דומניקו זיפולי
| לידה |
17 באוקטובר 1688 פראטו, הדוכסות הגדולה של טוסקנה  |
|---|---|
| פטירה |
2 בינואר 1726 (בגיל 37) קורדובה, ארגנטינה |
| מדינה |
האימפריה הספרדית |
| השקפה דתית |
נצרות קתולית |
  | |
דומניקו זיפולי (Domenico Zipoli) (נולד ב-15 באוקטובר 1688 בפראטו, איטליה. נפטר ב-2 בינואר 1726 בקורדובה, ארגנטינה) היה מלחין ונגן עוגב ארגנטינאי ממוצא איטלקי. השאלה מה גרם למלחין האירופאי המבוסס ובעל השם לנטוש את מעמדו המובטח ברומא לטובת השיממון הארגנטינאי של התקופה, הטרידה רבים עוד במאה ה-20, וחלקם אף דחו בתחילה את התזה שבכלל מדובר באותו אדם: זיפולי המלחין וזיפולי המפליג לארגנטינה. אולם מחקרים שנעשו מאז הראו שאכן מדובר באותו אדם. ה Diccionario de la música Labor מתאר אותו כמלחין האירופאי הגדול ביותר שהיגר לאמריקה הקולוניאלית, שם חי את תשע השנים האחרונות לחייו.[1]
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
זיפולי נולד חמישי מבין שבעה ילדים להורים שלא היו מוזיקאים במקצועם. בעיר הולדתו פראטו הייתה מסורת מוזיקלית עשירה כבר מהמאה ה-15 ועד Giovanni Francesco Beccatelli (מלחין פלורנטיני שנעשה לקאפלמייסטר ונגן העוגב של קתדרלת פראטו ב-1715), שככל הנראה אימן את זיפולי הצעיר בקתדרלה של פראטו. בהיותו כבן 19 ניכר כישרונו והדוכס של טוסקנה, קוזימו השלישי אישר עבורו מלגה להמשך לימודים בפירנצה. מאוחר יותר הוא עזב את פירנצה לטובת מנזר san barbazino בבולוניה ללמוד עם התאורטיקן Lavinio Felice Vanucci. אחרי זמן לא ידוע עבר לרומא ללמוד עם ברנרדו פאסקוויני, ובשלב זה החלה התקופה היצירתית שלו כשביסס עצמו בין אליטות המוזיקאים של רומא. לא כל עבודותיו מאז נמצאו. שתיים מעבודותיו הידועות מרומא הן Sant' Antonio di Padova. ו- Santa Caterina, verginemartire שהלחין שנתיים לאחר מכן עם הצטרפותו לקהילת Saint Cecilia.
את המוניטין ההסטורי שלו קיבל עבור ה Sonate d'Intavolatura per Organo e Cimbalo מ-1716.
בשיא תקופה יצירתית זו, החליט זיפולי להצטרף לשורות הישועים, בהיותו כבן 28. לא ידוע מה הביא אותו להחלטה גורלית זו. ניתן לשער, למשל, שהוא הושפע משניים מאחיו שהצטרפו גם הם לכמורה. אולי גם לעוני של שנותיו המוקדמות הייתה השפעה על מהלכיו, ועם זאת ייתכן גם שמדובר בנטייה דתית או עניין אמיתי במיסיון בעולם החדש, או שמדובר בשילוב של גורמים אלה. מכל מקום זיפולי עזב לסביליה מיד לאחר שהצטרף למסדר.
שנה לאחר מכן הפליג עם מסדרו לעבר העולם החדש. הוא הגיע לבואנוס איירס ומשם עשה את הדרך לקורדובה עם חבריו על עגלת שוורים. בהגיעו לקורדובה, נרשם זיפולי ללימודי כמורה בקולג' הישועי (Colegio Maximo): שלוש שנים של לימודי פילוסופיה וארבע שנות תאולוגיה. מלבד זאת זיפולי היה נגן העוגב, הקאפלמייסטר ומורה המוזיקה בכנסייה הישועית של קורדובה. הוא כנראה השלים שם את לימודיו ב-1725, ונפטר משחפת בעודו ממתין לסמיכה בתחילת 1726.
החוקרים חלוקים לגבי התפוקה המוזיקלית של זיפולי בעולם החדש. מצד אחד לא נמצאו די אזכורים של זיפולי ברשומות של הColegio Maximo, כך לפי פרופסור Lange מ-1955, אך מאז התגלה עוד על היקף יצירתו המוזיקלית מאותה תקופה. ברור שלגירוש הישועים ב-1767 הייתה השפעה הרסנית על תיעוד היצירות, אך עם זאת הדרישה לשימור עבודותיו מצד המיסיון ומצד המלוכה תרמה להגנתן מפני הכחדה מוחלטת.[2] למשל, חלקים וקאליים ואינסטרומנטליים של מיסה של זיפולי התגלו בבוליביה ב-1959, כשהם נושאים את הכיתוב Se copid en Potossi el Afio de 1784 (ספרדית: הועתק בפוטוסי בשנת 1784), מעידים על תהילתו המתמשכת באזור החדש גם עשרות שנים לאחר מותו.[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- [1], באתר (The Zipoli Institute)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Robert Stevenson, The First New World Composers: Fresh Data from Peninsular Archives. Journal of the American Musicological Society, Vol. 23, No. 1 (Spring, 1970), pp. 95-106 Published by: University of California Press on behalf of the American Musicological Society
- ^ Crook, Mark A, Domenico Zipoli (1688-1726): A Bibliographic Perspective. M.L.S. Thesis., Kent State University, Apr 91