דומבובאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
דומבובאר
Dombóvár
Coa Hungary Town Dombóvár.svg
סמל דומבובאר
Flag of Dombóvár.svg
דגל דומבובאר
Dombóvár légifotó.jpg
מדינה הונגריההונגריה  הונגריה
חבל דרום טרנסדנוביה
מחוז טולנה
שטח 7,848 הקטאר
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 17,995 (נכון ל־1 בינואר 2018)
קואורדינטות 46°22′37″N 18°07′52″E / 46.376888°N 18.131007°E / 46.376888; 18.131007 
אזור זמן CET
http://www.dombovar.hu
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דומבובארהונגרית: Dombóvár) היא עיירה במרכז הונגריה השוכנת על הגדה המערבית של נהר הדנובה שבמחוז טולנה. העיירה גובלת בשלושה מחוזות: טולנה, שומוג' ובאראניה. היא הוכרזה עיר בשנת 1970.

בשנת 1944 היו בעיירה 6,688 איש. רוב היהודים שהתגוררו בעיירה בתקופה זו היו בעלי מלאכה וסוחרים שעסקו בשיווק תוצרתה החקלאית של העיירה. בתשעה עשר במרץ 1944, נכבשה העיירה על ידי הגרמנים ביחד עם שאר הערים בהונגריה, ועקב כך 602 היהודים שהתגוררו בה עברו לגור בגטו העיירה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקום היה מיושב עוד בתקופה הנאוליטית ובתקופה הברונזה. מאוחר יותר בתקופה העתיקה הגיעו לכאן הרומאים שבנו כאן גשר Pons. Sociorum Manuectina מעל הנהר קאפוש, ששימש את הביצורים הצבאיים מן היישוב הסמוך (בכיום אלשוהטן Alsóhetény). במאה ה-12 נבנה במקום מבצר . ב-1313 תועד במסמכים קיומו של מבצר נוסף שנבנה על ידי משפחת האצילים דומבאי שנתנה את השם ליישוב הנוכחי. הנציג האחרון של המשפחה, אישטוואן דומבאי, נפטר ללא צאצאים ומכיוון שאשתו הייתה בתו של האציל אישטוואן ורבצי, האחוזה עברה בירושה למשפחת ורבצי. במאה ה-16, בימי הכיבוש הטורקי עות'מאני חי כאן המשורר-המוזיקאי ההונגרי שבשטיין טינודי לאנטוש שכתב כאן את יצירתו "יאסון ומדיאה". בתחילת המאה ה-18 נהרסה הטירה על ידי הכוחות של הקיסר ההבסבורגי. האחוזה עברה בהמשך לידי משפחת האצילים אסטרהאזי. בשנת 1725 נבנתה ביישוב כנסייה רומית-קתולית בארוקית. בשנת 1872 נבנתה מסילת ברזל שהפכה את העיירה לצומת תחבורה חשוב, דבר שעודד את התפתחותה. בימי מלחמת העולם השנייה חי כאן המלחין זולטן קודאי שאשתו הייתה בת המקום. בשנת 1944 מנתה האוכלוסייה המקומית 6,688 איש מתוכם 602 יהודים. התושבים התפרנסו ממסחר וממלאכה ומחקלאות.[1] בשנת 1970 היישוב זכה למעמד של עיר. החל משנת 1973 התחילו לפעול כאן מרחצאות ואתר קיט.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב אתני ודתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מפקדים מסוף המאה ה-19 ובמאה ה-20 ו-21 חלוקת האוכלוסייה לפי לאומים ושייכות דתית הייתה כדלקמן:

לפי דת: 7883 נוצרים רומים-קתוליים, 701 יהודים, 202 נוצרים רפורמים, 98 נוצרים אוונגליים, 1 נוצרי יווני-קתולי

  • 1920: 13,787 תושבים, מתוכם:13,221 הונגרים (כולל דוברי הונגרית מסוימים), 466 גרמנים, 26 קרואטים, 9 סלובקים, 8 רומנים, 3 סרבים, 1 אוקראיני, 53 אחרים; לפי דת:12,178 נוצרים רומים-קתוליים, 682 יהודים, 462 נוצרים רפורמים, 304 נוצרים אוונגליים, 34 נוצרים יוונים -קתוליים, 3 נוצרים אוניטריאנים, 1- אחרים.
  • 1930: 14,732 תושבים, מתוכם:14,732 הונגרים (כולל דוברי הונגרית מסוימים), 373 גרמנים, 14 קרואטים, 4 רומנים, 1 סרבי, 17 אחרים. ;לפי דת: 13,379 נוצרים רומים-קתוליים, 780 יהודים, 462 נוצרים רפורמים, 304 נוצרים אוונגליים, 35 נוצרים יוונים-קתוליים, 6 נוצרים אוניטריאנים, 6 נוצרים אורתודוקסים, 3 אחרים
  • 1941 מפקד א: 14,427 תושבים, מתוכם : 14,068 הונגרים (כולל דוברי הונגרית מסוימים), 318 גרמנים, 11 צוענים, 4 סלובקים, 4 קרואטים, 2 אוקראינים, 1 סרבי, 19 אחרים. לפי דת: 12,715 נוצרים רומים-קתוליים, 613 יהודים, 603 נוצרים רפורמים, 449 נוצרים אוונגליים, 23 יוונים-קתוליים, 3 נוצרים אוניטריאנים, 3 נוצרים אורתודוקסים, 18 אחרים.
  • 1941 מפקד ב : לפי לאום: 14,290 הונגרים, 102 גרמנים, 12 צוענים, 3 סלובקים, 2 יהודים, 18 אחרים.
  • 1949: 13,542 תושבים, מתוכם: 13,492 הונגרים, 19 צוענים, 14 גרמנים, 3 סלובקים, 3 קרואטים, 3 רומנים,, 8 אחרים,; לפי דת:

12120 נוצרים -קתוליים, 707 נוצרים רפורמים, 500 נוצרים אוונגליים, 124 יהודים, 11 נוצרים אוניטריאנים, 6 נוצרים אורתודוקסים, 29 אחרים, 7 אתאיסטים, 2 לא ענו.

  • 1960: 15,371 תושבים, מתוכם: 15,228 הונגרים, 69 גרמנים, 26 צוענים, 4 רומנים, 2 קרואטים, 21 אחרים. לפי דת: אין נתונים.
  • 1980: 21,183 תושבים, מתוכם:20,969 הונגרים, 104 גרמנים, 68 צוענים, 9 קרואטים, 4 רומנים, 2 סרבים, 16 אחרים.
  • 2001: 20,652 תושבים, מתוכם: 20,019 הונגרים, 389 גרמנים, 279 צוענים (בשנת 2002), 19 רומנים, 17 קרואטים, 12 אוקראינים

6 סלובקים, 6 סרבים, 4 סלובנים, ; לפי דת: 15,664 נוצרים רומים-קתוליים, 892 נוצרים רפורמים, 565 נוצרים אוונגליים, 39 נוצרים יוונים קתוליים, 12 נוצרים אורתודוקסים, 7 יהודים, 2 אתאיסטים, 1475 לא ענו.

  • 2011: 19,010 תושבים, מתוכם - 16,699 הונגרים, 543 גרמנים, 370 צוענים, 40 קרואטים, 28 רומנים, 13 סרבים, 11 סלובקים, 4 סלובנים, ; לפי דת: 10,164 נוצרים רומים-קתוליים,, 638 נוצרים רפורמים, 397 נוצרים אוונגליים, 20 נוצרים יוונים-קתוליים, 6 יהודים,

5 נוצרים אורתודוקסים, 3 אתאיסטים, 228 אחרים, 4536 לא ענו. מוזכרת קיומה של קהילה ארמנית. בנתונים אינן מצוינות במפורש אמונות נוצריות אוונגליסטיות נאו-פרוטסטנטיות שהתחזקו במחצית השנייה של המאה ה-20.

הקהילה היהודית בדומבובאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תולדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחה יהודית ראשונה הגיעה למקום בשנת 1727. כבר במחצית השנייה של המאה ה-18 החלה התיישבות של יותר יהודים בעיירה. היהודים חיו בחסותם של המגנאטים לבית אסטרהאזי, משפחת אצולה הונגרית ידועה. יהודי דומבובאר היו בעלי זיכיון לשיווק תבואה באחוזות. ב-1870, בעקבות פתיחת קו הרכבת מבודפשט לים האדריאטי, דומבובאר הפכה למרכז תחבורה עיקרי, דבר שעודד התיישבות יהודים במקום.

במחצית השנייה של המאה ה-18 הייתה הקהילה היהודית בדומבובאר תחת שלטון קהילת מאגוץ' הסמוכה, ועד שנת 1886 הייתה כפופה להו'ג'אס האורתודוקסית. לאחר מכן הפכה הקהילה היהודית לקהילה ניאולוגית עצמאית. היא כונתה בשם זה בשל היותה קהילה יהודית גדולה ביהדות הונגריה. העיסוקים העיקריים של יהודי העיירה היו במסחר, בקמעונאות ובסיטונאות.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, נפלו בחזית 26 מיהודי דומבובאר, שלחמו למען הונגריה. באוגוסט 1919, במהלך פרעות ימי "הטרור הלבן" הכו אנשי יחידות צבאיות של צבא הונגריה והונגרים קומוניסטים את היהודים ואף רצחו שלושה יהודים.[1]

בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1944 נכנסו הגרמנים להונגריה וכבשו את העיירה דומבובאר. רחוב בית הכנסת שכלל בין היתר גם את משרדי קהילה וכ־20 בתים נוספים הוגדרו כגטו שם רוכזו יהודי דומבובאר וכן יהודי העיירות השכנות: טומאסי (Tamási) ומסקסרד (Szekszard). מספר היהודים בגטו הגיע ל-1,100 נפשות, לפיכך היו תנאי המחיה בו קשים: בכל חדר הצטופפו בממוצע כ-16 איש. היהודים נצטוו לסמן את בתי הגטו במגן דוד צהוב. על הגטו הופקד משמר כבד אשר לו ניתנה הוראה לירות בכל אדם שייכנס או שיצא מהגטו ללא רשות. לעיתים אנשי המשמר היו מקומיים, ולעיתים שוטרים שהובאו מבחוץ. כשהשומרים על הגטו היו מאנשי האוכלוסייה המקומית הגניבו נוצרים מאנשי האזור מוצרי מזון לגטו.

למרות התנאים הקשים ארגנו היהודים בגטו מטבח משותף. המזון נקנה מידיי האוכלוסייה המקומית לאחר שעות הקנייה המקובלות ובליווי משמר. המים הובאו מחוץ לגטו וחולקו ליהודים שחיכו בתורים ארוכים. בתחילת יוני 1944 הגיעו לדומבובאר בלשים שעצרו ותחקרו בעינויים את היהודים בעלי האמצעים ששהו בגטו תוך ניסיונות סחיטת פרטים אודות חפצי ערך מוסתרים. בבוקר 30 ביוני 1944 נלקחו יהודי הגטו לאצטדיון דומבובאר ומשם הועברו לתחנת הרכבת בקבוצות של 50 איש. ב־2 ביולי נשלחו היהודים למחנה ההשמדה באושוויץ.

לאחר מלחמת העולם השנייה חזרו לדומבובאר 89 ניצולים מהאזור ביחד עם 28 ניצולים מאזורים אחרים. השורדים ארגנו את הקהילה מחדש, טיהרו את בית הכנסת ואת בית העלמין ומינו את קראוס ח' לרב העיירה. בנוסף, הקימו הסתדרות ציונית כיוון שרובם שאפו לעלות ארצה.

ב־1947 הוקם בדומבובאר גלעד, ועליו נחרטו שמות 731 הנספים. ב־1949 עלו עשרה מיהודי דומבובאר לישראל. יתר היהודים נשארו בעיירה ולא הצליחו להגשים שאיפה זו. לאחר שהמפעלים שהיו בבעלות יהודית הועברו לבעלות ממשלתית נלקחה מהם פרנסתם והם עברו לבודפשט. בחודשים אוקטובר ונובמבר 1965 לאחר המרד ההונגרי בבודפשט עזבו רב היהודים את המקום, ולא נותרו בו אלא בודדים.[1]

החינוך היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומבובאר לא היו בתי ספר, והילדים רכשו את השכלתם בשיעורים שהעבירו מורים פרטיים בלבד. רק בשנת 1871 נוסד בית הספר הראשון בקרבת בית הכנסת. בתחילה הוא כלל ארבע כיתות בלבד ובהמשך הוא הורחב לשש כיתות. הלימוד התקיים בשפה ההונגרית למעט מקצוע התנ"ך שנלמד בגרמנית. בשנת 1887 החלו ללמד גם את התנ"ך בהונגרית. היו גם ילדים נוצרים קתוליים שלמדו בבית הספר היהודי.

רק בשנת 1929 נבחר רב קבוע לקהילה היהודית בדומבובאר - ד"ר הלל פרידמאן, שפעל רבות לקידום החינוך היהודי בקהילה.[1]

בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-19 הוקם בדומבובאר בית הכנסת הראשון. החלקה שעליה הוקם בית הכנסת התקבלה כתרומה מידי הנסיך האסטארהאזי, שהיה בן למשפחת אצולה הונגרית. בשנת 1868 הוקם בית כנסת חדש בדומבובר.[1]

אישים מהעיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל גולדשמיד (Goldschmied) - נולד בדומבובאר בשנת 1849, גדל בעיירה ונפטר בשנת 1924. הוא כיהן כרב בעיירה אופאנבאך. בנוסף הוא ידוע כמי שתרגם מהונגרית לגרמנית משיריו של המשורר שנדור פטפי .
  • ד"ר הלל פרידמן (Friedmann)- כיהן כרב בדומבובאר משנת 1929 ועד לשואה. פרידמן פעל רבות למען חינוך היהודים בדומבובאר. הוא נספה בשואה (השנה אינה ידועה).
  • זולטן טילדי ג'וניור- מוציא לאור, סופר וצלם. נולד ב-1917 בדומבובאר. היה בנו של ראש הממשלה והנשיא ההונגרי. הוא נפטר ב-1994 בעיר סגד שבהונגריה.[1]
  • פרניו ולאשיץ' - (1766 דומבובאר - 1840 זאגרב) פוליטיקאי וגנרל קרואטי, באן קרואטיה בשנים 1832–1840
  • יאן גוליאן (1945-1906) גנרל סלובקי, יליד דומבובאר, ממנהיגי המרד אנט-ינאצי בסלובקיה.

העיירה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום מתגוררים בדומבובאר כ-20,000 איש, רק שניים מהם יהודים. בדומבובאר ישנם נציגים ממדינות אירופיות למען שיפור היחסים הבין לאומיים בין מדינות אירופה. העיירה פועלת רבות למציאת פתרונות לשיפור תנאי החיים ולהתאימם לתנאי מזג האוויר הקשה.[2]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דומבובאר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 פנקס הקהילות
  2. ^ 1 2 Dombovar, אתר עירוני של דומבובאר