דוקטרינת יעקב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

"דוקטרינת יעקב" (בלטינית: Doctrina Iacobi nuper baptizati; "תורת יעקב שנשתמד מקרוב") הוא ספר אנטישמי מהמאה ה-7 שנכתב בשפה היוונית, ככל הנראה בארץ ישראל.

הספר מתעד כביכול דיון שנערך בקרתגו ביום 13 ביולי 634, בין יהודי בשם יעקב שנאלץ להמיר את דתו לנצרות לבין יהודים שלא המירו את דתם, ובו מופיעים נימוקיו של יעקב בזכות ההתנצרות. הספר דן באימפריה הביזנטית במלחמתה בצבא הערבי-מוסלמי וכיבוש הפרובינציות המזרחיות של האימפריה. הספר משתמש בדימויים נוצריים השאובים מספר דניאל על פי הפרשנות האסכטולוגית-אפוקליפטית הנוצרית, במטרה לשלב את האירועים שבמהלכם איבדה הנצרות את השליטה במקומות הקדושים שבארץ ישראל בחזון אחרית הימים.

הספר מציג תמונה מוקדמת של הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל, העומדת לעתים בסתירה להיסטוריוגרפיה המוסלמית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kaegi, Walter E. Byzantium and the Early Islamic Conquests, Cambridge, 1992.
ChristianitySymbol.PNG ערך זה הוא קצרמר בנושא נצרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.