דונלד רמספלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דונלד רמספלד
Donald Rumsfeld
Rumsfeld1.jpg
דונלד רמספלד, 2001
לידה 9 ביולי 1932 (בן 87)
אוונסטון שבאילינוי
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
השכלה
עיסוק פוליטיקאי, קצין, דיפלומט, מחבר, איש עסקים עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
www.rumsfeld.com
מזכיר ההגנה של ארצות הברית ה־21
20 בינואר 200118 בדצמבר 2006
(5 שנים ו-47 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש
מזכיר ההגנה של ארצות הברית ה־13
20 בנובמבר 197520 בינואר 1977
(שנה ו-8 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית ג'רלד פורד
פרסים והוקרה
חתימה Donald Rumsfeld Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דונלד הנרי רמספלדאנגלית: Donald Henry Rumsfeld; נולד ב-9 ביולי 1932 באוונסטון, אילינוי) הוא איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי רפובליקני. שימש כמזכיר ההגנה ה-13 תחת הנשיא ג'רלד פורד בין השנים 19751977 וכמזכיר ההגנה ה-21 תחת הנשיא ג'ורג' ווקר בוש בין השנים 20012006. היה מזכיר ההגנה הצעיר ביותר (בגיל 43) והמבוגר ביותר (בגיל 74). כמו כן הוא האדם היחיד שהחזיק במשרה בשתי קדנציות לא רצופות והשני מבחינת משך הזמן ששימש בתפקיד, לאחר רוברט מקנמארה. בעיני רבים, רמספלד הוא מזכיר ההגנה השנוי ביותר במחלוקת בהיסטוריה של ארצות הברית

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמספלד נולד וגדל בשיקגו, אילינוי. הוא בעל תואר ראשון במדעי המדינה מטעם אוניברסיטת פרינסטון. במהלך לימודיו השלים קורס קצינים במסגרת העתודה האקדמית של צי ארצות הברית והוסמך כסג"ם. מיד לאחר סיום לימודיו בשנת 1954 התגייס לצי, השלים קורס טיס והוסמך כטייס קרב ושירת בין היתר כמדריך טיסה[1]. בשנת 1957 השתחרר משירותו בצי, אולם הוסיף לשרת במילואים. בשנים 1963-1969 שימש כנציג המחוז ה-13 של אילינוי בבית הנבחרים של ארצות הברית. לאחר מכן שימש רמספלד כשגריר ארצות הברית לנאטו ובמגוון תפקידים תחת הנשיא ריצ'רד ניקסון, ביניהם יועץ לנשיא. תחת הנשיא ג'רלד פורד שימש כראש הסגל של הבית הלבן ובשנים 19751977 שימש כמזכיר ההגנה ה-13. ב-1977 הוענק לו תואר הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית, מדליית החירות הנשיאותית.

בשנת 2001 מינה אותו הנשיא ג'ורג' ווקר בוש למזכיר ההגנה בממשלו. רמספלד שימש בתפקיד במהלך פיגועי 11 בספטמבר ובהמשך לכך במהלך מלחמת אפגניסטן[2]. רמספלד נחשב לאחד מהוגיה, מעצביה ומוביליה של מלחמת עיראק[3]. כמזכיר ההגנה בכהונתו השנייה יזם רמספלד והוביל שורה של רפורמות בכוחות המזוינים של ארצות הברית במטרה להתאים אותם לעימותים המודרניים. בין היתר פיטר את מפקד צבא היבשה והחליפו בפיטר סקומייקר‎, שחזר לשם מכך מפרישה לשירות פעיל, ערך שינוי באופן הרכש וההצטיידות, המשיך את התהליך של צמצום והקטנת הכוחות המזוינים. בשתי המערכות, באפגניסטן ובעיראק, דרש רמספלד כי המערכה תחל מהר ככל האפשר ומבלי להמתין עד לצבירת סדרי הכוחות שביקשו מפקדי הצא, שנראו מוגזמים בעיני[4].

התנגדותו לשחרור ג'ונתן פולארד[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמספלד הוא מתנגד תקיף לשחרורו או חנינתו של המרגל ג'ונתן פולארד. בשנת 1998, כתגובה לדיווחים בתקשורת על כך שהנשיא קלינטון שוקל לתת חנינה לפולארד, ראמספלד שיגר מכתב לנשיא וביקש ממנו שלא להעניק את החנינה. במכתב נטען ששחרורו של פולארד עומד בניגוד לאינטרסים של ארצות הברית והוא חתום על ידי שבעה מזכירי הגנה לשעבר כולל רמספלד עצמו. בסופו של דבר, קלינטון החליט שלא להעניק חנינה לפולארד.

גם לאחר קביעת מועד שחרורו של פולארד בנובמבר 2015, דבק ראמספלד בהתנגדותו לשחרור, וטען כי מדובר ב"רעיון גרוע".[5]

התפטרותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 הוטחה ברמספלד ביקורת קשה עקב המצב הקשה במלחמה בעיראק. רמספלד נחשב, מבין ראשי הממשל, מהתומכים העיקריים ביציאה למלחמה. עיקר הטענות היו על התמקדות במלחמה ללא חשיבה מספקת על המצב שיבוא בעקבותיה ועל כך שקיצץ מתקציב מטוס הקרב ה-F-22. ביקורת הייתה גם בנושאים צבאיים ובמרכזה מכתב של שמונה גנרלים ואדמירלים לשעבר שקראו לרמספלד להתפטר. בנוסף, נמתחה ביקורת רבה על האישור שניתן על ידי רמספלד לשיטות חקירה אלטרנטיביות, שנטען[דרושה הבהרה] כי עלו כדי עינויים. ידוע, בהקשר זה, מה שזכה לכינוי "מזכר רמספלד", שעמד במוקד ספרו הביקורתי של פיליפ סאנדס, צוות הטרור - מזכר רמספלד והבגידה בערכים האמריקאיים.

הנשיא בוש הביע בו תמיכה. גם בתקופה שלפני הבחירות לבית הנבחרים האמריקני בשנת 2006, טען הנשיא בוש במספר הזדמנויות שרמספלד יישאר בתפקיד מזכיר ההגנה כל עוד הוא משמש כנשיא. אולם לאחר הבחירות בהן איבדו הרפובליקנים את השליטה בבית לטובת הדמוקרטים לאחר 12 שנים, בוש הודיע שרמספלד יתפטר מתפקידו כמזכיר ההגנה. רפובליקנים רבים ראו את ההודעה על ההתפטרות כמאוחרת מדי, שכן היו סבורים שהיו זוכים בקולות רבים יותר לו המצביעים ידעו על ההתפטרות.

בוש מינה לתפקיד מזכיר ההגנה את ד"ר רוברט גייטס. במסיבת עיתונאים בה הודיע הנשיא על התפטרותו של ראמספלד ומינויו של גייטס, הוא טען שאמריקה והעולם בטוחים יותר בשל שירותו ומנהיגותו של דונלד רמספלד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טל שניידר, אדריכל המלחמה הולך הביתה, באתר nrg‏, 8 בנובמבר 2006.
  2. ^ מאת אמיר אורן, היפוכו של דגם רמספלד, באתר הארץ, 24 ביוני 2003.
  3. ^ עפר שלח, רביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמוד 282.
  4. ^ עפר שלח, "האומץ לנצח", תל אביב: ידיעות ספרים, 2015, עמודים 270-269.
  5. ^ סוכנויות הידיעות, שר ההגנה האמריקאי לשעבר: "לא לשחרר את פולארד", 27 ביולי 2015