דורותי מקארדל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דורותי מקארדל
Dorothy Macardle
לידה 7 במרץ 1889
דאנדוק, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בדצמבר 1958 (בגיל 69)
דרוהדה, אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים קולג' אלכסנדרה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דורותי מקארדלאנגלית: Dorothy Macardle; ‏2 בפברואר 188923 בדצמבר 1958)[1] הייתה סופרת, מחזאית, והיסטוריונית אירית. הספר שלה, "הרפובליקה האירית", הוא אחד המקורות המצוטטים ביותר לגבי מלחמת העצמאות האירית, והתקופה שאחריה, במיוחד בזכות הגשת נקודת המבט של המתנגדים לאמנה האנגלו-אירית.

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דורותי מקארדל נולדה בדונדאלק, שבאירלנד, בשנת 1889, למשפחה אמידה בעלת מבשלת בירה מצליחה. היא גדלה כקתולית.[1] את החינוך התיכוני קיבלה בבית הספר הפרוטסטנטי, אלכסנדרה קולג', בדבלין, ואחר כך למדה לתואר ראשון במכללת האוניברסיטה, בדבלין. עם סיום התואר, היא חזרה ללמד אנגלית באלכסנדרה קולג'.

פעילות לאומנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקארדל הייתה חברה בליגה הגאלית, ובשנת 1917 הצטרפה לקומן נה מאן. בשנת 1918 (במהלך מלחמת העצמאות), מקארדל נעצרה על ידי המשטרה המלכותית האירית בעת שלימדה באלכסנדרה, ובסופו של דבר, בשנת 1923, היא פוטרה מעבודתה שם, בשלהי מלחמת האזרחים האירית, בשל התנגדותה להאמנה האנגלו-אירית ופעילותה הנלווית.[1]

כאשר התנועה הרפובליקנית התפצלה בשנת 1921–1922 עקב נושא האמנה האנגלו-אירית, מקארדל הייתה בצדו של איימון דה ואלירה והכוחות המתנגדים. היא נכלאה על ידי ממשלת המדינה חינם החדשה בשנת 1922, במהלך מלחמת האזרחים, ישבה בכלא מאונטג'וי וכן בכלא קילמיינהאם.

מאוחר יותר, בשנות ה-1930, היא עבדה כעיתונאית בחבר הלאומים, וגילתה אהדה גדולה למצוקתה של צ'כוסלובקיה טרום-מלחמת העולם השנייה. עמדה זו הייתה מנוגדת לעמדה הרשמית של אירלנד לגבי האיום הנאצי, שכן זו בחרה בנייטרליות במלחמה. לא הייתה זו הסוגיה היחידה בא מצאה עצמה מקארדל בהתנגדות לממשלתה. נושאים אחרים כללו את נושא הוראת השפה האירית בבתי הספר, שהממשלה הבטיחה ואחר כך לא קיימה, וכן הפחתה משמעותית במעמדן של נשים באירלנד על פי חוקת 1937- בניגוד לחוקה הרפובליקנית המקורית - שבאה כתוצאה מעסקה של דה ואלירה עם הכנסייה הקתולית, אותה גינתה מקארדל.[2]

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקארדל העלתה את חוויותיה ממלחמת האזרחים על הכתב בספר Earthbound: Nine Stories of Ireland ‏(1924). במהלך השנים הבאות, החלה מקארדל לכתוב מחזות. בכתיבתה הדרמטית היא השתמשה בשם העט מרגרט קאלן. במהלך תקופה זו היא גם עבדה כעיתונאית בחבר הלאומים.

בשנים אלה היא גם חקרה את ספרה הענקי The Irish Republic, אשר פורסם לראשונה בשנת 1937. יריביה הפוליטיים ומספר היסטוריונים מודרניים החשיבו אותה כהגיוגרפית עבור דעותיו הפוליטיות של דה ואלירה. אך עם זאת, היא זכתה לשבחים על התיעוד המדויק והמחקר המעמיק, והספר יצא בהוצאות מחודשות מספר פעמים, לאחרונה בשנת 2005. לצד הביקורות מצד יריבי דה ואלירה והכנסייה הקתולית, שהביעה מורת רוח מהשמטתה בספר כחלק מהתנועה הרפובליקנית, הספר זכה לביקורות נלהבות וכן לביקורות טובות באופן כללי (לצד הסתייגות מן ההטייה הפוליטית). פרסום הספר הנגיש בפעם הראשונה לבריטים את הסיפור והפרספקטיבה האירית לגבי עצמאות אירלנד.[3][4]

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקארדל נפטרה מסרטן ב-1958, בגיל 69. למרות אכזבתה מהמדינה האירית החדשה, ובפרט יחסה לנשים, היא הורישה את התמלוגים מספרה למנהיג אירלנד, חברה הקרוב איימון דה ואלירה, אשר כתב את ההקדמה לספר. דה ואלירה ביקר אותה בבית החולים לפני מותה.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Tragedies of Kerry, 1922–23
  • Earthbound: Nine Stories of Ireland, 1924
  • The Irish Republic (published 1937, 1938, 1951, 1968 and subsequently)
  • Uneasy Freehold (1941, basis for the 1944 movie The Uninvited), published in the US as The Uninvited (1942)
  • The Unforeseen (1946) (novel set in Ireland) American title of Fantastic Summer (1946)
  • Without Fanfares: Some Reflections on the Republic of Ireland (1947)
  • Children of Europe: a study of the children of liberated countries; their war-time experiences, their reactions, and their needs, with a note on Germany (1949)
  • The Dark Enchantment (1953) (a novel set in Provence)
  • Shakespeare, Man and Boy (published posthumously in 1961)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דורותי מקארדל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Luke Gibbons, The Irish Times, Weekend Review, "A Cosmopolitan Reclaimed: A Review of Dorothy Macardle: A Life", by Nadia Clare Smith, 10 November 2007, p.13
  2. ^ Irishman's diary 2008; retrieved December 2009
  3. ^ Nadia Clare Smith, Dorothy Macardle (1889-1958): republican and internationalist, History Ireland, ‏2007
  4. ^ Essay by P.Murray, RIA 2001 (אורכב 30.04.2003 בארכיון Wayback Machine)