אך גם היא נזנחה ברובה.[4]
תנועת שיט נוסעים מסחרית בהיקף גדול פסקה כמעט לחלוטין, ונותרו רק קווי נוסעים מקומיים. קו הנוסעים שחיבר בין קוטלס לארכנגלסק הוצא מכלל פעולה בשנת 2005.[5][6]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזור אוכלס תחילה על ידי עמים פיניים ולאחר מכן יושב על ידי רפובליקת נובגורוד, למעט וליקי אוסטיוג שהייתה חלק מנסיכות ולדימיר-סוזדל. יתר אגן נהר דווינה הצפוני היה בשליטת נובגורוד. וליקי אוסטיוג הוזכרה לראשונה בכרוניקות בשנת 1207, שנקורסק הוזכרה בשנת 1229, וסולוויצ'גודסק נוסדה במאה ה-14. כבר במאה ה-13 הגיעו סוחרי נובגורוד לים הלבן, והאזור משך בתחילה בשל סחר הפרוות. נתיב המים העיקרי מנובגורוד לנהר דווינה הצפוני עבר לאורך נהר וולגה ויובלו שקסנה, דרך נהר סלביאנקה לאגם ניקולסקויה, משם הועברו הסירות ביבשה לאגם בלאגובשצ'נסקויה, ומשם במורד נהר פורוזוביצה לאגם קובנסקויה, והמשך דרך נהר סוחונה לנהר דווינה הצפוני.[7]
מנהר הדווינה הצפוני היו מספר דרכים אל אגן הניקוז של נהר מזן Mezen, ומשם יכלו הסוחרים להגיע לאגני הניקוז של נהרות פצ'ורה ואוב. אחת הדרכים עברה במעלה נהר ויצ'גדה ונהר יארנגה, ומשם ביבשה אל נהר ושקה. דרך נוספת עברה במעלה נהר ויצ'גדה, נהר וים, נהר ילבה, ולאחר מכן ביבשה אל נהר אירווה ומשם אל נהר מזן. שתי דרכים נוספות כללו מעבר במעלה נהר פינגה ומשם ביבשה אל נהר קולוי ואל נהר מזן, או שימוש בנהרות פוקשנגה ופוקשנגה השנייה (Pokshenga) כדי להגיע אל נהר פינגה, ומשם דרך נהר יוז'וגה נשאו את הסירות ביבשה אל זריאנסקאיה יז'וגה ואל נהר ושקה.[7] מנהר ויצ'גדה יכלו הסוחרים גם להגיע ישירות אל אגן הניקוז של נהר פצ'ורה דרך נהרות צ'ריה ואיז'מה, או דרך נהר מילווה.
מהמאה ה־14 שימשה חולמוגורי כנמל המסחר המרכזי על גדות הדווינה הצפונית. הדלתא של נהר דווינה הצפוני החלה להתפתח באופן אינטנסיבי על ידי מתיישבים רוסים במאה ה-15. במקביל, שרידים המתקופה הפינו-אוגריתית עדיין ניכרים בטופונימיה המקומית.[8] במאה ה־17 עברה חשיבות זו לעיר ארכנגלסק. עם זאת, מושבה של אפארכיית חולמוגורי ואגה, שמ־1732 נקראה אפארכיית חולמוגורי וארכנגלוגורוד, אשר הייתה בעלת סמכות שיפוטית על כל צפון רוסיה, כולל מנזר סולובצקי, נותר בחולמוגורי עד שנת 1762. עד למאה ה־18 שימשה ארכנגלסק כנמל המסחר הימי המרכזי של רוסיה מול מערב אירופה, והדווינה הצפוני היה נתיב המסחר העיקרי שחיבר את מרכז רוסיה עם העיר. פטר הגדול שינה את המצב באופן דרמטי כאשר ייסד את סנקט פטרבורג בשנת 1703, ובכך פתח את הדרך למסחר דרך הים הבלטי, וכן סלל את הדרך בין סנקט פטרבורג לארכנגלסק דרך קרגופול. הנהר איבד במהירות את מעמדו כנתיב המסחר הראשי, תהליך שהועץ עם סלילת מסילת הברזל בין וולוגדה לארכנגלסק בשנים 1894–1897.
הדווינה הצפוני היה זירתם של מספר קרבות במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה, רבים מהם כללו את צבאות ההתערבות של מדינות ההסכמה במסגרת המערכה בצפון רוסיה. במהלך המלחמה פעלה באזור שייטת מיוחדת בשם "שייטת הדווינה הצפוני".
בעלי חיים בנהר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנהר מצויים כ־30 מיני דגים, ובהם שטירל, נלמה, ונדס, פיז'יאן, לש, נאוואגה, אלתית, לבנון ואחרים.[9]
הידרולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנהר ניזון ממקורות מים מעורבים, כאשר שלג מהווה את הרכיב הדומיננטי (50–60%). הוא קופא בסוף אוקטובר או בתחילת נובמבר, והקרח מפשיר מתחילת אפריל ועד תחילת מאי.[9] הצפות אביביות מתרחשות בין אפריל ליוני. באגן הניקוז של הנהר מצויים כ־17,600 אגמים, כשהגדול שבהם הוא אגם קובנסקויה. הספיקה השנתית הממוצעת היא 730 מ"ק לשנייה בנקודת המפגש של הנהרות הסוחונה והיוג, ו־3,420 מ"ק לשנייה בשפך הנהר.[9]
טווח שינויי מפלס המים במהלך השנה נע בין 5.5 ל־9 מטרים, ובין שפכי הנהרות ואגה ופינגה עשוי הטווח להגיע עד 14 מטרים. סחף הקרח באביב סוער ומלוּוה לעיתים קרובות בפקקי קרח, אשר גורמים לעלייה חדה ומהירה במפלס המים ולהצפות באזורים מיושבים. עכירות המים הממוצעת היא 31 גרם למ"ק, וזרם החומרים המושעים השנתי מוערך ב־3.3 מיליון טון.[9]
באזור דלתת הדווינה הצפוני קיימות תנודות קצרות־טווח בכמות החומר המושקע, שהן בערך פי עשרה מהשינויים הקיימים בקטעים אחרים של הדלתה. תנודות אלה תלויות בעיקר במהירות זרמי הגאות. שיאים מקומיים בריכוזי החומרים מופיעים לרוב בזמני שיאי הזרימה בגאות ובשפל, ואילו שפל ריכוזים נרשמים בזמני מהירות זרם מינימלית.[10]
מי הנהר משתייכים לסוג סידן פחמתי. רמת המליחות (המינרליזציה) עשויה להגיע ל־100 מ"ג לליטר באזורים הקרובים לדלתה, בעוד שבשאר חלקי הנהר ערך זה נמוך מ־50 מ"ג לליטר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Северная Двина. Great Soviet Encyclopedia.
- A detailed article about Northern Dvina in the 1906 Brockhaus and Efron Encyclopedic Dictionary
- דווינה הצפוני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Contributors to Wikimedia projects, ЭСБЕ/Северная Двина, Фонд Викимедиа, 10 בדצמבר 2009
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Этимология и история слов русского языка, etymolog.ruslang.ru
- ^ Фасмер, Макс. Этимологический словарь Фасмера (ברוסית). p. 161. אורכב מ-המקור ב-2017-04-17. נבדק ב-2011-11-20.
- ^ Северная Двина, Большая российская энциклопедия, 2023-03-09 (ברוסית)
- ^ "Канал рек Пинега-Кулой надо восстановить". Russian Geographic Society (ברוסית). 13 בפברואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kuzeyev, Iskander (23 באוקטובר 2008). "Корабль дураков". Sovershenno Sekretno (ברוסית).
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Alsufyev, Alexey. "Речной флот Архангельской области". Website of the Governor of Arkhangelsk Oblast (ברוסית).
- ^ 1 2 Плечко, Л.А. (1985). Старинные водные пути (ברוסית). Moscow: Физкультура и спорт.
- ^ Kabinina N. V., Toponymy of the Northern Dvina Delta Based on Historical Sources of the 15th-19th Centuries.
- ^ 1 2 3 4 Северная Двина, Большая российская энциклопедия, 2023-03-09 (ברוסית)
- ^ Spatial features of tidal variability of hydrological and hydrochemical characteristics of the estuary area of the Northern Dvina River during winter low water, "Oceanology" // Oceanology. - 2017. - Issue. 2 . - P. 303–310 . - ISSN 0030-1574
