דויד ז'ינולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דויד ז'ינולה
David Ginola.jpg
מידע אישי
שם מלא דויד ז'ינולה
תאריך לידה 25 בינואר 1967
מקום לידה גאסין שבצרפת
עמדה קיצוני
מועדונים מקצועיים
1985 - 1988
1988 - 1990
1990 - 1992
1992 - 1995
1995 - 1997
1997 - 2000
2000 - 2002
2002
טולון
ראסינג פריז
ברסט
פריז סן ז'רמן
ניוקאסל יונייטד
טוטנהאם הוטספר
אסטון וילה
אברטון
סך הכל
82 (4)
61 (8)
50 (14)
115 (33)
58 (6)
100 (13)
32 (3)
5 (0)
503 (81)
נבחרת לאומית
1990 - 1995 צרפת 17 (3)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד

דויד ז'ינולה (נולד ב-25 בינואר 1967 בגאסין, פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור) הוא כדורגלן עבר צרפתי, אשר עבד גם כשחקן קולנוע וכדוגמן.

ז'ינולה החל את קריירת הכדורגל שלו במולדתו צרפת, מ-1995 ולמשך שבע שנים נוספות שיחק באנגליה עד לפרישתו. במהלך שהותו באנגליה שיחק בניוקאסל יונייטד, בטוטנהאם הוטספר, אסטון וילה ובאברטון. הוא היה גם שחקן סגל קבוע בנבחרת צרפת במהלך שנות ה-90.

במהלך הקריירה שלו טיפח ז'ינולה מוניטין של שחקן בעל סגנון עצמאי, שלעתים קרובות מתעמת עם מאמניו. מאז פרישתו ממשחק בשנת 2002, ניסה כיוונים חדשים, כולל משחק בקולנוע.

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את משחקו הראשון כבוגר שיחק ז'ינולה בשנת 1985 במדי ספורטינג טולון, במשחק שהסתיים בניצחון 2-0 על מץ. בעונתו הראשונה בקבוצה, 1985-1986, השתתף ב-14 משחקים, ובעונה שלאחריה הפך לשחקן הרכב קבוע בטולון.

אחרי שלוש עונות, עבר ז'ינולה לשחק במדי ראסינג פריז בה שיחק 61 משחקי ליגה לפני שעבר בשנת 1990 לשחק בברסט. כעבור שנתיים חתם במועדון פריז סן ז'רמן בו שיחק שלוש שנים בתור שחקן הרכב והופיע ב-115 משחקי ליגה עבור הקבוצה בהם כבש 33 שערים.

ב-1995, ז'ינולה הצטרף למועדון הפרמייר ליג ניוקאסל יונייטד תמורת 2.5 מיליון פאונד. הוא חתם במועדון בתקופה בה ניסה המאמן קווין קיגן להפוך את ניוקאסל לאחד המועדונים החזקים באנגליה ולשם כך אפשרה לו הנהלת הקבוצה להחתים מספר כוכבים מאירופה. את עונת 1995-1996 סיימה ניוקאסל במקום השני, 4 נקודות פחות מהאלופה מנצ'סטר יונייטד, וזה היה הישג הליגה הגדול ביותר של הקבוצה מזה כמה עשורים, בו היה לז'ינולה חלק חשוב. אולם מנהלי ואוהדי הקבוצה התאכזבו מכך שהקבוצה סיימה במקום השני, לאחר שהובילה בטבלת הליגה בפער של 10 נקודות מהמקום השני החל באמצע העונה.

ב-1996, ברצלונה הציעה עבורו הצעה שנדחתה על ידי ניוקאסל. ז'ינולה הצטער מאוחר על כך שמעולם לא שיחק ב"מועדונים גדולים". על מנת לחזק את הסגל, ניוקאסל שילמה סכום שיא של 15 מיליון פאונד עבור החתמת אלן שירר. למרות זאת, ניוקאסל סיימה את העונה פעם נוספת במקום השני, במרחק זעום ממנצ'סטר יונייטד. במהלך העונה, קווין קיגן התפטר מאימון הקבוצה ובמקומו מונה לתפקיד קני דלגליש.

במהלך שנתיים במועדון ז'ינולה הסתכסך עם הנהלת המועדון ועם חבריו לקבוצה. לאחר החלפתו של קיגן בדלגליש ז'ינולה לא הצליח להסתדר עם אופיו של מאמנו החדש וחיפש מוצא מהקבוצה.

טוטנהאם הוטספר החתימה אותו ביולי 1997 תמורת 2.5 מיליון פאונד, שם הצטרף לעמיתו מניוקאסל לס פרדיננד. בשנת 1999, הוא זכה בתואר כדורגלן השנה של השחקנים וגם בתואר שחקן השנה של העיתונאים, בעת ששיחק בטוטנהאם השתתף בזכייתה בגביע הפוטבול ליג, לאחר ניצחון בגמר 1-0 על לסטר סיטי בוומבלי. ז'ינולה היה חלק חשוב מהסגל שזכה בגביע ב-1999, לאחר שבישל את שער הניצחון לאלן נילסן במשחק הגמר, ולאחר שכבש שער ממרחק רב בניצחון 3-1 על מנצ'סטר יונייטד בחצי הגמר. אוהדי הקבוצה והנהלתה הכריזו על כניסתו של ז'ינולה להיכל התהילה של המועדון.

ביולי 2000, ז'ינולה הצטרף לאסטון וילה תמורת 3 מיליון פאונד. הוא הכריז על אכזבתו מטוטנהאם שהעבירה אותו, וטען בחדשות שההסכמה של טוטנהאם הפתיעה אותו לחלוטין. מאמן וילה, ג'ון גרגורי, איתגר את ז'ינולה וביקש ממנו להוכיח לו שהוא עדיין מסוגל לשחק היטב בפרמייר ליג ולא בליגות הנמוכות, מאחר שהיה כבר בן 33, ונראה היה שלא התכוון לשחק עוד זמן ממושך.

בשנת 2002, ז'ינולה חתם באברטון, בה שיחק רק 5 משחקים לפני שהכריז על פרישתו ממשחק במאי 2002, זמן קצר לאחר שדיוויד מויס התמנה למאמן הקבוצה. הוא הצהיר על כוונתו להתחיל קריירת משחק או קריירת אימון.

קריירה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שז'ינולה היה שחקן צרפתי מאוד בולט, הוא לא זכה להשתתף באופן סדיר בנבחרת צרפת, בה שיחק רק 17 פעמים במהלך הקריירה שלו.

במהלך משחק מוקדמות למונדיאל 1994, צרפת הייתה זקוקה לתוצאת תיקו במשחק הביתי נגד בולגריה במשחק האחרון בשלב, כאשר התוצאה כבר הייתה 1-1, ז'ינולה איבד את הכדור במקום להשתהות איתו, וכתוצאה מכך בולגריה חטפה את הכדור ואמיל קוסטדינוב כבש שער ניצחון מפתיע עבור הבולגרים והדיח את צרפת. מאמן צרפת, ז'ראר הוייה, האשים את ז'ינולה בהפסד, ואמר שהוא חתם על חיסולו של הכדורגל הצרפתי. אחרי שאוהדי הכדורגל הצרפתים לעגו לו, ז'ינולה עבר לשחק באנגליה.

מאמניה הבאים של צרפת לא זימנו יותר את ז'ינולה לטורנירים גדולים, והוא שיחק את משחקו האחרון בנבחרת בשנת 1995.

קריירה קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'ינולה שיחק בשני סרטים מאז שפרש מכדורגל. הוא שיחק את הדמות המרכזית בקומדיה הקצרה אדון פיירקול, ואת דמותו של רב טוראי דיטר מקס בסרט המלחמה הטיפה אחרונה ב-2005.

ז'ינולה התפרסם בעת ששיחק באנגליה, כאשר כיכב בפרסומת טלוויזיה של חברת לוריאל למוצרי שיער. הוא גם שיחק בפרסומת של הטלוויזיה הצרפתית למכוניות.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריז סן ז'רמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוטנהאם הוטספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שחקן השנה של טוטנהאם: 1998
זוכי פרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות השחקנים)

1974: האנטר | 1975: טוד | 1976: ג'נינגס | 1977: גריי | 1978: שילטון | 1979: בריידי | 1980: מקדרמוט | 1981: וורק | 1982: קיגן | 1983: דלגליש | 1984: ראש | 1985: ריד | 1986: ליניקר | 1987: אלן | 1988: בארנס | 1989: יוז | 1990: פלאט | 1991: יוז | 1992: פליסטר | 1993:מקגראת' | 1994: קנטונה | 1995: שירר | 1996: פרדיננד | 1997: שירר | 1998: ברגקאמפ | 1999: ז'ינולה | 2000: רוי קין | 2001: שרינגהאם | 2002: ואן ניסטלרוי | 2003: הנרי | 2004:הנרי | 2005:טרי | 2006:ג'רארד | 2007: רונאלדו | 2008: רונאלדו | 2009: גיגס | 2010: רוני | 2011: בייל | 2012: ואן פרסי | 2013: בייל

זוכי פרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות העיתונאים)

1948: מתיוס | 1949: קארי | 1950: מרסר | 1951: ג'ונסטון | 1952: רייט | 1953: לופהאוז | 1954: פיני | 1955:ריוורי | 1956: טראוטמן | 1957: פיני | 1958: בלנשפלאואר | 1959: סיד אואן | 1960: סלייטר | 1961: בלנשפלאואר | 1962: אדמסון | 1963: מתיוס | 1964: מור | 1965: קולינס | 1966: בובי צ'רלטון | 1967: ג'ק צ'רלטון | 1968: בסט | 1969: בוק/מקאי | 1970: ברמנר | 1971: מקלינטוק | 1972: בנקס | 1973: ג'נינגס | 1974: קלהאן | 1975: מאלרי | 1976: קיגן | 1977: אמילן יוז | 1978: בראנס | 1979: דלגליש | 1980: מקדרמוט | 1981: תייסן | 1982: פרימן | 1983: דלגליש | 1984: ראש | 1985: סאות'הול | 1986: ליניקר | 1987: אלן | 1988: בארנס | 1989: ניקול | 1990: בארנס | 1991: סטרכאן | 1992: ליניקר | 1993: וודל | 1994: שירר | 1995: קלינסמן | 1996: קאנטונה | 1997: זולה | 1998: ברגקאמפ | 1999: ז'ינולה | 2000: רוי קין | 2001: שרינגהאם | 2002: פירס | 2003: הנרי | 2004: הנרי | 2005: לאמפרד | 2006: הנרי | 2007: רונאלדו | 2008: רונאלדו | 2009: ג'רארד | 2010: רוני | 2011: פארקר | 2012: ואן פרסי | 2013: בייל