דורותיאה לאנג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דורותיאה לאנג ומצלמת הגרפלקס D 4X5 שלה, בשנת 1936. צילם פול ס. טיילור
תמונה זו אם נודדת, היא ודאי התמונה הידועה ביותר שצילמה לאנג. היא אמורה לתאר קוטפי אפונה מרוששים בקליפורניה, ומתרכזת באם לשבעה ילדים, בת 32, בקליפורניה, במרץ 1936. האישה בתמונה היא פלורנס אוונס תומפסון, חקלאית, שגרה באופן זמני במחנה הפועלים החקלאיים עד שידידה וילדיה יגיעו ויסייעו לה לתקן את מכוניתה
תמונה מ-1942 המתעדת ילדים אמריקאים, חלקם ממוצא יפני, נשבעים אמונים לדגל האמריקאי

דורותיאה לאנגאנגלית: Dorothea Lange;‏ 26 במאי 1895 - 11 באוקטובר 1965) הייתה צלמת תיעודית רבת השפעה. לאנג ידועה בעבודתה בזמן השפל הגדול עבור מנהלת החקלאות האמריקאית ("Farm Security Administration" - FSA), גוף ממשלתי בארצות הברית שפעל לסיוע לאזורים הכפריים מוכי השפל. התמונות שצילמה עבור גוף זה הביאו מבט הומני על הטרגדיה האנושית של השפל הגדול, והשפיעו באופן ממשי על התפתחות הצילום התיעודי.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאנג נולדה בהובוקן במדינת ניו ג'רזי. בילדותה חלתה במחלת הפוליו שהותירה בה צליעה קלה.

לאנג החלה את הקריירה שלה כצלמת בניו יורק, ולאחר מכן עברה לסן פרנסיסקו שם פתחה סטודיו לצילום דיוקנאות בשנת 1918. עם התחלת השפל הגדול, לאנג העבירה את מוקד התעניינותה מהסטודיו אל מחוצה לו.

בחינתה קורעת הלב את נושא האנשים חסרי הבית תפשה את תשומת לבם של צלמים מקומיים, והביאה להעסקתה בידי "המנהל הפדרלי לדיור מחדש" ("federal Resettlement Administration" (RA)), אשר לאחר מכן הפך ל"מנהלת החקלאות האמריקאית" - FSA. בין 1935 ל-1940 הביאה עבודתה של לאנג עבור גוף זה את מסעם של האומללים והנשכחים, במיוחד פועלים חקלאיים עקורים ומהגרים חסרי עבודה, לתשומת לב הציבור. תמונות אלו הופצו ללא תשלום לעיתוני ארצות הברית, והפכו עד מהרה לסמלי התקופה.

התמונה הידועה ביותר של לאנג, הידועה בשם "אם נודדת", הייתה התמונה השישית שצילמה במסע חפוז למאהל פועלים חקלאיים בקליפורניה. היא עברה בתחילה על פני המאהל מבלי להיכנס אליו, אך לאחר עשרים דקות שבה על עקבותיה. השמועה אומרת שהילדים שבתמונה הסבו מבטם, שכן לא יכלו להפסיק לחייך ולצחוק מפני המצלמה, אך אף אחת משש התמונות האחרות אינה מראה את הילדים מחייכים או צוחקים. לאנג ביקשה מהם להסב מבטם על מנת לתת לתמונה מראה קודר ומיואש. בשנת 1960 סיפרה לאנג כי:

ראיתי את האם המיואשת והרעבה, וניגשתי אליה כנמשכת אל מגנט. איני זוכרת איך הסברתי לה את נוכחותי או את נוכחות המצלמה, ואיני זוכרת כי היא שאלה אותי שאלה כלשהי. צילמתי חמש תמונות, כשאני מתקרבת והולכת מאותו הכיוון. לא שאלתי אותה לשמה או לסיפורה. היא סיפרה לי את גילה, שלושים ושתיים שנים. היא אמרה שהם חיו מירקות קפואים שנקטפו מהשדות הסמוכים, ומציפורים שילדיה הרגו. היא מכרה את צמיגי מכוניתה על מנת לרכוש מזון. היא ישבה שם, באוהל הרעוע עם ילדיה מסביבה, ונראה היה לה שתמונותי יסייעו לה, ולכן היא סייעה לי. היה בכך שוויון מסוים.

מתוך יומנה של הצלמת[1]

בשנת 1940 קיבלה לאנג מלגה מטעם קרן גוגנהיים על הצטיינותה בשדה הצילום. לאחר המתקפה על פרל הארבור, ויתרה על המלגה על מנת לתעד את פינויים של האזרחים האמריקנים ממוצא יפני למחנות במערב ארצות הברית (כליאת היפנים בארצות הברית).

לאנג נשכרה על ידי המשרד האזורי בסן פרנסיסקו של "רשות הפינוי בעת מלחמה" ("War Relocation Authority" - WRA) בתחילת אפריל 1942 כצלמת חוקרת כדי לתעד את פינויים של היפנים האמריקנים מצפון קליפורניה. לאנג סיימה את עבודתה בסוף יולי 1942.

במשך עשורים רבים לאחר המלחמה, תמונותיה של לאנג המתעדות את חיילי ארצות הברית מכוונים נשק לעבר אזרחי ארצות הברית ממוצא יפני צונזרו על ידי ממשלת ארצות הברית. תמונתה המתעדת ילדים ממוצא יפני נשבעים אמונים לדגל ארצות הברית זמן קצר בטרם פונו למחנה, היא תזכורת מטרידה לעובדה שהפטריוטיזם אינו מפלט לבניהם של מהגרים בלתי רצויים.

על פי המוזיאון באוקלנד, המהווה את האוצר לעבודתה של לאנג, מוערך כי צילמה עבור הממשלה הפדרלית 700 תמונות מתוך 13,000 שצולמו בתקופה בה עבדה. על פי אוצרי המוזיאון, בשל האופי הפוליטי של תמונות הפינוי למחנות שצילמה לאנג, היא נדרשה להפקיד את כל התשלילים בידי ה-WRA. מעטות מאוד מתמונות אלו מצויות כיום במוזיאון. לאחר סוף המלחמה הופקדו בארכיון הלאומי בוושינגטון כל התמונות שצילמה לאנג עבור ה-WRA, ועותק נוסף הופקד בספריית בנקרופט באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה.

בעלה הראשון של לאנג היה הצייר הידוע מיינרד דיקסון. בעלה השני היה פול שוסטר טיילור, איש מדע המדינה ששיתף עמה פעולה במסעי התיעוד שלה. הוא שצילם את תמונתה הידועה על גגה של מכונית כשהמצלמה בידה.

ב-1952 הייתה לאנג בין מייסדי המגזין "אפרטור".

ב-11 באוקטובר 1965 מתה לאנג בסן פרנסיסקו בגיל 70.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על תצלומה של "האם הנודדת" ראו דיונים:

  • רסלר, מרתה, 2006. "בתוך, ליד, מחשבות לאחר מעשה: על צילום תיעודי", בתוך: בתוך ומחוץ לתמונה: על צילום, אמנות ועולם האמנות, תל אביב-יפו: פיתום הוצאה לאור, תרגום ועריכה: אסתר דותן.
  • אזולאי, אריאלה, 2006. האמנה החברתית של הצילום, תל אביב-יפו: הוצאת רסלינג (עמ' 101-104, 124, 127)
  • Ohrn, Karen Becker (1980) Dorothea Lange and Documentary Tradition, Baton Rouge: Louisiana State University Press

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Dorothea Lange, 1996. "The Assignment I'll Never Forget", in: Illuminations, I. B. Tauris Publishers