דומבובאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
דומבובאר
Dombóvár
Coa Hungary Town Dombóvár.svg
סמל דומבובאר
Flag of Dombóvár.svg
דגל דומבובאר
Dombóvár légifotó.jpg
מדינה הונגריההונגריה  הונגריה
חבל דרום טרנסדנוביה
מחוז טולנה
שטח 7,848 הקטאר
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 17,995 (נכון ל־1 בינואר 2018)
קואורדינטות 46°22′37″N 18°07′52″E / 46.376888°N 18.131007°E / 46.376888; 18.131007 
אזור זמן CET
http://www.dombovar.hu
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דומבובארהונגרית: Dombóvár) היא עיירה במרכז הונגריה השוכנת על הגדה המערבית של נהר הדנובה שבמחוז טולנה. העיירה גובלת בשלושה מחוזות: טולנה, סומוגי וברניה.

בשנת 1944 היו בעיירה 6,688 איש. רוב היהודים שהתגוררו בעיירה בתקופה זו היו בעלי מלאכה וסוחרים שעסקו בשיווק תוצרתה החקלאית של העיירה. בתשעה עשר במרץ 1944, נכבשה העיירה על ידי הגרמנים ביחד עם שאר הערים בהונגריה, ועקב כך 602 היהודים שהתגוררו בה עברו לגור בגטו העיירה.

היסטוריה כללית של דומבובאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה דומבובאר נזכרת בכתבים סלאבים לראשונה בספטמבר בשנת 1686. בשנת 1944 מנתה האוכלוסייה המקומית 6,688 איש מתוכם 602 יהודים. האוכלוסייה המקומית התפרנסה ממסחר ומלאכה ומחקלאות.[1]

תולדות הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר במחצית השנייה של המאה ה-18 החלה התיישבות של יהודים בעיירה. היהודים חיו בחסותם של המגנאטים לבית אסטארהאזי, משפחת אצולה הונגרית. יהודי דומבובאר היו בעלי זיכיון לשיווק תבואה באחוזות. ב-1870, בעקבות פתיחת קו הרכבת מבודפשט לים האדריאטי, דומבובאר הפכה למרכז תחבורה עיקרי, דבר שעודד התיישבות יהודים במקום.

במחצית השנייה של המאה ה-18 הייתה הקהילה היהודית בדומבובאר תחת שלטון קהילת מאגוץ' הסמוכה, ועד שנת 1886 הייתה כפופה להו'ג'אס האורתודוקסית. לאחר מכן הפכה הקהילה היהודית לקהילה ניאולוגית עצמאית. היא כונתה בשם זה בשל היותה קהילה יהודית גדולה ביהדות הונגריה. העיסוקים העיקריים של יהודי העיירה היו במסחר, בקמעונאות ובסיטונאות.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, נפלו בחזית 26 מיהודי דומבובאר, שלחמו למען הונגריה. באוגוסט 1919, במהלך פרעות ימי "הטרור הלבן" הכו אנשי יחידות צבאיות של צבא הונגריה והונגרים קומוניסטים את היהודים ואף רצחו שלושה יהודים.[1]

בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1944 נכנסו הגרמנים להונגריה וכבשו את העיירה דומבובאר. רחוב בית הכנסת שכלל בין היתר גם את משרדי קהילה וכ־20 בתים נוספים הוגדרו כגטו שם רוכזו יהודי דומבובאר וכן יהודי העיירות השכנות: טומאסי (Tamási) ומסקסרד (Szekszard). מספר היהודים בגטו הגיע ל-1,100 נפשות, לפיכך היו תנאי המחיה בו קשים: בכל חדר הצטופפו בממוצע כ-16 איש. היהודים נצטוו לסמן את בתי הגטו במגן דוד צהוב. על הגטו הופקד משמר כבד אשר לו ניתנה הוראה לירות בכל אדם שייכנס או שיצא מהגטו ללא רשות. לעיתים אנשי המשמר היו מקומיים, ולעיתים שוטרים שהובאו מבחוץ. כשהשומרים על הגטו היו מאנשי האוכלוסייה המקומית הגניבו נוצרים מאנשי האזור מוצרי מזון לגטו.

למרות התנאים הקשים ארגנו היהודים בגטו מטבח משותף. המזון נקנה מידיי האוכלוסייה המקומית לאחר שעות הקנייה המקובלות ובליווי משמר. המים הובאו מחוץ לגטו וחולקו ליהודים שחיכו בתורים ארוכים. בתחילת יוני 1944 הגיעו לדומבובאר בלשים שעצרו ותחקרו בעינויים את היהודים בעלי האמצעים ששהו בגטו תוך ניסיונות סחיטת פרטים אודות חפצי ערך מוסתרים. בבוקר ה-30 ביוני 1944 נלקחו יהודי הגטו לאצטדיון דומבובאר ומשם הועברו לתחנת הרכבת בקבוצות של 50 איש. ב־2 ביולי נשלחו היהודים למחנה ההשמדה באושוויץ.

לאחר מלחמת העולם השנייה חזרו לדומבובאר 89 ניצולים מהאזור ביחד עם 28 ניצולים מאזורים אחרים. השורדים ארגנו את הקהילה מחדש, טיהרו את בית הכנסת ואת בית העלמין ומינו את קראוס ח' לרב העיירה. בנוסף, הקימו הסתדרות ציונית כיוון שרובם שאפו לעלות ארצה.

ב־1947 הוקם בדומבובאר גלעד, ועליו נחרטו שמות 731 הנספים. ב־1949 עלו עשרה מיהודי דומבובאר לישראל. יתר היהודים נשארו בעיירה ולא הצליחו להגשים שאיפה זו. לאחר שהמפעלים שהיו בבעלות יהודית הועברו לבעלות ממשלתית נלקחה מהם פרנסתם והם עברו לבודפשט. בחודשים אוקטובר ונובמבר 1965 לאחר המרד ההונגרי בבודפשט עזבו רב היהודים את המקום, ולא נותרו בו אלא בודדים.[1]

חינוך יהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומבובאר לא היו בתי ספר, והילדים רכשו את השכלתם בשיעורים שהעבירו מורים פרטיים בלבד. רק בשנת 1871 נוסד בית הספר הראשון בקרבת בית הכנסת. בתחילה הוא כלל ארבע כיתות בלבד ובהמשך הוא הורחב לשש כיתות. הלימוד התקיים בשפה ההונגרית למעט מקצוע התנ"ך שנלמד בגרמנית. בשנת 1887 החלו ללמד גם את התנ"ך בהונגרית.

רק בשנת 1929 נבחר רב קבוע לקהילה היהודית בדומבובאר - ד"ר הלל פרידמאן, שפעל רבות לקידום החינוך היהודי בקהילה.[1]

בית כנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-19 הוקם בדומבובאר בית הכנסת הראשון. החלקה שעליה הוקם בית הכנסת התקבלה כתרומה מידי הנסיך האסטארהאזי, שהיה בן למשפחת אצולה הונגרית. בשנת 1868 הוקם בית כנסת חדש בדומבובר.[1]

אישים מהעיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל גולדשמיד (Goldschmied) - נולד בדומבובאר בשנת 1849, גדל בעיירה ונפטר בשנת 1924. הוא כיהן כרב בעיירה אופאנבאך. בנוסף הוא ידוע כמי שתרגם מהונגרית לגרמנית משיריו של המשורר הנודע פאטו'פי.
  • ד"ר הלל פרידמאן (Friedmann)- כיהן כרב בדומבובאר משנת 1929 ואילך. פרידמן פעל רבות למען חינוך היהודים בדומבובאר. הוא נספה בשואה (השנה אינה ידועה).
  • זולטן טילדי ג'וניור- מוציא לאור, סופר וצלם. נולד ב-1917 בדומבובאר. היה בנו של ראש הממשלה והנשיא ההונגרי. הוא נפטר ב-1994 בעיר סגד שבהונגריה.[1]

העיירה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום מתגוררים בדומבובאר כ-20,000 איש, רק שניים מהם יהודים. בדומבובאר ישנם נציגים ממדינות אירופיות למען שיפור היחסים הבין לאומיים בין מדינות אירופה. העיירה פועלת רבות למציאת פתרונות לשיפור תנאי החיים ולהתאימם לתנאי מזג האוויר הקשה.[2]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דומבובאר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 פנקס הקהילות
  2. ^ 2.0 2.1 Dombovar, אתר עירוני של דומבובאר