דוכסות קרינתיה
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | דוכסות | ||
| שפה נפוצה |
סלובנית גרמנית | ||
| עיר בירה |
סנקט פיין אן דר גלאן (עד 1518) קלגנפורט (לאחר מכן) | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הקמת הדוכסות | ||
| תאריך | 976 | ||
| פירוק | ביטול המונרכיה האוסטרו-הונגרית | ||
| תאריך | 1918 | ||
| ישות קודמת |
 מרקיזות קרינתיה | ||
| ישות יורשת |
 אוסטריה הגרמנית מדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים ממלכת איטליה | ||
דוכסות קרינתיה הייתה דוכסות הממוקמת בדרום אוסטריה וחלקים מצפון סלובניה. היא הופרדה מדוכסות בוואריה בשנת 976, והייתה המדינה הקיסרית הראשונה שנוצרה לאחר דוכסויות הגזע [מוצא/שבטי(אנ')] הגרמניות המקוריות.
קרינתיה נותרה מדינת האימפריה הרומית הקדושה עד לפירוקה בשנת 1806, אם כי משנת 1335 היא נשלטה כחלק מהנחלות האוסטריות של השושלת ההבסבורגית. כחלק מהותי של המלוכה ההבסבורגית והאימפריה האוסטרית, היא נותרה נחלת כתר בציסלייטניה כחלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית עד 1918. על ידי משאל העם הקרינתי באוקטובר 1920, האזור העיקרי של הדוכסות יצר את מדינת קרינתיה האוסטרית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאה השביעית האזור היה חלק מהנסיכות הסלאבית קראנטניה, שנפלה תחת שליטת אודילו, דוכס בוואריה בשנת 743 בערך. דוכסות הגזע הבווארית שולבה באימפריה הקרולינגית כאשר קרל הגדול הדיח את בנו של אודילו, הדוכס טסילו השלישי בשנת 788. בחלוקה של 843 על ידי חוזה ורדן, הפכה קרינתיה לחלק מפרנקיה המזרחית תחת המלך לודוויג הגרמני. בשנים 889–976 היה האזור מרקיזות קרינתיה של הדוכסות הבווארית המחודשת, אם כי בשנת 927 קיבל הרוזן ברטהולד משושלת לואיטפולדינג זכויות דוכסיות מהמלך הגרמני היינריך הצייד. לאחר שברטהולד הפך לדוכס בוואריה בשנת 938, שני השטחים נשלטו על ידו. עם מותו בשנת 948, הלואיטפולדינגים, אף כיורשי השושלת האוטונית המלכותית, לא הצליחו לשמור על רכושם, שכן המלך אוטו הראשון קנה את נאמנותו של אחיו הצעיר היינריך הראשון עם אדמות בוואריה.
הקמת הדוכסות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנו של הדוכס היינריך, היינריך השני ששלט משנת 974 ואילך, התקומם נגד בן דודו הקיסר אוטו השני, ולאחר מכן הודח כדוכס בוואריה לטובת אחיינו של אוטו הראשון, דוכס שוואביה ובוואריה. במקביל יצר הקיסר אוטו השני דוכסות שישית בנוסף לדוכסויות הגזע המקוריות, הדוכסות החדשה של קרינתיה. הוא החזיר את החזקה של השטחים ללואיטפולדינגים, כשפיצל את קרינתיה מבוואריה ומינה את בנו של הדוכס ברטהולד, היינריך הצעיר כדוכס בשנת 976.
במשך מאות שנים, השם 'קרינתיה' (Kärnten) החליף בהדרגה את 'קראנטניה' לשעבר. התחום של דוכסי קרינתיה כלל בתחילה שטח עצום כולל מרקיזויות שטיריה, קרניולה ואיסטריה, הם גם שלטו לאורך מרקיזות ורונה האיטלקית בדרום. אף על פי כן, היינריך הצעיר היה הדוכס הראשון וגם האחרון משושלת לואיטפולדינג; כשבחר להצטרף למלחמת שלושת ההיינריכים ללא הצלחה כנגד הקיסר אוטו השני, הוא איבד את קרינתיה כעבור שנתיים והוחלף על ידי אחיינו של הקיסר אוטו הראשון, נצר משושלת סלייה. אף על פי שהיינריך שוב הצליח להחזיר לעצמו את התואר הדוכסי בשנת 985, קרינתיה עם מותו בשנת 989 חזרה לשושלת האוטונית הקיסרית בבוואריה.
אפנשטיין וספונהיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולם קרינתיה נותרה ישות נפרדת, ובשנת 1012 קיבל הרוזן אדאלברו הראשון מאפנשטיין, מרקיז קרינתיה (לימים שטיריה) מאז כ-1000, את הדוכסות מידי הקיסר האוטוני האחרון היינריך השני, בעוד מרקיזות איסטריה הופרדה וניתנה לרוזן פופו מוויימאר. אדלברו הודח מתפקידו בשנת 1035 לאחר שנפל בחסדיו של הקיסר הסאלי קונרד השני. בשנת 1039 ירש את קרינתיה הקיסר היינריך השלישי עצמו, שניתק את מרקיזות קרניולה בשנה שלאחר מכן והעניק אותה למרקיז פופו מאיסטריה. בשנת 1077 ניתנה הדוכסות ללואיטפולד, שוב בן למשפחת אפנשטיינר, אולם, עם זאת, הענף נכחד עם מותו של אחיו הצעיר של לואיטפולד היינריך השלישי מקרינתיה בשנת 1122. עם מותו הצטמצמה הדוכסות בשטח נוסף: חלק גדול מאדמות אפנשטיין במה שנמצא כיום בשטיריה העליונה עבר לאוטוקאר השני, מרקיז שטיריה.
שאר קרינתיה עברו מהדוכס היינריך השלישי לילדו היינריך מבית שפונהיים, ששלט כהיינריך הרביעי, משנת 1122 ועד מותו המוקדם בשנה שלאחר מכן. המצטיין מבין הדוכסים של שפונהיים היה ברנהרד, הדוכס הקרינתי הראשון שבאמת תואר ונכבד במסמכים כ"נסיך הארץ". הדוכס האחרון של שפונהיים היה אולריך השלישי; הוא חתם על הסכם ירושה עם אחיו הארכיבישוף פיליפ מזלצבורג, אולם לא יכול היה להתגבר מול המלך הבוהמי אוטוקאר השני פשמישל. למרות שנתמך על ידי המלך ההבסבורגי רודולף הראשון, מלך גרמניה, שהביס את אוטוקאר השני בקרב מרכפלד בשנת 1278, פיליפ מעולם לא זכה לשלטון ממשי. הדוכסות נתפסה על ידי רודולף ופיליפ מת שנה לאחר מכן בשנת 1279.
הבסבורגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רודולף, לאחר שנבחר למלך הרומאים והביס את המלך אוטוקאר השני, נתן תחילה את קרינתיה לרוזן מיינארד השני מגוריציה-טירול. בשנת 1335, לאחר מותו של היינריך, הזכר האחרון בענף זה, העניק לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה את קרינתיה ואת החלק הדרומי של טירול כפייף אימפריאלי למשפחת הבסבורג ב-2 במאי בלינץ. ההבסבורגים המשיכו לשלוט בקרינתיה עד 1918. בדומה לשאר חלקי המלוכה ההבסבורגית, קרינתיה נותרה מדינה אוטונומית למחצה עם מבנה חוקתי משלה במשך זמן רב. ההבסבורגים חילקו את שטחיהם בתוך המשפחה פעמיים, על פי הסכם נויברג משנת 1379 ושוב בשנת 1564. בכל פעם, דוכסות קרינתיה הפכה לחלק מאוסטריה הפנימית ונשלטה במשותף עם הדוכסות הסמוכות שטיריה וקרניולה.
הקיסרית מריה תרזה מאוסטריה ובנה יוזף השני ניסו להקים מדינה הבסבורגית אחידה יותר, ובשנת 1804 השתלבה קרינתיה באימפריה האוסטרית שהוקמה תחת פרנץ השני/הראשון. על פי חוזה שנברון משנת 1809, השטחים הקרינתים העליונים סביב פילאך היוו חלק מהמחוזות האיליריים של נפוליאון; קרינתיה בכללותה נשארה חלק מממלכת איליריה ההבסבורגית עד לפירוקה בשנת 1849.
בשנת 1867 הפכה הדוכסות לנחלת כתר של ציסלייטניה, החלק המערבי של האימפריה האוסטרו-הונגרית (ראו תולדות אוסטריה).
במהלך מאות השנים, השפה הגרמנית, שנשאה יוקרה רבה יותר, התרחבה על חשבון הסלובנית, אך העובדה שבמאה ה-16 רשומות המדינה של קרינתיה עדיין יכלו להצביע על כך שקרינתיה היא "ארכידוכסות רוחנית ", כלומר נסיכות סלובנית ריבונית, מראה כי העם הקרינתי היה מודע לשורשיו העתיקים והקדם-גרמניים.
מלחמת העולם הראשונה והפלביססיט הקרינתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם הראשונה, קרינתיה חוותה מספר גבוה יחסית של מקרי מוות במלחמה: שלושים ושבעה על כל 1,000 תושבים. זה היה גבוה יותר מאשר ברוב אזורי דוברי הגרמנית האחרים באוסטריה-הונגריה (למעט מורביה הדרומית-גרמנית). [1]
לאחר תום המלחמה והתפרקותה של אוסטריה-הונגריה, בחוזה סן-ז'רמן בשנת 1919 נקבע כי עמק תעלת קרינתיה המשתרעת מTarvisio לעבר Pontafel (172 קמ"ר)[2] ללכת יימסר לאיטליה וכי תחומי עמק מסה דוברי הסלובנית, באזור עמק דראווה סביב אונטרדראובורג, אשר שונה לאחר מכן לדראבוגראד, ואזור יזרסקו (128 קמ"ר)[2], יימסר למדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים. ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, לעומת זאת, לא הסתפקה בחלקים אלה של הדוכסות לשעבר וכבשה גם אדמות מצפון לרכס הרי קראוואנס, כולל עיר הבירה קלגנפורט. מעצמות האינטנטה החליטו על משאל עם דו-שלבי, מתוכו השלב הראשון, משאל העם הקרינתי, התקיים ב-10 באוקטובר 1920 כדי לקבוע את גורלה של קרינתיה. התוצאה לטובת אוסטריה לא שינתה את הגבולות כפי שהוחלט באמנת סן ז'רמן.
החלק האוסטרי של הדוכסות לשעבר מהווה כיום את המדינה הפדרלית קרינתיה, בעוד שהשטח שנמסר לאיטליה כחלק מ"מארקה יוליה"הנטען לאזור פריולי-ונציה ג'וליה. רוב השטח שהוענק ליוגוסלביה (ראה קרינתיה הסלובנית) מהווה כיום חלק מהאזור הסטטיסטי של קרינתיה הגדול ביותר בסלובניה.
שטח ואוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטח:
- סה"כ: 10,327 קמ"ר
אוכלוסייה (מפקד 1910):
- סה"כ: 396,228
הרכב לשוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי המפקד הקיסרי האחרון של אוסטריה בשנת 1910, דוכסות קרינתיה הורכבה מהקהילות הלשוניות הבאות:
סה"כ: 396,228
המפקדים האוסטריים לא מנו קבוצות אתניות, וגם לא את שפת האם, אלא את "שפת האינטראקציה היומיומית".
הרכב דתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
סה"כ: 396,228
- קתולים : 371,361 (93.72%)
- פרוטסטנטים: 24,299 (6.13%)
- יהודים: 341 (0.09%)
- דתות אחרות או לא ידועות: 227 (0.06%)
דוכסי קרינתיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שושלות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
השושלת הלואיטפולדינגית
- היינריך הראשון (976–978)
השושלת הסליאנית
- אוטו הראשון (978–985)
השושלת הלואיטפולדינגית
- היינריך הראשון (985–989), שוב, דוכס בוואריה 983–985
- היינריך השני (989–995), גם דוכס בוואריה 985–995
- היינריך השלישי (995–1002), גם דוכס בוואריה 995–1005
השושלת הסליאנית
- אוטו הראשון (1002–1004), שוב
- קונראד הראשון (1004–1011)
בית אפנשטיין
- אדלברו (1011–1035)
השושלת הסליאנית
- קונראד השני (1036–1039)
- היינריך הרביעי (1039–1047), גם דוכס בוואריה 1026–1041 וקיסר האימפריה הרומית הקדושה (כהיינריך השלישי) 1046–1056
הענף הבכור של בית ולף
- ולף (1047–1055)
אזונידים
- קונראד השלישי (1056–1061)
- ברטהולד השני (1061–1077)
בית אפנשטיין
- לואיטפולד (1077–1090)
- היינריך הרביעי (1090–1122)
בית שפונהיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היינריך הרביעי (1122–1123)
- אנגלברט (1123–1134)
- אולריך הראשון (1134–1144)
- היינריך החמישי (1144–1161)
- הרמן (1161–1181)
- אולריך השני (1181–1201)
- ברנהרד (יורש העצר משנת 1199, הדוכס 1202–1256)
- אולריך השלישי (1256–1269)
שושלות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שושלת פשמישל
- אוטוקר (1269–1276), גם מלך בוהמיה 1253–1278
- רודולף הראשון (1276–1286), גם מלך גרמניה 1273–1291
גוריציה-טירול[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיינהארד (1286–1295)
- היינריך השישי (1295–1335), גם הוא מלך בוהמיה 1306/1307–1310, יחד עם אחיו
- לודוויג (1295–1305)
- אוטו השלישי (1295–1310)
בית הבסבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוטו הרביעי (1335–1339), יחד עם אחיו
- אלברכט השני (1335–1358)
- פרידריך (1358–1362), יחד עם אחיו
- רודולף השני (1358–1365)
- אלברכט השלישי (1365–1379)
הענף הלאופולדיני[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטחי הבסבורג התאחדו מחדש בשנת 1458[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מקסימיליאן הראשון (1493–1519), גם קיסר האימפריה הרומית הקדושה 1508–1519
- קרל הראשון (1519–1558), גם קיסר האימפריה הרומית הקדושה 1519–1556
- פרדיננד הראשון (1521–1564), גם קיסר האימפריה הרומית הקדושה 1558–1564
אוסטריה הפנימית ההבסבורגית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרל השני (1564-1590)
- פרדיננד השני (1590–1637), גם קיסר האימפריה הרומית הקדושה 1619–1637
קרינתיה אוחדה שוב עם שאר שטחי הבסבורג בשנת 1619.
