דוקטור פישר מז'נבה
 | |
| כריכת המהדורה העברית | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | גרהם גרין |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה |
The Bodley Head  |
| תאריך הוצאה | 1980 |
| מספר עמודים | 144 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת עם עובד |
| תאריך | 1980 |
| תרגום | חנה הרציג |
| סדרה | |
| ספר קודם |
The Human Factor |
  | |
הספר דוקטור פישר מז'נבה או מסיבת הפצצה (אנגלית: Doctor Fischer of Geneva or The Bomb party) הוא ספר שכתב הסופר הבריטי גרהם גרין ועוסק בחמדנותם של עשירים ובמצפונם או חוסר מצפונם.
עלילת הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיפור מסופר בגוף ראשון על ידי אלפרד ג'ונס, העובד כמתרגם בחברת שוקולד גדולה בשווייץ. ג'ונס, בשנות ה-50 לחייו, איבד את ידו השמאלית בזמן שעבד ככבאי במהלך הבליץ על לונדון. ג'ונס האלמן פוגש באנה-לואיז פישר הצעירה במסעדה מקומית. ג'ונס מגלה שהיא בתו של ד"ר פישר, שווייצרי שהתעשר לאחר שהמציא משחת שיניים ריחנית, ואשר ארוחות הערב שלו מפורסמות ברחבי ז'נבה. לאחר חיזור קצר, השניים נישאים.
ג'ונס מעדכן את פישר שהוא ואנה-לואיז נשואים, אולם פישר האב אדיש למידע. עם זאת מאוחר יותר, הוא מזמין את ג'ונס לאחת ממסיבות הערב שלו. אנה-לואיז מפצירה בג'ונס שלא ללכת, באומרה שהמסיבות הללו אינן אלא הזדמנות עבור אביה להשפיל את החנפנים העשירים (אותם היא מכנה ה"שרצים") בחבורתו. ג'ונס הולך לאחר שאנה-לואיז מתרצה, ואומרת שארוחת ערב אחת לא יכולה להשחית אותו.
במסיבה, פישר ואורחיו מסבירים חלק מהחוקים: אם אורח מקיים את כל הכללים, הוא או היא מקבלים מתנה בסוף הארוחה. המתנות מותאמות בדרך כלל לכל אורח והן בעלות ערך כספי ניכר. עם זאת, הכללים כוללים כניעה מוחלטת להשפלותיו של פישר, שתמיד כוללות גידופים מילוליים ועוקצניים המתמקדים בכישלונותיו או בחוסר ביטחונו של כל אורח.
במסיבה הספציפית הזו, ארוחת הערב מורכבת אך ורק מדייסה. אורח אחד מבקש סוכר, אך פישר מספק לו רק מלח. פישר מסביר לג'ונס שהאורחים חייבים לאכול את הדייסה כדי לקבל את המתנות שלהם, ושכל זה חלק מהניסוי שלו כדי לראות עד כמה העשירים מוכנים להשפיל את עצמם למען זכייה בעושר נוסף. כל האורחים אוכלים את הדייסה מלבד ג'ונס, שזוכה בעוינותם של ה"שרצים" בהימנעותו מקבלת הכללים של המארח. ג'ונס לא מקבל הזמנה נוספת במשך זמן מה.
בהמשך אנה-לואיז מספרת לג'ונס על פירוק נישואי הוריה. אימה פיתחה ידידות עם שטיינר שהיה עובד של מר קיפס, אחד מה"שרצים". הידידות ביניהם הייתה מבוססת על אהבתם ההדדית למוזיקה של מוצרט. כשפישר גילה זאת, הוא שילם לחברה של קיפס חמישים אלף פרנק כדי לפטר את האיש, ולאחר מכן התעלל פישר באשתו התעללות נפשית, מה שגרם לדברי בתו למותה.
בינתיים, הוא ואנה-לואיז דנים בגידול ילדים, אך היא אומרת שהיא מעדיפה לחכות עד לאחר סיום עונת הסקי כיוון שהיא לא תרצה לגלוש בזמן ההריון. השניים יוצאים לטיול סקי, ובזמן שג'ונס (שאינו גולש) מחכה לה בבקתה, אנה-לואיז מתנגשת בעץ לאחר שסטתה כדי להימנע מפגיעה בילד צעיר שנקע את קרסולו בזמן גלישה. היא סובלת מפגיעת ראש קשה ולבסוף מתה בבית החולים, ומשאירה את ג'ונס שבור לב ובודד. הוא מנסה להתאבד על ידי שתיית ויסקי משולב באספירין, אך זה רק משאיר אותו מנומנם.
למחרת הוא נענה להזמנה לבקר את פישר במשרדו. פישר מציע לג'ונס את הכסף המוחזק בנאמנות עבור אנה-לואיז, אך ג'ונס מסרב. פישר מופתע ומבקש מג'ונס להשתתף במסיבת ארוחת הערב הבאה שלו עם ה"שרצים", שלפי דבריו תהיה המסיבה האחרונה.
מסיבה זו, "מסיבת הפצצה" ככותרת החלופית של הרומן, ממלאת את הפרק הארוך ביותר בספר. המסיבה נערכת בחוץ בסביבות ראש השנה החדשה. הארוחה מצוינת ולאחר הארוחה ד"ר פישר מסביר את הכללים לניסוי של אותו לילה. הוא החביא שש קופסאות של חזיזים במיכל של סובין. בחמש מהן יש צ'קים על סך שני מיליון פרנק כל אחד, כאשר שם המוטב נותר ריק. בשישי יש פצצה קטנה שמסכנת את חיי הפותח אותה. האורחים אמורים לשלוף את קופסאות החזיזים ולפתוח אותם אחד אחד. קיפס טוען שהימורים אינם מוסריים ומסרב להשתתף והוא עוזב את המסיבה. נראה שה"שרצים" האחרים לא מאמינים לכך שיש פצצה באחת הקופסאות ובמיוחד גברת מונטגומרי, שמציגה את איום הפצצה של פישר כבדיחה ותו לא. ה"שרצים" האחרים מתחילים לקחת את הקופסאות. שחקן בשם דין נכנס לתפקיד מאחד מסרטיו כחייל המתנדב למשימה מסוכנת, ומדבר עם עצמו בזמן שהוא עומד ליד הדלי. שני "שרצים" אחרים, האלמנה מונטגומרי ורואה החשבון בלמונט, ממהרים ושולפים את החזיזים שלהם זאת כשהם מבינים שהסיכויים נוטים לטובת הבוחרים המוקדמים יותר. שניהם שולפים חזיזים עם צ'קים בפנים. דין סוף סוף מתאושש מהאשליה שלו מספיק זמן כדי לשלוף חזיז, וכשהוא מוצא צ'ק בפנים, הוא מתעלף.
לאחר כל זאת רק ג'ונס וקצין הצבא בדימוס נותרים. הקצין לוקח קופסה עם חזיז אך אינו מוכן לפתוח אותו. ג'ונס, שעדיין שוקל התאבדות כדרך להימנע מעתידו כאדם בודד לוקח חזיז, פותח אותו ומוצא צ'ק. הקצין נותר משותק מפחד, אז ג'ונס מחפש את החזיז האחרון (שהיה הולך לקיפס) ופותח גם אותו ומוצא את הצ'ק האחרון, מה שאומר שהקצין הוא זה שחייב להחזיק בפצצה. בעוד פישר מלגלג על הדיוויזיונר על פחדנותו, ג'ונס מציע לקנות את הקופסה של הדיוויזיונר תמורת שני מיליון פרנק. למרות מחאתו של פישר, ג'ונס לוקח את הקופסה, רץ אל השלג, שם הוא פותח את הקופסה ולא מוצא בה דבר. שטיינר ניגש לפתע לג'ונס ואומר שהוא בא להתעמת עם פישר ולירוק בפניו. פישר מגיע ולאחר שיחה קצרה על השאלה האם פישר השיג את מטרותיו בניסוי שלו, פישר עונה שזה "זמן לישון" אך מתרחק מהבית. כמה רגעים לאחר מכן, ג'ונס ושטיינר שומעים קול פיצוץ, וממהרים למצוא את פישר מתבוסס בדמו לאחר שירה בעצמו באקדח.
הרומן מסתיים באמריתו של ג'ונס שהוא כבר לא שוקל התאבדות ואף יצר קשר ידידותי קצר עם שטיינר, שם השניים נפגשים לקפה ומתאבלים על אהבותיהם האבודות. ג'ונס אומר שהוא כמעט ולא רואה את ה"שרצים" ונמנע מלהגיע לז'נבה.
עיבוד לסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרומן עובד לסרט טלוויזיה בשם ד"ר פישר מז'נבה, בכיכובם של ג'יימס מייסון (בתפקידו האחרון) כד"ר פישר, אלן בייטס כאלפרד ג'ונס, וגרטה סקאקי כאנה-לואיז. הסרט בוים על ידי מייקל לינדזי-הוג. הסרט שודר בבריטניה ב-BBC בשנת הסרט צולם בלוזאן ובבריטניה בתקציב של 1.25 מיליון ליש"ט, וכונה "אולי סרט הטלוויזיה היקר ביותר שנעשה בבריטניה". בין השינויים שבוצעו בסרט היו הסוף (בסרט פישר לא מתאבד). כמו כן, גילו של ג'ונס צומצם לשנות ה-40 המאוחרות לחייו.
תרגום לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר תורגם לעברית בידי חנה הרציג ויצא במסגרת ספריה לעם בהוצאת עם עובד בשנת 1980.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יעקב בורק, ולטה רוסית, או כמה טילים נחוצים באמת למלחמה הבאה, באתר הארץ, 29 בפברואר 2012
- מסעותי עם גרהם גרין באתר של בועז זלמנוביץ
- דוקטור פישר מז'נבה, באתר OCLC (באנגלית)