דומניקו פונטנה
 | |
| דיוקן דומניקו פונטנה על ידי פדריקו צוקרי | |
| לידה |
1543 מלידה, שווייץ  |
|---|---|
| פטירה |
28 ביוני 1607 (בגיל 64 בערך) נאפולי, ממלכת נאפולי |
| יצירות ידועות |
סן לואיג'י דיי פראנצ'זי, הארמון המלכותי של נאפולי, ארמון האפיפיור, ארמון הלטראנו, קווירינאלה, Villa Sforzesca |
| זרם באמנות |
מנייריזם |
| השקפה דתית |
נצרות קתולית |
| פרסים והוקרה |
מסדר הדרבן המוזהב |
  | |
דוֹמֶנִיקוֹ פוֹנְטַנָה (באיטלקית: Domenico Fontana; 1543 – 28 ביוני 1607) היה אדריכל איטלקי[1] משלהי הרנסאנס, שנולד בטיצ'ינו של ימינו. הוא פעל בעיקר באיטליה, ברומא ובנאפולי.[2]
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא נולד במלידה (אנ'), כפר על גדות אגם לוגאנו, שבאותה עת היה בחזקה משותפת (אנ') של מספר קנטונים שווייצריים של הקונפדרציה השווייצרית הישנה, וכיום הוא חלק מטיצ'ינו, שווייץ, ומת בנאפולי.[2] הוא הגיע לרומא ב-1563 כדי להצטרף לאחיו הבכור.[3] הוא החל את הקריירה שלו כטייח, ולאחר מכן כבנאי ורב-בנאים, עם מומחיות מיוחדת במדידות ומיומנויות טכניות.
הפרויקט האדריכלי הראשון של פונטנה היה וילה בפיאצה פאסקווינו (Piazza Pasquino) עבור הקרדינל מונטלטו, שנבנתה בין 1577 ל-1578.[4] מונטלטו הפקיד בידיו מאוחר יותר, ב-1584, את הקמת הקפלה דל פרזפיו (Cappella del Presepio - קפלת האבוס) בבזיליקת סנטה מריה מג'ורה, מבנה כיפתי עוצמתי מעל תוכנית של צלב יווני. זהו מבנה מאוזן להפליא, למרות שפע הפרטים והעומס של עיטורים עשירים, שבשום אופן אינם מפריעים לתוכנית האדריכלית העיקרית. הוא מוכתר בכיפה בסגנון המוקדם של סן מריו במונטפולצ'אנו.[5]
עבור אותו פטרון, הוא בנה את ארמון מונטלטו (Palazzo Montalto) ליד בזיליקת סנטה מריה מג'ורה, עם חלוקת הנפחים המיומנת וסכמת העיטורים המשולבת של תבליטים ומקלעות פרחים, המרשימים בזכות המיומנות שבה האמן התאים את התוכנית לאתר שעמד לרשותו. לאחר עלייתו של הקרדינל לכס האפיפיורות כסיקסטוס החמישי, הוא מינה את פונטנה ל"אדריכל ראשי" (Architettore principale), והעניק לו, בין שאר התארים, את התואר אביר מסדר הדרבן המוזהב (אנ'). בתפקידו זה ביצע פונטנה מפעלי בנייה גדולים ברומא. כולל פריצת עורקי תחבורה ארוכים וישרים דרך רובעיה הישנים של העיר שקישרו בין הכנסיות הראשיות.[6] פונטנה הוסיף את פנס הגג לכיפה שמעל בזיליקת פטרוס הקדוש, והציע את הארכת החלל הפנימי לספינה מוגדרת היטב.[5]
בעלי חשיבות רבה יותר היו השינויים שערך בבזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו (סביב 1586), שם שילב בלוג'יה של החזית הצפונית ארקדה כפולה מרשימה בעלת מפתח רחב ופרישׂה רחבת-ידיים, וכנראה הוסיף את הפורטיקו הדו-קומתי של הסקלה סנטה (המדרגות הקדושות). נטייה זו לארקדות כמאפיינים חיוניים של תוכנית אדריכלית באה לידי ביטוי במזרקות שתוכננו על ידי דומניקו ואחיו ג'ובאני, למשל מזרקת מי פאולוס, או פונטנה די טרמיני שתוכננה על פי אותם קווים. הוא הפך לחבר באקדמיה של סן לוקא ב-1585.
מבין המבנים החילוניים, סגנונו המאופק והחזק, המזכיר את ג'אקומו בארוצי דה ויניולה, מודגם בצורה הטובה ביותר בארמון הלטראנו (שבנייתו החלה ב-1586), שבו היישום הנמרץ של עקרונות מבניים איתנים וכוח התיאום אינם מוטלים בספק, אך כך גם היעדר הדמיון המוחלט והמונוטוניות העקרה של הסגנון. היה זה אופייני לו להסתפק בפתרון יחיד לבעיה אדריכלית, כפי שמוכח בעובדה שמאוחר יותר יישם שוב את המוטיב של ארמון הלאטרנו בארמון האפיפיור, ובתוספות לארמון הקווירינאלה.
פונטנה תכנן גם את הזרועות הרוחביות המפרידות בין חצרות הוותיקן.
אובליסקים מצריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1586 הוא הקים את האובליסק של הוותיקן (אנ'), השוקל 320 טון, בכיכר פטרוס הקדוש. הישג הנדסי זה דרש את המאמץ המרוכז של 800 איש, 160 סוסים ואינספור גלגלות ומטרים של חבל.[7]
הוא מתאר בפרוטרוט את האירוע ב-Della transportatione dell'obelisco Vaticano e delle fabriche di Sisto V (רומא, 1590).[8] ידוע כי האסטרונום איגנציו דאנטי (אנ') סייע לפונטנה בעבודה זו.
פונטנה השתמש בידע שלו בסטטיקה, שעורר השתאות אוניברסלית באותה תקופה, גם בהקמתם של שלושה אובליסקים עתיקים אחרים בפיאצה דל פופולו, בכיכר סנטה מריה מג'ורה ובכיכר סן ג'ובאני בלטראנו.
עבודות אחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מות פטרונו, הוא המשיך זמן מה בשירותו של יורשו, האפיפיור קלמנס השמיני. אולם במהרה, חוסר שביעות רצון מסגנונו, קנאה וההאשמה כי מעל בכספי ציבור, גרמו לפיטוריו מתפקידו, והוא גורש לנאפולי. שם קיבל את המינוי של אדריכל המשנה למלך, חואן דה סוניגה, הדוכס הראשון מפניארנדה (אנ'). צוות שעבד עבורו בבניית תעלה במהלך תקופה זו היה הראשון לאמת את מיקומה של העיר העתיקה פומפיי. בנוסף לתכנון תעלות, הוא הקים את הארמון המלכותי של נאפולי (אנ').
הוא מת ב-1607, ונקבר בכנסיית סנט'אנה דיי לומברדי (אנ').
אחיו של דומניקו, ג'ובאני פונטנה (אנ'), היה גם הוא אדריכל, ובנו ג'וליו צ'זארה ירש אותו כאדריכל המלכותי בנאפולי.[3]
סן ג'ובאני: החזית הצפונית
מזרקת משה ברומא
עיצוב התקרה של האולמות הסיסטיניים (Sale Sistine) – ספריית הוותיקן
הקפלה הסיסטינית בכנסיית סנטה מריה מג'ורה
הארמון המלכותי בנאפולי
.jpg)
.jpg)
מכתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Domenico Fontana. Della transportatione dell'obelisco Vaticano e delle fabriche di Sisto V. Rome 1590. Online edition, from New York Public Library.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דומניקו פונטנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Herbermann, Charles, ed. (1913). Domenico Fontana. Catholic Encyclopedia. New York: Robert Appleton Company.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ "Domenico Fontana." Encyclopædia Britannica
- 1 2 Ippoliti, Alessandro (1997). "Fontana, Domenico". Dizionario Biografico degli Italiani (באיטלקית). Vol. 48.
- 1 2 Fontana, Domenico, 1911 Encyclopædia Britannica
- ↑ "Fontana, Domenico (1543-1607)", The Theater that was Rome, Brown University
- 1 2 Sauer, Joseph. "Domenico Fontana." The Catholic Encyclopedia Vol. 6. New York: Robert Appleton Company, 1909.
- ↑ הערך פוֹנְטַנָה, דוֹמֶנִיקוֹ באנציקלופדיה העברית, כרך כ"ז, טור 473
- ↑ Principe, Lawrence M. (2011). The Scientific Revolution: A Very Short Introduction (First ed.). Oxford University Press. p. 115. ISBN 978-0-19-956741-6.
- ↑
- Domenico Fontana. Della transportatione dell'obelisco Vaticano e delle fabriche di Sisto V. Rome 1590. Online edition, from New York Public Library.