דוקטרינת קלבו

דוקטרינת קלבו (בספרדית: Doctrina Calvo) היא דוקטרינה ביחסים בינלאומיים הגורסת כי תחום השיפוט הקובע במקרה של השקעה בינלאומית או של נתין זר המתגורר במדינה מסוימת הוא זה של המדינה המקומית בה נמצאת ההשקעה או הנתין. הדוקטרינה שוללת הגנה דיפלומטית או התערבות (במיוחד מזוינת) לפני שמוצו ההליכים המקומיים. דלתות בתי המשפט המקומיים פתוחות בפני המשקיע על מנת ליישב סכסוך או טרוניה, ולא אלו בארצו שלו. הדוקטרינה היא ביטוי ללאומיות חוקתית.

הדוקטרינה קרויה של שמו של קרלוס קלבו, משפטן ארגנטינאי, שהציע את הדוקטרינה בספרו Derecho internacional teórico y práctico de Europa y América שראה אור בצרפת ב-1868 והצדיק אותה כאמצעי חיוני להגנה על מדינות חלשות שתחום השיפוט שלהן נפרץ בידי מדינות חזקות מהן. הדוקטרינה אומצה ברחבי אמריקה הלטינית ומדינות נוספות בעולם, ושולבה במספר חוקות והסכמים.

ראו גם

• דוקטרינת דראגו

קישורים חיצוניים

• דוקטרינת קלבו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)