דונליאלה

דונליאלה
	Dunaliella salina שצבעה כתום
מיון מדעי
על־ממלכה:	אוקריוטיים
ממלכה:	צומח
מערכה:	ירוקיות
מחלקה:	אצות ירוקניות
סדרה:	כלמידומונדאלות
משפחה:	דונליאלניות
סוג:	דונליאלה
שם מדעי
	Dunaliella

דונליאלה (שם מדעי: Dunaliella) היא אצה ירוקית, יצור חד תאי המסוגל להתקיים בתנאים קיצוניים של חום ומליחות. כהתמודדות עם תנאי הסביבה הקשים מייצר תא הדונליאלה חומרים המסייעים לו לשרוד. אותם חומרים מסייעים בשיקום עור האדם. הדונליאלה התגלתה על ידי מישל פליקס דונל ב-1838.

בין מיני הדונליאלה נמנים: דונליאלה ווירדוס, דונליאלה סאלינה, דונליאלה פארווה, דונליאלה מדיה, דונליאלה מינוטה, ודונליאלה אחלורה.

הדונליאלה מצויה בישראל, איטליה, צרפת ועוד. היא מצויה באגמים, בריכות, לגונות ומאגרי מים נוספים המכילים מים מלוחים או מתוקים. האצה יכולה לשרוד גם בים ואפילו בים המלח על אף שמו הלועזי "ים המוות".

אף על פי שהאנזימים של הדונליאלה אינם עמידים למלח היא מצליחה לחיות גם בסביבות בעלות מליחות גבוהה שהרי היא יצור סביל למלח. בשביל להתגבר על הלחץ האוסמוטי הדונליאלה אוגרת גליצרול. האצה מווסתת את יצירת הגליצרול בהתאם לריכוזי המלח בסביבתה החיצונית. בזכות התכונה המאפשרת לה לווסת את כמות הגליצרול, האצה מותאמת לסביבות מחיה שונות בעלות רמות מליחות מגוונות.

בטא-קרוטן

בעת גירוייה האצה מפרישה בטא-קרוטן עשיר במיוחד המשמש את תעשיית הקוסמטיקה והתרופות.

לאחר העקה האצה הופכת להיות עקרה, כלומר אינה מסוגלת להתרבות.

להפקה מרבית של בטא קרוטן מהדונליאלה נדרשים התנאים הבאים:

מים עם מליחות גבוהה.
תזוזה.
חשיפה לשמש.

על מנת לספק לדונליאלה את התנאים הללו מכניסים אותה לבריכות רדודות שבהן נע גלגל פדלים הגורם לתזוזה מתמדת. כיוון שהבריכות רדודות קרני השמש מגיעים עד הקרקעית, מכאן שכל תאי הדונליאלה מקבלים את קרני השמש הדרושים. בנוסף בבריכות ישנם מי ים מלוחים.

דונליאלה בישראל

בשנות ה-80 הובאה לישראל לראשונה אצת דונליאלה. האצה שגדלה באופן טבעי בתעלת סואץ, הובאה למכון ויצמן בבקבוקי מים על ידי אנשי מילואים ששרתו בתעלה. לאחר בדיקות שביצע פרופ' מרדכי אברון במכון ויצמן הוחלט להקים מפעל לגידול האצות והפקת הגליצרול. הקמת המפעל נמסרה על ידי המדען הראשי של משרד התעשייה והמסחר לחברת כור, והוקצה לו שטח של ארבעים דונם צפונית לנמל התעופה של אילת. המפעל הוקם על ידי ד"ר עמיאור (עמי) דולב, ולאחר שלוש שנות ניסיון כושלות בגידול האצות במכלי אזבסט, נכנס לניהול המפעל מלאכי אלמוגי, שהסב את הייצור לבריכות. במקביל, החלו לגדל בברכות אצות ספירולינה^[1].