דוסת מוחמד ח'אן, אמיר אפגניסטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוסת מוחמד ח'אן
دوست محمد خان
איור של דוסת משנת 1835
איור של דוסת משנת 1835
לידה 23 בדצמבר 1793
קנדהאר, האימפריה הדוראנית Flag of Herat until 1842.svg
פטירה 9 ביוני 1863 (בגיל 69)
הראת, אמירות אפגניסטן Flag of Afghanistan (1919–1921).svg
שם מלא אמיר דוסת מוחמד ח'אן ברקאזי
מדינה אפגניסטןאפגניסטן  אפגניסטן
מקום קבורה מקדש חוואג'ה עבד אללה, הראת, אפגניסטן
עיסוק מצביא, מדינאי
דת אסלאם סוני
בת זוג 25 נשים
שושלת ברקאזי
תואר אמיר המאמינים
כינוי טלאי (מוזהב)
אב פיינדה ח'אן מוחמדזאי
אם זאינאב בגום
צאצאים
מספר צאצאים 52
יורש העצר וזיר אכבר ח'אן, אמיר אפגניסטן, שיר עלי ח'אן, אמיר אפגניסטן
אמיר אפגניסטן ה־1 משושלת ברקאזי
18262 באוגוסט 1839 (עד שנת 1842 דה יורה)
18459 ביוני 1863
(כ־18 שנים)

דּוֹסְּת מֻחַמַּד חָ'אןפשטו: دوست محمد خان; 23 בדצמבר 17939 ביוני 1863) היה מייסדה הראשון ושליטה של אמירות אפגניסטן משושלת ברקאזי. דוסת נולד למשפחת מנהיגים שבטית רבת השפעה באימפריה הדוראנית. הוא ניצל מלחמת אזרחים בשנת 1826 שקרעה את האימפריה כדי להקים ממלכה משלו. הוא הוכתר בתור אמיר אפגניסטן בשנת 1826 ונותר בכס עד להדחתו בשנת 1839 עקב המלחמה האנגלו-אפגנית הראשונה. במות בנו, וזיר אכבר ח'אן, אמיר אפגניסטן בשנת 1845, דוסת שב לכס המלוכה האפגני ונותר שליט אפגניסטן עד למותו בשנת 1863. שלטונו ופועלו של דוסת הביא לייסוד המדינה האפגנית המודרנית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוסת, יליד 1793, היה בנו האחד עשר של סרדאר פיינדה ח'אן, ראש שבט שושלת ברקאזי (על שם ברק בן אבינעם), שהומת בשנת 1799 על ידי שליט האימפריה הדוראנית, זמאן שאה דוראני. דוסת מוחמד ח'אן גודל תחילה על ידי אמו האלמנה, בת של קיזילבאש אציל שמקורו בשושלת האפשארית. עקב מאבק משפחת פנימי, דוסת היה תחת חסות אחיו הבכור, שהיה פעיל בחצר המלוכה של מחמוד שאה דוראני.

דוסת מוחמד ח'אן פעל תחילה כעוזר לאחיו הבכור ואחר כך כמושל מחוז קוּסטֶן. דוסת נשלח לפקד על כוחות אפגנים במערכה צבאית בשנת 1817 בהראת, אשר נתקפה בידי השושלת הקאג'ארית תחת הנהגתו של פתח עלי שאה קאג'אר. בעודו שם, כוחותיו של דוסת בזזו את ארמונו של בן האצולה האג'י פירוז א-דין, שהיה מקורב לשלטון הדוראני. מחשש לפעולת תגמול מצד אחיו הבכור והשאה הדוראני, מוחמד ח'אן ברח לחבל קשמיר, אז חלק מהקונפדרציה הסיקית.

אחיו הבכור של דוסת, פאט ח'אן, הנהיג כוחות דוראנים וכבש את הראת. הצלחותיו ועליית כוחו הביאו את השאה הדוראני לחשוש כי פאט יבצע הפיכה נגדו. על כן, השאה שלח בחשאי את בנו מקנדהאר להראת, שם האחרון עיוור את פאט ח'אן. בעת הגיעה הידיעה לידי דוסת, האחרון נשבע לנקום בשלטון הדוראני.

מלחמה בדוראנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האימפריה הדוראנית

בנקודה זאת היה דוסת בקשמיר עם שני אחים, קבוצת תומכים חמושים ותמיכה מהנהגת שושלת ברקאזי שנותרה באפגניסטן. ביחד עם כוחות אלו יצא דוסת נגד הדוראנים. דוסת מוחמד ח'אן ושני אחיו, עזבו את קשמיר לקאבול ונכנסו אליה ללא התנגדות בשנת 1819. שאה מחמוד ובנו נסוגו מהבירה ולקחו איתם את פאט ח'אן, אותו הרגו בדרך. דוסת מוחמד ח'אן יצא אז בראש חיל פרשים ורדף אחר הכוחות הדוראנים הנסוגים.

קאבול ניתנה לשליטתו של מוחמד ש'אם ח'אן, אחיו של דוסת מוחמד ח'אן שהפך באותה העת למושל ע'זני. כאשר נפטר מוחמד ש'אם ח'אן, החל מאבק ירושה בין בנו לבין דוסת מוחמד ח'אן שבסופו האחרון ניצח והפך לשליט על רוב אפגניסטן בעוד הדוראנים נסוגו לצפון-מערב. דוסת הכריז על הקמתה של אמירות אפגניסטן ולקח על עצמו את התואר אמיר (נסיך) אפגניסטן.

אמיר אפגניסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאבקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המלחמה האנגלו-אפגנית הראשונה

לאחר שדוסת מוחמד ח'אן התבסס בקאבול הוא החל להאדיר את שלטונו ברחבי השטחים של אפגניסטן המודרנית. הוא הביס את הכוחות הדוראנים הנותרים בשנת 1826 בקרב על העיר קנדהאר אך בכל מלחמותיו נגד הסיקים לא הצליח להשיב את הריבונות האפגנית על פשאוור ב-1834 ושוב במלחמה שנייה שהתרחשה בשנת 1837. במהלך מלחמות אלו הפך בנו השני של דוסת, וזיר אכבר ח'אן, למצביא מוכשר בשורות הצבא האפגני. בשנת 1838 דוסת מוחמד ח'אן לקח על עצמו את התואר אמיר המאמינים (תואר ששומש לרוב בידי הח'ליפה אך גם בידי מנהיגים מוסלמים מרכזיים ברחבי העולם כגון שאה איראן ומלך מרוקו) וערך את מה שלטענתו היה ג'יהאד (מלחמה קדושה) נגד הסיקים. בשנת 1838 נכתב על מטבעות זהב שהונפקו באמירות אפגניסטן את הדברים הבאים: "אָמִיר דּוֹסְּת מֻחַמַּד הֶחְלִיט לְהָחֵל בַּגִּ'יהָאד וּלְהַנְפִּיק מַטְבְּעוֹת, שֶׁאֱלֹהִים יַעֲנִיק לוֹ נִצָּחוֹן." מאותה תקופה הוא היה ידוע בכינוי האמיר הגדול כמעט לאורך כל המשך שלטונו[1].

בשנת 1839, המשחק הגדול שהיה מאבק השפעה בין האימפריה הרוסית והאימפריה הבריטית החל להשפיע על אפגניסטן. נגד חברת הודו המזרחית הבריטית החלה אפגניסטן במלחמה האנגלו-אפגנית הראשונה. המטרה הבריטית הייתה להפוך את אפגניסטן למדינת חסות בריטית שתחצוץ בין האימפריה הרוסית והודו הבריטית. הצבא האפגני לא היה מוכן תחילה למאבק נגד הבריטים והיה על דוסת מוחמד ח'אן ובית המלוכה לסגת מהבירה קאבול. ביחד עם בנו, וזיר אכבר ח'אן, הנהיג דוסת מוחמד ח'אן את הצבא האפגני בלוחמת גרילה קשה בתוך ההרים אשר מנעה התקדמות בריטית לתוך אפגניסטן. הבריטים לא צלחו בהפיכת אפגניסטן למדינת חסות אך כן הדיחו את דוסת מוחמד ח'אן והכתירו את וזיר אכבר ח'אן (שנשבע אמונים לויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת) בתור אמיר אפגניסטן החדש[2][3].

השיבה לכס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלטונו של וזיר אכבר ח'אן נמשך רק שלוש שנים עד למותו של האחרון בשנת 1845. האמיר הצעיר היה שאפתן ותכנן להביא את בשורת המהפכה התעשייתית לאפגניסטן. מדיניותו למודרניזציה לא באה בעין טובה עם אביו וישנה טענה לא מוכחת כי האמיר הצעיר נפטר בטרם עת עקב הרעלה שבוצעה בהוראת אביו. בסופו של דבר, עם מותו של וזיר אכבר ח'אן חסר ילדים בשנת 1845, דוסת מוחמד ח'אן שב לכס האפגני והחל לשרת בשנית בתור אמיר אפגניסטן.

הסדר הכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת שלטונו השנייה הצליח דוסת מוחמד ח'אן להביא את כל אפגניסטן לשליטתו הישירה, למעט פשאוור וקשמיר שנותרו נפרדות והפכו לחלק מהודו הבריטית. הוא כבש את באמיאן ואת רוב אדמות בני ההזארה בשנת 1849, וכינה את בנו מוחמד אזאל ח'אן כמושל בהינדו-כוש. במהלך משלחת לטורקסטן בשנת 1854 נכבשה צפון-מזרח אפגניסטן כולל רוב חבל באקטריה, והנסיך הבכור, מוחמד אפזל ח'אן מונה למושל בשטחים החדשים שנכבשו. בשנת 1855, מותו של מצביא אזורי אפשר לדוסת מוחמד ח'אן לכבוש ולהסדיר את שלטונו על קנדהאר. במהלך המלחמה האנגלו-פרסית השתתפה אפגניסטן לצד האימפריה הבריטית במאבק נגד השושלת הקאג'ארית ובסופו של דבר, העיר הראת הפכה רשמית לחלק מאפגניסטן. המערכה האחרונה של דוסת מוחמד ח'אן הביאה להפלת מרד שהתרחש בהראת, אך הוא נפטר שם מסיבות טבעיות בשנת 1863.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו הצעיר ביותר, שיר עלי ח'אן היה מושל הראת בעת מותו דוסת וזה אשר מונה לפי צוואתו ליורש. ירושת הכתר של שיר עלי ח'אן התבצעה תוך מאבקים ממושכים בין אחיו והסדר הושב לשלטון רק לאחר שנת 1868, בעלייתו הסופית של שיר עלי לכס.

אמיר דוסת מוחמד ח'אן היה הראשון שהביא את האזור המהווה היום את אפגניסטן לשליטת מדיניות מרכזית אחת, ומילא תפקיד מרכזי בבניית המדינה האפגנית המודרנית, שפותחה על ידי צאצאיו. הוא הצליח לשלוט באפגניסטן על ידי מאבק כוחות ואי-סדר ממושך, שבטים סוררים נמחצו בכוח. המתנגדים לו זכו ליחס קשה במיוחד, אם כי בסך הכל, ביחס לקודמיו בתפקיד האמירות, ניתן לראות בדוסת מוחמד ח'אן שליט רחום בטיפול ביריביו.

הוא התאחד עם השיעים, במיוחד עם שבטי קזלבאס והזארה, ועירב אותם בממשל הצבאי והאזרחי שלו. הנישואין היו מכשיר פוליטי נוסף בו השתמש ביעילות; בזמן מותו היו לו שש עשרה נשים ו-25 לאורך כל חייו. התוצאה של בריתות אלה הייתה מספר רב של צאצאים, עשרים ושבעה בנים ועשרים וחמש בנות במותו, אשר גרמו לחילוקי דעות רבים בקרב שושלת ברקאזי. שניים מבניו שלטו רשמית בתור אמירים ושושלתו תמשיך את שלטונה באפגניסטן עד למוחמד זאהיר שאה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]