דוקטור ז'יוואגו (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוקטור ז'יוואגו
DrZhivago Asheet.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: Doctor Zhivago
מבוסס על: דוקטור ז'יוואגו מאת בוריס פסטרנק
בימוי: דייוויד לין
הפקה: קרלו פונטי
תסריט: רוברט בולט
עריכה: נורמן סאבג'
שחקנים ראשיים: עומר שריף
ג'ולי כריסטי
ג'רלדין צ'פלין
רוד שטייגר
אלק גינס
מוזיקה: מוריס ז'אר
צילום: פרדי יאנג
חברת הפצה: MGM
הקרנת בכורה: 22 בדצמבר 1965
משך הקרנה: 197 דקות
שפת הסרט: אנגלית
רוסית
תקציב: $11,000,000
פרסים: 5 פרסי אוסקר
3 פרסי גלובוס הזהב
דף הסרט ב-IMDb

דוקטור ז'יוואגואנגלית: Doctor Zhivago) הוא סרט קולנוע משנת 1965 בבימוי דייוויד לין המבוסס באופן כללי על רומן, הנושא אותו שם, מאת בוריס פסטרנק. הסרט המשיך להצליח עשרות שנים לאחר שנוצר, ונכון לשנת 2010 הוא השמיני ברשימת הסרטים המצליחים ביותר קופתית בכל הזמנים בארצות הברית, זאת לאחר תיקון הנתונים לאור האינפלציה[1].

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט מתרחשת ברובה בתקופת הסוערת שבין 1912-1923 ברוסיה/ברית המועצות, תקופה שכללה את מלחמת העולם הראשונה, המהפכה הרוסית ומלחמת האזרחים ברוסיה, תקופה שבה תם שלטונו של הצאר ניקולאי השני ונוסדה ברית המועצות. המספר בסרט המלווה את העלילה, מתייחס לסיפור מנקודת מבט של שנות ה-50, אף שאינו מציין תאריך מדויק.

מסגרת העלילה היא גנרל יבגרף אנדייביץ' ז'יוואגו (השחקן אלק גינס) מן הצ'ה קה המחפש אחר ילד בלתי חוקי של אחיו למחצה, המשורר והרופא יורי אנדרייביץ' ז'יוואגו (השחקן עומר שריף), ומאהבתו לריסה ("לארה") אנטיפובה (השחקנית ג'ולי כריסטי). יבגרף מאמין שאשה צעירה בשם טוניה קומרובסקיה (ריטה טושינגהאם) העובדת בפרויקט סכר הידרואלקטרי עשויה להיות אחייניתו. בשנת 1956 לערך יבגרף הוא המספר לטוניה הצעירה את סיפורו של אביה.

אביו של יורי נטש את משפחתו ואימו מתה עוד בילדותו, כשהיא מותירה לו רק בללייקה. יורי נלקח אל ידידיה של האם, משפחת גרומקו, אלכסנדר "סאשה" (רלף ריצ'רדסון), אנה ובתם טוניה (ג'רלדין צ'פלין). גרומקו הוא מרצה לרפואה בגמלאות המתגורר במוסקבה. בזכותו, ז'יוואגו מתקבל לבית ספר לרפואה, שם הוא לומר בהנחיית בוריס קורט. אף שכבר נודע כמשורר, יורי אינו חושב שיוכל לפרנס משפחה מכתיבת שירה ומחליט להיות רופא. לארה מתגוררת אותה עת עם אמה, תופרת המקבלת "עצות" מויקטור איפוליטוביץ' קומרובסקי (רוד שטייגר), עורך דין מושחת, אשר היה ידיד ושותף עסקי לאביו של ז'יוואגו. לארה מתארסת שם פאבל פבלוביץ' ("פאשה") אנטיפוב (טום קורטני), המתחיל דרכו כסוציאל-דמוקרט אידאליסטי ונסחף לשמאל הרדיקלי לאחר שנפצע בחרב מקוזאקים בעת הפגנה שקטה. הוא נותר לשארית חייו עם צלקת בולטת על לחיו. באותו ערב קומרובסקי לוקח את לארה למסעדה יקרה ומפתה אותה.

יחסיה של לארה עם קומרובסקי מתהדקים עד אשר אמה מגלה את הרומן. לאחר הגילוי, אמה של לארה מנסה להתאבד בשתיית יוד. קומרובסקי מגלה אותה ומזעיק לעזרה את קורט ועוזרו ז'יוואגו, אשר פוגש בהזדמנות זו בלארה בפעם הראשונה. כאשר פאשה, שהפך בולשביק אדוק, מספר לקומרובסקי על כוונתו לשאת את לארה לאשה, קומרובסקי נרעש. הוא מנסה לשכנע את לארה שלא להינשא לפאשה ואונס אותה. בנקמה, לארה נוטלת אקדח שהחביאה עבור פאשה, עוקבת אחר קומרובסקי למסיבת חג המולד ויורה בו בזרועו. אף שהסועדים מבקשים לדווח למשטרה, קומרובסקי מתעקש שלא לנקוט בצעדים נגד לארה, שאותה מלווה פאשה החוצה. אף שהוא רוגז והרוס בגלל בגידתה של לארה, פאשה אינו יכול להביא עצמו להכותה. הם מתחתנים ונולדת להם ילדה, קטיה אנטיפובה.

העלילה עוברת מאותה נקודה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. יבגרף ז'יוואגו מתגייס, מתוך כוונה להביא את צבא הצאר לשליטת הבולשביקים של ולדימיר לנין. יורי, אשר נישא כבר בשלב זה לטוניה גרומקו, הופך לרופא צבאי קרבי בחזית המזרחית. פאשה אנטיפוב מותר את אשתו ובתו ומצטרף לגדוד מתנדבים, והופך לאחד הקצינים הבודדים שהחיילים בוטחים בהם. אולם הוא מוכרז כנעדר בקרב ולארה מגייסת עזרת אחות רחמניה כדי לחפש אחריו. באותה עת פורצת מהפכת פברואר והחיילים מתחילים להרוג את קציניהם ולערוק במספרים גדולים. כשהיא נודדת עם קבוצת עריקים, לארה פוגשת בז'יוואגו פעם נוספת, כשהוא צועד עם כוחות רעננים אל החזית. ז'יוואגו מגייס את לארה לטיפול בפצועים. השניים מקימים בית חולים מאולתר בבית חווה סמוך לשארית ימי המלחמה ונפרדים לאחר כריתת חוזה ברסט-ליטובסק.

לאחר המלחמה יורי שב למוסקבה ולומד כי החותנת שלו מתה וכי בית גרומקו חולק לדיירים שונים על ידי המשטר הסובייטי. יורי פוגש את בנו סאשה בפעם הראשונה מאז שהילד היה עדיין תינוק, ושב לעבודתו בבית החולים המקומי. לאחר שנזעם מן העובדה שלמשפחתו חסר עץ להסקה, הוא גונב לילה אחד עץ מן הגדר, והוא נראה בעת מעשה על ידי אחיו-למחצה יבגרף, העובד עבור הצ'ה קה. יבגרף עוקב אחריו לביתו, מזהה את עצמו, ומוסר ליורי כי שיריו הוחרמו על ידי הצנזורים הסובייטים כמנוגדים לרוח הקומוניזם. לאחר שהוא מסביר כי הדבר מעמיד בסיכון את כל המשפחה להענשה קולקטיבית, יבגרף מסדר רישיון מעבר ברכבת להעברת המשפחה לאחוזת משפחת גרומקו בואריקינו, שבהרי אוראל.

ז'יוואגו, טוניה, סאשה ואלכסנדר עולם על רכבת קרונות בקר, שמורה היטב, שבה קבוצה הנשלחת לעבודות כפיה בגולאג - כולל מתנגד למשטר אינטלקטואלי חמום-מוח, קוסטוייד אמורסקי וכן קבוצה גדולה של שומרים. בנקודה מסוימת הרכבת עוברת דרך הכפר מינק, אשר הופגז על ידי כוחות הצבא האדום בפיקוד הקומיסר סטרלניקוב. בעוד שהרכבת נעצרת, ז'יוואגו משוטט ומתרחק מן הרכבת, מאזין לקולות מפל, ונתקל ברכבת המשוריינת של סטרלניקוב העומדת במסילה צדדית מוסתרת. שומרי הצבא האדום עוצרים את יורי, בחשד שניסה להתנקש בקומיסר ומביאים אותו לפני סטרלניקוב. לתדהמתו, יורי מיד מזהה את הקומיסר כפאשה אנטיפוב. לאחר שיחה מתוחה סטרלניקוב מספר ליורי כי לארה בחיים בעיר יוריאטין - אשר נתפסה אותה עת על ידי כוחות אנטי-קומוניסטים. לאחר מכן הוא מרשה לז'יוואגו לשוב למשפחתו. הערת אגב של השומר הלוקח אותו בחזרה לרכבת מגלה כי רוב האנשים שנחקרו על ידי סטרלניקוב מסיימים את חייהם ביריה.

משפחת ז'יוואגו מגיעה לואריקינו, אולם מוצאים כי הבית אליו נסעו הוחרם על ידי המדינה. מפחד שמא יוצאו להורג כמתנגדים למשטר, הם אינם פורצים לביתם המוגף ומחליטים להיכנס לבית האורחים. המשפחה חיה חיים שקטים עד לבוא האביב, אז ז'יוואגו מגיע ליוריאטין הסמוכה ומגלה כי לארה עדיין חיה שם עם קטיה, ועובדת כספרנית. השניים נפגשים שוב ומתוודים לאהבתם ההדדית, ופותחים ברומן מחוץ לנישואים. ז'יוואגו שטוף רגשות אשם, קרוע בין טוניה ולארה, עד שטוניה נכנסת להריון. מסיבה זו יורי נוסע ליוריאטין כדי לסיים את יחסיו עם לארה, אולם הוא נחטף ומגויס לשרות על ידי פרטיזנים קומוניסטים בפיקוד ליבריוס בעודו רוכב בדרכו חזרה לואריקינו. לאחר ששירת עם הפרטיזנים במשך כמעט שנתיים, ז'יוואגו עורק, והולך בשלג ליוריאטין בניסיון להגיע לואריקינו, אולם שומע שטוניה ואביה "הסתלקו ואין איש בואריקינו". הוא עושה דרכו לדירתה של לארה, שם השניים מחדשים את אהבתם ויחסיהם, היא מספרת לו שטוניה ואביה סאשה היגרו לפריז. מאוחר יותר היא נותנת לו מכתב מטוניה, בו טוניה מספרת לו כי היא ילדה בת, ומודה לסיום כי לארה אנטיפובה היא אדם טוב.

אולם, קומרובסקי מגיע לילה אחד ומספר להם שהצ'ה קה עוקב אחריהם, בגלל נישואיה של לארה לקומיסר סטרלניקוב (אשר בינתיים סר חינו בעיני המשטר) ובגלל השירה של יורי. קומרובסקי מציע ליורי ולארה את עזרתו לעזוב את רוסיה, אולם הם מסרבים. במקום זאת הם הולכים עם בתה של לארה, קטיה, לואריקינו, שם הבית נמצא נטוש. יורי מתחיל בכתיבת שירי "לארה", שבזכותם יזכה מאוחר יותר לתהילה. קומרובסקי מופיע שוב כדי לספר ליורי כי סטרלניקוב נאסר והתאבד בטרם הוצא להורג. לכן לארה נמצאת בסכנה מיידית, כיוון שהצ'ה קה הותיר אותה חופשיה רק כדי לפתות אליה את סטרלניקוב. ז'יוואגו מבטל את הדברים, אולם קומרובסקי מספר לו כי סטרלניקוב נעצר רק מרחק קצר מואריקינו. יורי מסכים לשלוח את לארה עם קומרובסקי, אשר מונה לשר המשפטים בממשלת הלבנה של הברון רומן אונגרן פון שטרנברג במונגוליה. יורי מסרב לנסוע עם האדם שהוא מתעב ונותר מאחור.

שנים אחר כך, יורי שב חסר-כל למוסקבה, שם יבגרף מוצא לו עבודה בבית חולים וקונה לו בגדים. בעודו נוסע בטראם ליומו הראשון בעבודה, יורי רואה אשה שהוא מזהה כלארה. הוא יורד אחריה מן הטראם, רץ אחריה, אבל סובל מהתקף לב קטלני בטרם היא מבחינה בו. אף שאינו זוכה להלוויה רשמית במדינה הסובייטית, שירתו של יורי כבר מתפרסמת באופן חופשי בגלל שינויים במשטר ורבים באים להלוויה. בין המשתתפים גם לארה, אשר מופתעת ונעצבת על מות אהובה. היא ניגשת ליבגרף ומספרת לו שילדה ליורי בת, אבל הופרדה ממנה בעת התמוטטות משטרו של הברון במונגוליה. לאחר שהיא סוקרת לשווא מאות יתומים בעזרתו של יבגרף, היא מועלמת מן הרחוב בעת הטיהורים הגדולים של משטר יוסיף סטלין. "היא מתה או נעלמה לאן שהוא, באחד ממחנות העבודה," נזכר יבגרף, "מספר חסר שם, על רשימה שנזנחה אחר כך."

בתחילת הסרט מתה אמו של ז'יוואגו ומותירה לו בללייקה. אביו המאמץ מספר לו שלאמו היה כשרון. נושא זה של כשרון אומנותי מופיע לאורך העלילה, כאשר ז'יוואגו הופך משורר מפורסם. בסיום, ליד הסכר באמצע שנות ה-50, יבגרף נעשה משוכנע יותר ויותר כי טוניה קומרובסקיה הצעירה היא בתם של יורי ולארה, אולם היא מסרבת להאמין: "אינני יכול לסייע להם עוד," אומר יבגרף, "קיוויתי שאוכל לסייע לך בדרך כלשהי." הנערה מסיימת את הפגישה באמירה שתחשוב על כך, ועוזבת עם החבר שלה, עובד בסכר. בעודה צועדת משם הנערה מכתיפה בללייקה על כתפה, לעיני יבגרף. הוא קורא לה, "טוניה, האם את יכולה לנגן בבללייקה?" והחבר עונה, "האם היא יכולה לנגן, היא אומנית!" "מי לימד אותך?" שואל יבגרף. "אף אחד לא לימד אותה." יבגרף מחייך ומעיר, "אה, אם כך, זה כשרון."

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונת הסיום בסרט צולמה סמוך לסכר אלדאביה, בגבול ספרד-פורטוגל

סרטו של דייויד לין נוצר ממספר סיבות. הרומן של פסטרנק זכה להצלחה בינלאומית, והמפיק קרלו פונטי היה מעוניין בעיבוד הסיפור לקולונוע כדי שישמש בין היתר לקידומה המקצועי של אשתו, סופיה לורן. לין, שנחל הצלחה אדירה עם הסרט לורנס איש ערב, ביקש לביים סרט אינטימי ורומנטי יותר, כדי לאזן את עבודתו בסרט הפעולה שזה עתה סיים עליו את עבודתו. אחד השחקנים הראשונים שהוחתמו על חוזה הופעה בסרט היה עומר שריף, אשר שיחק בתפקיד שריף עלי, יד ימינו של לורנס איש ערב. שריף אהב את הסיפור, וכאשר שמע שלין הוא הבמאי לעיבוד הקולנועי, הוא ביקש לשחק בסרט בתפקיד פאשה. שריף הופתע כאשר לין הציע שישחק בתפקיד ז'יוואגו. פיטר או'טול, שהיה הבחירה הראשונה של לין לתפקיד הראשי, סירב להצעה. לתפקיד הראשי נשקלו גם השחקנים מקס פון סידוב ופול ניומן. מייקל קיין מספר בספרו האוטוביוגרפי כי גם הוא התבקש לקרוא את התסריט לסרט, אולם הוא שהציע כי עומר שריף ישחק את התפקיד הראשי‏[2]. רוד שטייגר נבחר לתפקיד קומרובסקי לאחר שמרלון ברנדו וג'יימס מייסון סירבו לתפקיד. מועמדותה של אודרי הפבורן נשקלה לתפקיד טוניה, בעוד רוברט בולט הציע כי אלברט פיני ישחק את פאשה. לין הצליח לשכנע את פונטי כי סופיה לורן אינה מתאימה לתפקיד לארה, וטען שהיא גבוהה מדי. לבסוף נבחרה ג'ולי כריסטי לתפקיד, לאחר המלצה של ג'ון פורד שביים את הסרט קסידי הצעיר בהשתתפותה.

מכיוון שהספר נאסר להפצה בברית המועצות, עיקר העבודה על הסרט נעשתה בספרד במשך עשרה חודשים, וכל תפאורת העיר מוסקבה נבנה מן היסוד מחוץ לעיר מדריד. קטעי הסרט העוסקים בשירותם של ז'יוואגו ולארה במלחמת העולם הראשונה צולמו בסוריה, כך גם אחוזת ואריקינו. חלק מקטעי הסרט בחורף, בעיקר מראות נוף והימלטות יורי מן הפרטיזנים, צולמו בפינלנד. מראות חורף של המשפחה בדרכה ליוריאטין צולמו בקנדה.

"ארמון הקרח" בואריקינו צולם אף הוא בספרד, כמו גם הסתערות הפרטיזנים על האגם הקפוא. לוח פלדה הושם על קרקעית ואדי, ושלג מלאכותי (בעיקר גרגרי שיש) פוזר ממעל. רוב קטעי החורף בסרט צולמו בטמפרטורות גבוהות, לעתים אף 30 מעלות.

הבדלים בין הסרט לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט דוקטור ז'יוואגו נאמנה לרומן רק באופן כללי. העלילה הבסיסית זהה, והסיפור המסופר בסרט סוטה רק לעתים רחוקות מן הרומן של פסטרנק. אולם, רבות מעלילות המשנה - במיוחד אלה הנוגעות להיבטים ההיסטוריים/מדיניים של הרומן - קוצצו מן הסרט, או נסקרו ברפרוף. כמעט מחצית מן הדמויות שבספר לא מופיעות בסרט, בעוד שאחרות נוטלות חלק קטן בהרבה (באופן מיוחד אנה גרומקו, פאשה, וליבריוס). דמויות אחרות נוצרו כאמלגם של מספר דמויות בספר שאינן מופיעות בסרט (במיוחד קוריל, העריק הבולשוויקי, קומיסר רזין, ופטיה שומר היערות). מבקרים רבים מתחו ביקורת על התסריט שהפחית את תיאור מלחמת העולם הראשונה לחמש דקות בלבד מפי המספר, ובאותה דרך טיפל התסריט בשירותו של ז'יוואגו בפרטיזנים, תיאור המתפרס על פני כשבעה עמודים בספר.

רוב השינויים הללו נעשו על ידי דייוויד לין או לבקשתו. התסריט המקורי של רוברט בולט תיאר באופן נרחב יותר את ההיבטים המדיניים/היסטוריים המופיעים בספר. בתסריט המקורי תמונות משירותו של יורי בפרטיזנים כוללות תמונות בהן ליבריוס הורג פרטיזנים שנפצעו קשה. סוסו של ז'יוואגו, לאחר ההימלטות, מומת ומשמש מזון לקבוצת ילדים חסרי-בית, וז'יוואגו נתקל בקבוצת ילדים אשר, כך נרמז, אכלו את גופות הוריהם.

בספר, פאשה הוא אומן חובב מהפכני ומנהיג צבאי חסר השתייכות פוליטית, נפילתו באה לאחר שאינו נמצא בולשביק אמיתי. בסרט התסריטאי בולט תארו כמתנגד לקו הבולשביקי הנוקשה מן הרגע הראשון. במהלך העלילה הוא הופך לאדם חסר עקבות. בולט רצה לכלול בתסריט את התמונה שבה סטרלניקוב המושפל חוזר לואריקינו, פוגש את ז'יוואגו, ואז מתאבד. לין לעומתו בחר שלא לכלול השתלשלות זו בסרט, וגורלו של סטרלניקוב נודע לצופה מדבריו של קומרובסקי.

ההשתלשלות בסרט המתרחשת בזמן הווה, עשרות שנים לאחר האירועים העיקריים בעלילת הסרט, בה יבגרף מופיע בתפקיד המספר לנערה ולמעשה לצופים בסרט, נוספה לתסריט כאמצעי לקידום העלילה. עומר שריף התבדח לאחר עשיית הסרט כי אמצעי זה נוסף כדי להבטיח לצופים כי יורי ולארה נפגשים לבסוף, אף על פי שהצופים יאלצו להמתין כשעתיים עד שהדבר מתרחש בעלילה.

עלילת הסרט אף משמיטה אירועים משמעותיים בחיי דוקטור ז'יוואגו לאחר שנפרד מלארה, כאשר הוא שב למוסקבה, נוטש את מקצוע הרפואה, מתמקד בכתיבה, מפתח יחסים רומנטיים עם אישה שלישית (מרינה) שהיא אם לשתי בנותיו, בעוד חייו מתדרדרים והוא מוצא עצמו חסר כל. בסרט, התקף הלב של ז'יוואגו בטראם מתרחש לאחר שהוא רואה את לארה, ברומן זוהי האחות השווייצרית המבוגרת שלה הצועדת במדרכה.

התגובות לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הופיע בפסטיבל הקולנוע בקאן בשנת 1966.

אף שזכה בהצלחה קופתית גדולה, דוקטור ז'יוואגו קיבל ביקורות נוקבות, במיוחד נמתחה ביקורת על אורך הסרט ועל האופן שבו תוארו בו היחסים הרומנטיים בין ז'יוואגו ללארה. הגרסה הראשונית שהוקרנה למבקרים הייתה באורך 220 דקות, ולאחר הביקורת על אורך הסרט וקצב האירועים האיטי, לין קיצץ 17 דקות מן הסרט בטרם שוחרר לבתי הקולנוע. הקטעים שקוצצו אבדו ולא נמצאו עד היום. לין נפגע באופן אישי מן הביקורות על הסרט, וטען באותה עת כי לא יביים סרט נוסף בחייו. אולם, מבקרים רבים גם הגנו על הסרט, וההצלחה המסחרית הרבה שהסרט זכה לה איפשרו ללין להמשיך ולביים. בשנת 1970 ביים את בתו של ריאן, ובשנת 1984 את מעבר להודו.

הסרט הותיר חותם משמעותי בתרבות העממית ובאופנה, ונותר אחד הסרטים האהודים ביותר עד היום. הפסקול לסרט, אותו כתב מוריס ז'אר, הוא אחד הידועים בהיסטוריה של הקולנוע.

כמו הספר, אף הסרט נאסר להקרנה בברית המועצות, שם הוקרן לראשונה בשנת 1994.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה בחמישה פרסי אוסקר והיה מועמד לחמישה פרסים נוספים:

זכיות באוסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הסרט הטוב ביותר
  • שחקן בתפקיד משנה
  • במאי
  • עריכה
  • סאונד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Doctor Zhivago, Box Office Mojo.
  2. ^ Michael Caine, The Elephant to Hollywood. Henry Holt and Co., 2010