דוכסות סקסוניה-הילדבורגהאוזן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוכסות סקסוניה-הילדבורגהאוזן
Herzogtum Sachsen-Hildbourghausen
Flagge Herzogtum Sachsen-Coburg-Gotha (1826-1911).svg Blason Duché de Saxe-Hildbourghausen.svg
דגל סמל
Locator Duchy of Saxe-Hildburghausen (1680).svg
יבשת אירופה
שפה נפוצה גרמנית
עיר בירה הילדבורגהאוזן
משטר מונרכיה
הקמה
תאריך
פיצול דוכסות סקסוניה-גותה
1680
פירוק
תאריך
שינויים במדינות תורינגיה
1826
ישות קודמת Armoiries Saxe.svg דוכסות סקסוניה-גותה
ישות יורשת Flagge Herzogtum Sachsen-Coburg-Gotha (1911-1920).svg דוכסות סקסוניה-קובורג-גותה
Saxe- Meiningen.png דוכסות סקסוניה-מיינינגן

דוכסות סקסוניה-הילדבורגהאוזןגרמנית: Sachsen-Hildbourghausen, נהגה "זקסן-הילדבורגהאוזן") הוא שמה של דוכסות גרמנית קטנה, שנוצרה על ידי פיצול דוכסות סקסוניה-גותה ב-1680, והתקיימה עד לשינויים שחלו בשנת 1826, בעקבות מותו של פרידריך הרביעי, דוכס סקסוניה-גותה-אלטנבורג.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית וטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית וטין החזיק בנחלות נרחבות בסקסוניה, סקסוניה-אנהלט, ותורינגיה. בשנת 1485 פוצלה הנחלה בין בניו של פרידריך השני, הנסיך הבוחר מסקסוניה; ארנסט, הנסיך הבוחר מסקסוניה קיבל את החלק המערבי (תורינגיה), ואילו אלברכט השלישי, דוכס סקסוניה קיבל את החלק המזרחי (סקסוניה). בשנת 1547 ויתר יוהאן פרידריך מסקסוניה על תואר הנסיך הבוחר לאחיינו מוריץ, הנסיך הבוחר מסקסוניה, בעקבות המלחמה השמלקלדית, וקיבל את התואר דוכס סקסוניה. לאחר מותו פוצלה הדוכסות בין בניו; יוהאן פרידריך השני, דוכס סקסוניה קיבל את אזור אייזנך וקובורג, יוהאן וילהלם, דוכס סקסוניה-ויימאר קיבל את אזור ויימאר, ואילו יוהאן פרידריך השלישי, דוכס סקסוניה-גותה קיבל את אזור גותה. בשנת 1566 ירש יוהאן וילהלם, דוכס סקסוניה-ויימאר את אחיו, אך בשנת 1572 שוב פוצלה הדוכסות בין יוהאן וילהלם, דוכס סקסוניה-ויימאר לבין אחייניו יוהאן קזימיר, דוכס סקסוניה-קובורג ויוהאן ארנסט, דוכס סקסוניה-אייזנך. לאחר מותו של פרידריך וילהלם הראשון, דוכס סקסוניה-ויימאר בנו של יוהאן וילהלם, דוכס סקסוניה-ויימאר בשנת 1602, חולקה הדוכסות בין אחיו יוהאן השני, דוכס סקסוניה-ויימאר ובין בנו יוהאן פיליפ, דוכס סקסוניה-אלטנבורג. בשנת 1640 נתן וילהלם הראשון, דוכס סקסוניה-ויימאר את חלק מנחלתו לאחיו הצעיר ארנסט הראשון, דוכס סקסוניה-גותה, שירש בשנת 1672 את דוכסות סקסוניה-אלטנבורג. לאחר מותו בשנת 1675 שלטו בניו במשותף, ובשנת 1680 פוצלה הדוכסות בין שבעת בניו; פרידריך הראשון, דוכס סקסוניה-גותה-אלטנבורג, אלברכט החמישי, דוכס סקסוניה-קובורג, ברנהרד הראשון, דוכס סקסוניה-מיינינגן, היינריך, דוכס סקסוניה-רמהילד, כריסטיאן, דוכס סקסוניה-אייזנברג, ארנסט השלישי, דוכס סקסוניה-הילדבורגהאוזן, ויוהאן ארנסט, דוכס סקסוניה-זאלפלד.

דוכסות סקסוניה-הילדבורגהאוזן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמון הילדבורגהאוזן, מקום מושבם של דוכסי סקסוניה-הילדבורגהאוזן

ארנסט השלישי, דוכס סקסוניה-הילדבורגהאוזן בחר את מקום מגוריו בהילדבורגהאוזן, ובכך הפכה נחלתו לדוכסות סקסוניה-הילדבורגהאוזן. בשנת 1699 מת אלברכט החמישי, דוכס סקסוניה-קובורג, והתעוררה מחלוקת ירושה שהתקיימה עד לשנת 1735, אך לבסוף הוחלט לצרף חלק ניכר מאדמותיו ליוהאן ארנסט, דוכס סקסוניה-זאלפלד, אולם חלק מהנחלה הועבר לארנסט השלישי. הדוכסים השונים פיארו מאוד את הדוכסות, ובנו בה מבנים מפוארים, אולם בעקבות כך הדרדר המצב הפיננסי של הדוכסות, ובשנת 1769 מונתה שרלוטה אמליה, נסיכת הסן-פיליפסטאל לעוצרת הדוכסות, ולממונה על ענייני הכספים.

בשנת 1806 הצטרפה הדוכסות לקונפדרציה של הריין, ובשנת 1815 הצטרפה לקונפדרציה הגרמנית. בשנת 1818 הייתה הדוכסות מהמדינות הראשונות בגרמניה שהעניקו חוקה לתושבים.

בשינויים שחלו במדינות תורינגיה בשנת 1826, לאחר מותו של פרידריך הרביעי, דוכס סקסוניה-גותה-אלטנבורג ללא יורשים, העביר פרידריך, דוכס סקסוניה-הילדבורגהאוזן את אזור הילדבורגהאוזן לברנהרד השני, דוכס סקסוניה-מיינינגן, ובתמורה קיבל פרידריך את אזור אלטנבורג, והפך לדוכס סקסוניה-אלטנבורג.

שליטי סקסוניה-הילדבורגהאוזן[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]