דומוזטפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דומוזטפה
דומוזטפה, מכיוון צפון-מזרח

דומוזטפה טורקיתDomuztepe Höyüğü, שפירושו "גבעת החזיר") היה יישוב גדול בתקופה הנאוליתית. התל שוכן בדרום מזרח טורקיה, 30 ק"מ מדרום מזרח לעיר קהרמאנמרש. האתר היה מיושב בין השנים 5450-6200 לפנה"ס, בעיקר בתקופת חלף. שטחו של התל הוא 200 דונם, והוא היישוב הגדול ביותר הידוע מתקופה זאת.

המחקר הארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר התגלה במהלך סקר ארכאולוגי שבוצע באזור. האתר נחקר בין השנים 2006-1995 על ידי משלחת חפירות משותפת של אוניברסיטת מנצ'סטר מאנגליה ואוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס מארצות הברית. בשנת 2008 חודשה העבודה על התל במשלחת משותפת של אוניברסיטת מנצ'סטר והמוזיאון הבריטי ובחסות המכון הבריטי באנקרה. מנהלי המשלחת הם סטיוארט קמפבל (Stuart Campbell) מאוניברסיטת מנצ'סטר ואלכסנדרה פלטשר (Alexandra Fletcher) מהמוזיאון הבריטי.

ממצאים שנחפרו באתר מוצגים במוזיאון הארכאולוגי של קהרמאנמרש שהקדיש לאתר אולם תצוגה.

היסטורית התיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת ההתיישבות באתר החלה בתקופה הנאוליתית הקרמית. בתקופת חלף המאוחרת כל 200 הדונם של התל היו כנראה מיושבים. ההתיישבות של התקופה הפרהיסטורית הסתיימה בסוף תקופת חלף בשנת 5450 לפנה"ס. האתר יושב שוב בתקופה הלניסטית. התיישבות נוספת על התל התקיימה במאה הראשונה לספירה. באתר נמצאו שרידי כנסייה ונחפר גם בית קברות נוצרי קטן.

החפירות התקיימו בשכבות שונות. הנמוכה ביותר היא השכבה שבה נמצאו שרידים השייכים לתקופת המעבר בין התקופה הנאוליתית הקרמית לתחילת תקופת חלף 6100 לפנה"ס והשכבה הגבוהה ביותר המתוארכת לתקופה הפרהיסטורית מסתיימת ב-5450 לפנה"ס. בשכבות מתקופת חלף נמצאו תעלות שחצו את האתר, מבנים עגולים ומבנים מלבניים, קרמיקת "כלי חלף", קערות אבן, צלמיות, חרוזים, כלים מעצם וחותמות טביעה. באתר נמצא גם אובסידיאן שהובא ממקומות כמו קפדוקיה ומזרח טורקיה של היום. נמצא גם אובסידיאן שהובא ממקומות רחוקים יותר, כמו אזור ארמניה של היום. האובסידיאן שימש לייצור פריטי יוקרה כמו תכשיטים וכלים.

בדיקות גאומורפולוגיות של האזור הראו שהיישוב בעת העתיקה שכן באזור מעבר בין אדמה יבשה לאזור ביצתי. ייתכן וגיוון זה אפשר לתמוך באוכלוסייה גדולה לאורך השנה. השרידים הבוטניים שנמצאו באתר כללו חיטת איינקורן, חיטת אמר, שעורה, עדשים, אפונה ופשתן. הם גם אספו או גדלו שקדים, תאנים, פיסטוקים ושזיפים או דובדבנים. האזור הביצתי סיפק להם קנים ששימשו לבניין, מחצלות וסלים. נמצאו באתר עצמות בעלי חיים כמו כבשים, עזים, בקר וחזירים. נמצאו גם שרידי חיות בר כגון, איילים, דובים ונמרים. בבור קבורה נמצאו שרידי כלבים, דבר המעיד על כך שהכלבים חיו עם בני האדם והיו חשובים להם.[1]

בור המוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 2003-1997 נחפר מתחם קבורה גדול שנקרא על ידי החופרים "בור המוות" מעין קבר פיר. קוטרו של הבור היה מעל 3 מטר ועומקו כ-1.5 מטר. הבור היה מלא בשכבות של עצמות אדם ובעלי חיים, שברי קרמיקה וחפצים נוספים.

להערכת החוקרים, הקבורה בבור ארכה מספר שבועות והתרחשה במספר שלבים. השכבה הראשונה, העמוקה ביותר של בור המוות, הכילה שרידי עצמות של שמונה ראשי בקר, כנראה שרידים של ארוחה מאד גדולה. כמות כזאת יכולה להאכיל כ-2,000 אנשים. השכבות העליונות יותר הכילו שרידי שלדים של כ-40 אנשים וגולגולת של כלב. השלדים היו מקוטעים ופגועים מאד, הבשר הוסר וגורד עם כלי צור. בחלק מהשלדים הראש הוסר והונח לצידם. לאחר שהעצמות הונחו, הם כוסו בשכבת אפר. שרידים נוספים של עצמות אדם הונחו סביב קצות הבור.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דומוזטפה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Landscape and environment באתר משלחת החפירות
  2. ^ Death at Domuztepe באתר משלחת החפירות