דוכסות סקסוניה-ויימאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוכסות סקסוניה-ויימאר
Herzogtum Sachsen-Weimar
Großherzogin Sachsen Weimar.jpg Blason Duché de Saxe-Weimar.svg
דגל סמל
SajoniaWeimar.jpg
יבשת אירופה
שפה נפוצה גרמנית
עיר בירה ויימאר
משטר מונרכיה
הקמה
תאריך
חלוקת ארפורט
1572
פירוק
תאריך
איחוד דוכסויות סקסוניה-ויימאר וסקסוניה-אייזנך לדוכסות סקסוניה-ויימאר-אייזנך
1809
ישות קודמת Blason Jean-Georges IV de Saxe.svg נסיכות הבוחר מסקסוניה
ישות יורשת Flagge Großherzogtum Sachsen-Weimar-Eisenach (1813-1897).svg דוכסות סקסוניה-ויימאר-אייזנך

דוכסות סקסוניה-ויימארגרמנית: Sachsen-Weimar, נהגה "זקסן-ויימאר") הוא שמה של דוכסות גרמנית בתורינגיה, שהייתה הענף הבכיר ביותר מבין הענף הארנסטיני של בית וטין.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית וטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית וטין החזיק בנחלות נרחבות בסקסוניה, סקסוניה-אנהלט, ותורינגיה. בשנת 1485 פוצלה הנחלה בין בניו של פרידריך השני, הנסיך הבוחר מסקסוניה; ארנסט, הנסיך הבוחר מסקסוניה קיבל את החלק המערבי (תורינגיה), ואילו אלברכט השלישי, דוכס סקסוניה קיבל את החלק המזרחי (סקסוניה). בשנת 1547 ויתר יוהאן פרידריך מסקסוניה על תואר הנסיך הבוחר לאחיינו מוריץ מסקסוניה, בעקבות המלחמה השמלקלדית, וקיבל את התואר דוכס סקסוניה.

הקמת הדוכסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו פוצלה הדוכסות בין בניו; יוהאן פרידריך השני, דוכס סקסוניה קיבל את אזור אייזנך וקובורג, יוהאן וילהלם, דוכס סקסוניה-ויימאר קיבל את אזור ויימאר, ואילו יוהאן פרידריך השלישי, דוכס סקסוניה-גותה קיבל את אזור גותה. בשנת 1554 ניסה יוהאן פרידריך השני, דוכס סקסוניה להחזיר לידיו את נסיכות הבוחר מסקסוניה, אולם בשנת 1556 הובס, ולאחר מאבק בן 10 שנים נכלא בשנת 1566, ויוהאן וילהלם קיבל את נחלותיו. בשנת 1572 סייע יוהאן וילהלם לשארל התשיעי, מלך צרפת במאבקו נגד ההוגנוטים, ובעקבות כך סייע מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לאחייניו - בניו של יוהאן פרידריך השני לתבוע את חלקם בירושה, ואכן הדוכסות פוצלה שוב בין יוהאן וילהלם לבין אחייניו יוהאן קזימיר, דוכס סקסוניה-קובורג ויוהאן ארנסט, דוכס סקסוניה-אייזנך. לאחר מותו של פרידריך וילהלם הראשון, דוכס סקסוניה-ויימאר בנו של יוהאן וילהלם, דוכס סקסוניה-ויימאר בשנת 1602, חולקה הדוכסות בין אחיו יוהאן השני, דוכס סקסוניה-ויימאר ובין בנו יוהאן פיליפ, דוכס סקסוניה-אלטנבורג.

מלחמת שלושים השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1605 מת יוהאן השני, דוכס סקסוניה-ויימאר, ובנו יוהאן ארנסט הראשון, דוכס סקסוניה-ויימאר עלה לשלטון במקומו. עם פרוץ מלחמת שלושים השנים הצטרף יוהאן ארנסט לפרוטסטנטים, ואף השתתף בקרב ההר הלבן. בשנת 1620 מונה אחיו וילהלם לעוצר במקומו, ולאחר שנהרג יוהאן ארנסט בהונגריה בשנת 1626 עלה וילהלם לשלטון במקומו. לאחר מותו של גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה, נשא ונתן וילהלם עם פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ובשנת 1635 חתם עמו על הסכם פראג. בשנת 1638 מת יוהאן ארנסט, דוכס סקסוניה-אייזנך, ונחלותיו עברו בעיקר לדוכסות סקסוניה-ויימאר. בשנת 1640 פוצלה הדוכסות בין שלושת האחים; וילהלם, דוכס סקסוניה-ויימאר, אלברכט הרביעי, דוכס סקסוניה-אייזנך, וארנסט הראשון, דוכס סקסוניה-גותה. לאחר מותו של וילהלם, דוכס סקסוניה-ויימאר בשנת 1662 פוצלה נחלתו בין ארבעת בניו; יוהאן ארנסט השני, דוכס סקסוניה-ויימאר, אדולף וילהלם, דוכס סקסוניה-אייזנך, יוהאן גאורג, דוכס סקסוניה-מרקזהל וברנהרד, דוכס סקסוניה-ינה.

לאחר מותו של פרידריך וילהלם השלישי, דוכס סקסוניה-אלטנבורג ללא יורשים בשנת 1672, חולקה דוכסות סקסוניה-אלטנבורג בין דוכסות סקסוניה-ויימאר לדוכסות סקסוניה-גותה, אולם, ארנסט קיבל את החלק הגדול יותר, מכיוון שהיה צאצא של אליזבת סופיה, נסיכת סקסוניה-אלטנבורג בתו של יוהאן פיליפ, דוכס סקסוניה-אלטנבורג שציווה שהיא תירש את הנחלה בהיעדר יורשים זכרים.

האיחוד עם סקסוניה-אייזנך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1741 מת וילהלם היינריך, דוכס סקסוניה-אייזנך ללא ילדים, ומשום כך ירש אותו קרובו ארנסט אוגוסט הראשון, דוכס סקסוניה-ויימאר-אייזנך. בשנת 1748 מת ארנסט אוגוסט הראשון, ובנו ארנסט אוגוסט השני, דוכס סקסוניה-ויימאר-אייזנך עלה לשלטון במקומו. אולם מכיוון שהיה קטין, שלט כעוצר פרנץ יוזיאס, דוכס סקסוניה-קובורג-זאלפלד עד לבגרותו. בשנת 1758 מת ארנסט אוגוסט השני, והותיר אחריו את בנו בן השנה קרל אוגוסט, דוכס סקסוניה-ויימאר-אייזנך. אולם מחמת היותו קטין, שלטה אמו אנה אמליה, דוכסית בראונשווייג-וולפנביטל כעוצרת. בשנת 1775 תפס קרל אוגוסט את השלטון. החודשים הראשונים לאחר עלותו לשלטון שפעו חגיגות, מסיבות ופריקת עול מכל סוג. בתחילת 1776 החל גתה להשתתף בישיבות בודדות של מועצת הדוכס. ביוני התמנה רשמית ליועץ-סתרים עם מושב קבוע וזכות הצבעה במועצה זו, בניגוד לדעתם של אנשי החצר, של השרים והפקידים האחרים. אלא שגתה יצר לו במהרה בני-ברית בדמות המשורר וילאנד ובדמות אימו של קרל אוגוסט, אנה אמליה; וחברותו עם קרל אוגוסט הייתה קרובה מתמיד.

קרל אוגוסט היה שתיין כבד וספורטאי טוב, והיה מארגן הרבה מסיבות לחבריו הקרובים וכן מסעי ציד. גזע הכלבים ויימרנר שפותח על ידי חצרו, הוא פופולרי עד היום. בנוסף התעניין קרל אוגוסט אף בספרות, באמנות, ובמדע, ואף טיפח מאוד את החינוך ברחבי הדוכסות. קרל אוגוסט שלט בדוכסות ברוח העריצים הנאורים, והביא את ויימאר לשיא גדולתה.

בשל חולשת האימפריה הרומית הקדושה, ניסה יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לאחד את גרמניה תחת שליטת בית הבסבורג. בעקבות כך חבר קרל אוגוסט לפרידריך השני, מלך פרוסיה, ובשנת 1785 אף היה ממיסדי "ליגת הנסיכים". אולם על אף כל זאת נהג קרל אוגוסט בחכמה, וכשהוצע לו כתר הונגריה בשנת 1787 סירב לקבלו. בשנת 1788 הצטרף לצבא הפרוסי ומונה למפקד רגימנט, ולחם עמו בקרב ואלמי ובקרבות נוספים כנגד צרפת המהפכנית. בשנת 1806 השתתף בקרב ינה-אאורשטדט, ולאחר הקרב נבזזה העיר ינה על ידי הצרפתים. כדי למנוע את הפקעת נחלותיו, הצטרף קרל אוגוסט לקונפדרציה של הריין, ולחם עם הצרפתים בקרבות השונים, ובכלל זה בפלישה הצרפתית לרוסיה. בשנת 1809 איחד קרל אוגוסט את דוכסויות סקסוניה-ויימאר וסקסוניה-אייזנך לדוכסות אחת, בשם דוכסות סקסוניה-ויימאר-אייזנך.

שליטי סקסוניה-ויימאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]