דוכסות קרניולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוכסות קרניולה
Vojvodina Kranjska
Herzogtum Krain
Ductatus Carnioliae
Flag of Krain.svgCarniola Arms.svg
Krain Donaumonarchie.png
מפת דוכסות קרניולה במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית 1867–1918
ממשל
משטר דוכסות במסגרת המונרכיה ההבסבורגית
שפה נפוצה סלובנית
גרמנית
עיר בירה ליובליאנה (לייבך)
גאוגרפיה
יבשת אירופה
היסטוריה
הקמה הקמת הדוכסות
תאריך 1364
פירוק ביטול המונרכיה האוסטרו-הונגרית
תאריך 1918
ישות קודמת מרקיזות קרניולה
ישות יורשת מדינת הסלובנים, הקרואטים והסרביםמדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים  מדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים
שטח בעבר 9,956 קמ"ר
אוכלוסייה בעבר 530.000 (נכון ל-1914)
דמוגרפיה
דת נצרות רומית-קתולית
כלכלה
מטבע פלורין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קרניולה בין נחלות הכתר ההבסבורגי בסביבות שנת 1500

דוכסות קרניולהסלובנית: Vojvodina Kranjska, בגרמנית: Herzogtum Krain) הייתה 1364 נחלה קיסרית באימפריה הרומית הקדושה ומאוחר יותר באימפריה ההבסבורגית על גלגוליה. היא הוקמה בשנת 1364 תחת שלטון שושלת הבסבורג על שטח המרקה הפרנקית המזרחית של קרניולה. כנחלה תורשתית של בני הבסבורג הפכה הדוכסות בשנת 1804 לחלק מהאימפריה האוסטרית. הייתה בשנים 1804–1849 חלק מממלכת איליריה ובשנים 1849–1867 שוב נחלת כתר נפרדת. בשנים 1867–1918 נכללה לתוך ציסלייטניה - המרכיב הקיסרי האוסטרי של אוסטרו-הונגריה. בירתה הייתה ליובליאנה, בגרמנית - לייבאך. דוכסות קרניולה גבלה בצפון עם קרינתיה ושטיריה, במזרח ובדרום -מזרח עם קרואטיה, בדרום עם איסטריה ובמערב עם גוריצה וגרדישקה ושטחה היה 9956 קמ"ר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוכסות קרניולה עם איסטריה- בצבע ורוד - כחלק מפרובינציית אוסטריה הפנימית בשנים 1379–1457 ו-1564–1619- לפי האטלס של אוסטריה הפנימית מאת יוזף קרל קינדרמן משנת 1794

בשנת 1040 מלך גרמניה היינריך השלישי הפריד את מרקיזות קרניולה (קרניולה העילית והמרקיזות הוונדית) מדוכסות קרינתיה. עם זאת היא נשארה באוניה פרסונלית עם קרינתיה ונשלטה זמנית על ידי שליטי קרינתיה עד שנת 1335. באותה שנה מת הדוכס היינריך השישי מבית מיינהרד (גוריציה) ללא צאצאים זכרים. בתו, מרגרטה "המכוערת" יכלה לשמור לעצמה רק את הרוזנות טירול. הקיסר לודוויג הרביעי ה"בווארי" מבית ויטלסבאך מסר את קרינתיה יחד עם מרקיזות קרניולה לדוכס אוסטריה, אלברכט השני לבית הבסבורג .

בשנת 1364 השתמש בנו של אלברכט, רודולף הרביעי "המיסד" בתעודה מזויפת הקרויה "פריבילגיום מאיוס כדי להכריז עצמו ארכידוכס אוסטריה וכן דוכס קרניולה, ללא אישור הקיסר. רודולף הקים בקרניולה התחתונה את העיר רודולפסוורט, שנודעה בסלובנית כ"נובו מסטו". אחרי מותו, כתוצאה מהמריבות בין אחיו אלברכט השלישי ולאופולד, נקבע בהסכם נויברג (1379) כי קרניולה תהיה חלק מאוסטריה הפנימית שנשלטה על ידי לאופולד, אבי הענף הלאופולדי של ההבסבורגים, שמושבו היה בגראץ, ב-1457 שטחי אוסטריה הפנימית אוחדו מחדש עם הארכידוכסות אוסטריה תחת שלטון הקיסר פרידריך השלישי. כשמת יורשו, הקיסר פרדיננד בשנת 1564, הופרדה שוב פעם קרניולה כחלק מאוסטריה הפנימית תחת שרביט בנו של פרדיננד, הארכידוכס קרל שני. ב-1619 בנו של קרל, הקיסר פרדיננד השני ירש את כל נחלות השושלת והדוכסות קרניולה הפכה מאז לנחלה קבועה של המונרכיה ההבסבורגית.

בשלהי המאה ה-15 כחלק מהתפשטות שלטון הבסבורג מערבה, השיגה דוכסות קרניולה שטחים רבים נוספים: אידריה (בעבר חלק מפריולי), דויאנו והחלקים המקיפים של רמת קרסט, קסטאב, אופטיה, ואזורים פנימיים של איסטריה, מסביב לפאזין. היא שלטה פורמלית גם על נמל רייקה ששמרה בפועל על האוטונומיות שלה. ב-1717 היא הועמדה רשמית תחת שלטון קיסרי ישיר וב-1776 הועברה מנהלית לממלכת הונגריה. במאה ה-19 אזורים אלה (להוציא אידריה) סופחו לחוף האוסטרי וקרניולה הפכה שוב לחבל ארץ ללא מוצא לים.

באמצעות הסכם שנברון בשנת 1809 הקים נפוליאון תוך כדי כיבושיו את הפרובינציות האיליריות הקקיוניות מתוך שטחי קרניולה, קרינתיה, קרואטיה, גוריציה וגרדיסקה וטריאסט. המסמך הסופי של קונגרס וינה החזיר ב-1815 את הפרובינציות האיליריות לאימפריה האוסטרית. קרניולה הפכה לחלק המרכזי של ממלכת איליריה תחת הכתר האוסטרי, עם בירתה בליובליאנה. ממלכת איליריה כללה איפוא את הדוכסויות קרניולה וקרינתיה, את החוף האוסטרי עם גוריציה וגרדיסקה, מרקת איסטריה והעיר הקיסרית החופשית טריאסט. הוא כונס על ידי הקיסר ובראשו עמד יוב ראש הקרוי Landeshauptmann ו גוף פועל - ה-Landesauschuss.

אחרי פירוק ממלכת איליריה ב-1849 שוחזרה דוכסות קרניולה באמצעות מסמך מ-20 בדצמבר 1860, "פטנט" קיסרי מ-26 בפברואר 1861 ("הפטנט מפברואר"), ששונה בהמשך על ידי חקיקה מ-21 בדצמבר 1867. החוק האחרון העניק לדיאטה של קרניולה - הלנדטאג המקומי - את הסמכות ליישם את כל החוקים שאינם בסמכות המועצה הקיסרית בווינה. הפרלמנט של הדוכסות כלל בית אחד של 37 חברים, ביניהם הנסיך-בישוף שלא נבחר. בעלי האחוזות בחרו בו עשרה נציגים, הערים והעיירות - שמונה, התעשיינים והסוחרים - שניים והכפרים - ששה עשר. הבית עסק אך ורק בענייני חקלאות, מוסדות ציבור וצדקה, ניהול הכפרים, ענייני כנסיות ובתי ספר, תחבורה ואירוחם של חיילים בעת מלחמה ותמרונים, ועניינים מקומיים אחרים. ב-1901 תקציב הדוכסות הגיע ל-3573280 כתרים (714,656 דולר) במועצה הקיסרית בווינה שלחה דכסות קרניולה אחד עשר נציגים, ביניהם שניים נבחרים על ידי בעלי האחוזות, שלושה על ידי ערים ועיירות, אנשי תעשייה ומסחר, חמשה על ידי כפרים, ונציג נוסף נבחר על ידי גוף בוחר חמישי שבו הבחירה הייתה חשאית. זכות ההצבעה הייתה שמורה לכל גבר בן מעל גיל עשרים ארבע שנים שנרשם כחוק.

הממשלה הקיסרית-מלכותית יוצגה על ידי המושל או יושב ראש הלאנד הקיסרי-מלכותי ( k. k. Landespräsident) שהתמנה על ידי הקיסר, וכמו כן על ידי ממשלה קיסרית-מלכותית של הלאנד (k. k. Landesregierung) שמושבה בליובליאנה. במרבית נחלות הכתר האחרות היו פועלים ממלא מקום קיסרי-מלכותי ("k. k. Statthalter) ומועצה ממלאת מקום קיסרית-מלכותית (k. k. Statthalterei)

בשנת 1918 בסוף מלחמת העולם הראשונה חלדה דוכסות קרניולה להתקיים ושטחה הפכה חלק מהממלכה החדשה של הסרבים, הקרואטים והסלובנים שנקראה החל משנת 1929 "יוגוסלביה". החל המערבי של הדוכסות, עם הערים פוסטוינה, אילירסקה ביסטריצה, אידריה, ויפאבה, ואיידוסשצ'ינה (שטוריה) סופחו לממלכת איטליה בשנת 1920 ומאוחר יותר סופחו ליוגוסלביה בשנת 1925. נשארה אז באיטליה רק העיר פוזינה אין ואלרומאנה (בעבר - וייסנפלס)

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב האוכלוסייה בדוכסות הייתה דוברת סלובנית. חי באזור גם מיעוט דובר גרמנית שכלל אצילים מקומיים ובעלי מקצועות שהתיישבו בו כאזרחי הערים הגדולות. איים של שפה גרמנית נמצאו במחוז גוטשה שבקרניולה התחתית, שבה הכפריים דיברו הניב גראניש או גוטשריש, ניב דרום בווארי, וכמו כן באזור הכפרים זגורניה סוריצה (אוברצארץ), ספודניה סוריצה (אונטרצארץ) וניימסקי רובט (דויטש גרויט) שבאגן בוהין.

בשנת 1846 אוכלוסיית קרניולה כללה:

  • סלובנים 428,000
  • גרמנים 38,000

[1] בשנת 1910 חיו בקרניולה:

  • 520,000 סלובנים
  • 28,000 גרמנים[2]

דוכסי קרניולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירשו אותו שני אחים:

יחד עם

  • לאופולד (1386-1365), דוכס אוסטריה לבדו אחרי הסכם נויברג (1379), מייסד ענף הלאופולדי של בית הבסבורג
  • וילהלם (1406-1386), בנו של לאופולד. ארכידוכס החל משנת 1414

ירש אותו אחיו:

  • ארנסט "הברזל" (1424-1406), ארכידוכס החל מ-1414
  • פרידריך השלישי (1493-1424), בן של ארנסט, מלך הרומאים החל מ-1440, קיסר האימפריה הרומית הקדושה החל מ-1452, גם ארכידוכס אוסטריה החל מ-1457
  • מקסימיליאן הראשון (1493-1519), בן, גם ארכידוכס אוסטריה, קיסר האימפריה הרומית הקדושה החל מ-1508
  • קרל הראשון (1521-1519), נכד, גם ארכידוכס אוסטריה, קיסר נבחר מ-1520 (1556-1519)

ירש אותו אחיו:

  • פרדיננד הראשון (1564-1521), גם ארכידוכס אוסטריה, מלך הרומאים מ-1531, קיסר האימפריה הרומית הקדושה החל מ-1558
  • קרל השני (1590-1564), בן של פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה הפנימית בחלוקה השנייה של נחלות ההבסבורגים
  • פרדיננד השני (1637-1590), גם ארכידוכס אוסטריה וקיסר האימפריה הרומית הקדושה החל מ-1619. יורש כל ענפי בית הבסבורג

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוכסות קרניולה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ A.J.P. Taylor, The Habsburg Monarchy 1809–1918, 1948: מהדורה סרבית: A. Dž. P. Tejlor, Habzburška monarhija 1809–1918, Beograd, 2001, עמ' 302
  2. ^ "A.J.P. Taylor 1918 עמ' 302