דומיניק בוליני
 | |||||
| לידה |
22 באוגוסט 1773 ניו אורלינס, לואיזיאנה, ספרד החדשה   | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
4 במרץ 1833 (בגיל 59) ניו אורלינס, לואיזיאנה, ארצות הברית .svg){kind=small} | ||||
| מקום קבורה |
Saint Louis Cemetery No. 1 | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית | ||||
| ילדים |
Paul Dominique Bouligny, Gustave Joseph Bouligny | ||||
| |||||
  | |||||
צ'ארלס דומיניק ג'וזף בוליני (באנגלית: Charles Dominique Joseph Bouligny; 22 באוגוסט 1773 – 4 במרץ 1833) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, שנבחר לכהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם לואיזיאנה בין השנים 1824–1829. לפני כן כיהן כחבר בבית הנבחרים הטריטוריאלי. מוצאו היה צרפתי־ספרדי; אחיו, לואי בוליני, היה נציג בבית המחוקקים של המדינה, ואחיינו, ג'ון אדוארד בוליני (אנ'), נבחר כנציג לואיזיאנה בבית הנבחרים של ארצות הברית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוליני, שכונה "דומיניק" או בגרסה הספרדית "דומינגו", נולד בניו אורלינס שבלואיזיאנה הספרדית (אז חלק מ"ספרד החדשה") ב־22 באוגוסט 1773. אביו, פרנסיסקו בוליני, הגיע ללואיזיאנה כקצין צבאי כאשר הטריטוריה הועברה מצרפת לספרד, והפך לבכיר בממשל הספרדי בלואיזיאנה. אמו, מארי־לואיז לה סנשאל ד'אוברוויל, השתייכה למשפחת קריאולים בולטת בניו אורלינס. דומיניק היה ילדם השני ובנם הבכור של הוריו.
בשנת 1786, כשהיה בן 12 בלבד, הצטרף בוליני כצוער לגדוד הספרדי בלואיזיאנה, ושנתיים לאחר מכן קיבל דרגת לוטננט משנה. עם פרוץ מלחמת הקואליציה הראשונה באירופה, הוצב בחיל התותחנים של הגדוד, ובהמשך פיקד על שייטת של ספינות תותחים שנשלחה במעלה נהר המיסיסיפי לאזור אילינוי, שם פיקח על הקמתו הראשונית של מבצר סן פרננדו דה לאס בארנקאס. בדצמבר 1795 הועלה לדרגת לוטננט, אך פרש מהצבא בשנת 1803 כאשר הגדוד הספרדי עזב את הטריטוריה בעקבות החזרת לואיזיאנה לשלטון צרפתי.
בשנת 1800 רכש מושב קבוע במועצת העיר (הקאבילדו) של ניו אורלינס, מידי ג'ילברטו אנדרי, תמורת 800 פסו מכסף. שנה לאחר מכן נבחר בוליני על ידי חברי המועצה כאחד משני "נציבים שנתיים", שתפקידם היה לייצג את המועצה מול המושל ולפקח על ניהול כספי העיר.
בתחילת 1803, זמן קצר לפני החזרת לואיזיאנה לשלטון צרפתי, נישא בוליני לאנה ארתמיז לה בלאן (1785–1848), בת למשפחה מכובדת וידידותית למשפחתו. לבני הזוג נולדו 15 ילדים, מתוכם 12 – שישה בנים ושש בנות – הגיעו לבגרות.
לאחר מכירת לואיזיאנה לארצות הברית בשנת 1803, קיבל בוליני אזרחות אמריקאית. הוא התפטר מהצבא הספרדי והתמסר לניהול אחוזת קני סוכר גדולה בבעלותו, במעלה הנהר מצפון לניו אורלינס, שם ייצר גם רום מסוג "טפיה". הוא היה בעל עבדים.
בשנת 1805 נבחר לבית הנבחרים של טריטוריית אורלינס, כנציג של מחוז אורלינס, ונבחר מחדש ב־1807. במהלך כהונתו השנייה שימש כחבר בוועדה שגיבשה את הקודקס האזרחי של שנת 1808. באותה שנה גם מונה לדרגת מייג'ור ברגימנט הרביעי של המיליציה הטריטוריאלית. לאחר שלואיזיאנה צורפה לאיחוד כמדינה בשנת 1812, שימש כחבר מועצת השיטור של מחוז אורלינס – גוף ניהולי מקומי.
במהלך מלחמת 1812 מונה כחבר בוועדת ההגנה של ניו אורלינס, וסייע בגיוס מתנדבים להגנת העיר מפני הפלישה הבריטית בשנים 1814–1815.
בשנת 1824 נבחר על ידי בית המחוקקים של לואיזיאנה לסנאט של ארצות הברית, כדי להשלים את כהונתו של הנרי ג'ונסון שנבחר למושל המדינה. בוליני כיהן בסנאט מ־19 בנובמבר 1824 ועד 3 במרץ 1829, והזדהה פוליטית עם הנרי קליי והמפלגה הלאומית הרפובליקנית. הוא כיהן כיושב ראש ועדת החקלאות של הסנאט במהלך המושב השני של הקונגרס ה־20, ותמך בכמה חוקים להעלאת מכסים – ביניהם גם "חוק המכסים המתועבים" – מתוך אמונה שהצעדים הללו מיטיבים עם תעשיית הסוכר בלואיזיאנה.
התחזקות התמיכה באנדרו ג'קסון בלואיזיאנה חיסלה את סיכוייו להיבחר מחדש בשנת 1829, ובמקומו נבחר לסנאט אדוארד ליווינגסטון. בוליני שב ללואיזיאנה, שקל להתמודד לראשות עיריית ניו אורלינס נגד דניס פרייהור המכהן, אך לבסוף החל למכור את אחוזתו ולעבור להשקעות בנכסי נדל"ן בתוך העיר.
דומיניק בוליני נפטר בניו אורלינס ב־4 במרץ 1833, ונקבר בבית הקברות סנט לואיס מספר 1 בעיר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דומיניק בוליני, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- דומיניק בוליני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
| בקרת זהויות |
|
|---|