דורותי ריצ'רדסון
 | |
| לידה |
17 במאי 1873 אבינגדון-און-תמזה, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
17 ביוני 1957 (בגיל 84) בקנהאם, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Dorothy Miller Richardson |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
בקנהאם |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| סוגה | רומן |
| יצירות בולטות |
Pilgrimage |
| בן או בת זוג |
Alan Odle |
| האתר הרשמי | |
  | |
דורותי מילר ריצ'רדסון (באנגלית: Dorothy Miller Richardson; 17 במאי 1873 – 17 ביוני 1957) הייתה סופרת ועיתונאית בריטית. היא כתבה את "עלייה לרגל", רצף של 13 רומנים חצי-אוטוביוגרפיים, שפורסמו בין 1915 ל-1967, אף כי ריצ'רדסון ראתה בהם פרקים של יצירה אחת. היא הייתה אחת הסופרים המודרניים המוקדמים ביותר שהשתמשו בזרם התודעה כטכניקת סיפור. ריצ'רדסון מדגישה גם ב"עלייה לרגל" את חשיבותן ואופיין המובהק של חוויות נשיות. הכותרת "עלייה לרגל" מרמזת לא רק על "מסע האמן ... למימוש עצמי אלא, באופן מעשי יותר, המסע לגילוי צורה וביטוי יצירתי וייחודי".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריצ'רדסון נולדה באבינגדון בשנת 1873, השלישית מבין ארבע בנות. לאחר שנולדה הבת הרביעית, החל אביה (צ'ארלס) להתייחס לדורותי כבן. ריצ'רדסון "גם ייחסה את ההרגל הזה לרצון הנערי שלה עצמה".[1] היא התגוררה בוויטפילד, בית אחוזה גדול באלברט פארק (שנבנה על ידי אביה בשנת 1871 וכיום נמצא בבעלות בית הספר אבינגדון.[2] משפחתה עברה לוורת'ינג, מערב סאסקס בשנת 1880 ואז לפוטני, לונדון, בשנת 1883. בלונדון היא למדה בבית ספר פרוגרסיבי שהושפע מרעיונותיו של ג'ון ראסקין,[3] ושם "עודדו התלמידים לחשוב בעצמם". בבית ספר זה היא למדה צרפתית, גרמנית, ספרות, לוגיקה ופסיכולוגיה.[4] בגיל שבע עשרה, ועל רקע הקשיים הכלכליים אליהם נקלע אביה, היא פנתה לעבוד כאומנת ומורה, תחילה בשנת 1891 במשך שישה חודשים, בבית ספר משלים (בית ספר לנשים צעירות המתמקד בהכנה לכניסה לחברה) בהנובר. בשנת 1895 זנחה ריצ'רדסון את עבודתה כאומנת כדי לטפל באמה ששקעה בדיכאון קשה, ובסופו של דבר אף התאבדה באותה שנה. אביה של ריצ'רדסון פשט את הרגל בסוף 1893.[5]
בשנת 1896 עברה ריצ'רדסון להתגורר בחדר בעליית גג, ברחוב אנדלסיי 7, בלומסברי, לונדון, שם עבדה כפקידת קבלה / מזכירה / סייעת בניתוחי שיניים ברחוב הארלי. בזמן ששהתה בבלומסברי בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ריצ'רדסון חברה לסופרים רדיקלים, כולל קבוצת בלומסברי. בשנת 1904 היא יצאה לחופשה ברמת ברן (אוברלנד) בשווייץ, (בגרמנית: Berner Oberland) במימון אחד מרופאי השיניים עמם עבדה, ומקום זה היה למקור הרומן שלה "אוברלנד".[6] הרברט ג'ורג' ולס (1866–1946) (H. G. Wells) היה מכר שלה והתפתח ביניהם רומן קצר שהוביל להריון ואז להפלה, בשנת 1907. ולס היה נשוי לחברה לשעבר לספסל הלימודים של ריצ'רדסון.[6] בעת חופשה מהעבודה שהתה בפוונסי, סאסקס ונסעה לשווייץ לחורף.[7] היא התפטרה מעבודתה ברחוב הארלי ועזבה את לונדון "כדי לבלות את השנים הבאות בסאסקס ... בחווה המנוהלת על ידי משפחה קוויקרית".[8] התעניינותה של ריצ'רדסון בקוויקרים הביאה אותה לכתיבת "העבר וההווה של הקוויקרים" ולעריכה של האנתולוגיה "לקט מתוך עבודותיו של ג'ורג' פוקס", ששניהם פורסמו בשנת 1914.[9] היא בילתה חלק ניכר משנת 1912 בקורנוול, ואז בשנת 1913 שכרה חדר בסנט ג'ון ווד, לונדון, אף שהיא גרה במקביל גם בקורנוול.[7]
על אף שפרסמה מאמר לראשונה בשנת 1902, קריירת הכתיבה של ריצ'רדסון, כעיתונאית פרילנסרית, החלה הלכה למעשה סביב 1906, עם מאמרים תקופתיים שכתבה בנושאים שונים, ביקורות ספרים, סיפורים קצרים ושירים. בנוסף היא תרגמה במהלך חייה שמונה ספרים לאנגלית מצרפתית וגרמנית. נושאי ביקורות הספרים של ריצ'רדסון והמאמרים המוקדמים שלה נעו "עבור בין ויטמן וניטשה לפילוסופיה הצרפתית ופוליטיקה בריטית" מנעד נושאים המדגים הן את "טווח תחומי העניין שלה והן את חדות מחשבתה".[10] החל משנת 1908 ריצ'רדסון כתבה באופן קבוע מאמרי פרוזה קצרים, "מערכונים" ל"סקירות שבת", ובסביבות שנת 1912 "דחק בה אחד המבקרים לנסות לכתוב רומן".[11] היא החלה לכתוב את גגות מחודדים, בסתיו 1912, כששהתה אצל ג'יי.די ברספורד ואשתו בקורנוול,[12] והספר פורסם בשנת 1915.
היא התחתנה עם האמן אלן אודל (1888–1948) בשנת 1917 - דמות בוהמית מובהקת, הקשור לחוג האמנותי שכלל את אוגוסטוס ג'ון, יעקב אפשטיין ווינדהאם לואיס. הוא היה צעיר ממנה בחמש עשרה שנים, חולה שחפת ואלכוהוליסט, והיה צפוי שלא יאריך ימים. עם זאת, הוא הפסיק לשתות וחי עד 1948.[13] אודל היה רזה מאוד וגובהו "מעל שישה רגל עם שיער סביב החלק החיצוני של ראשו שהגיע עד מותניו", אותו מעולם לא קיצר. הוא גם לעיתים רחוקות נטל את ציפורני אצבעותיו.[14] משנת 1917 עד 1939 בילו בני הזוג את חורפיהם בקורנוול ואת ימי הקיץ שלהם בלונדון; ואז נשארו לצמיתות בקורנוול עד מותו של אודל בשנת 1948. היא פירנסה את עצמה ואת בעלה באמצעות כתיבה פרילנסרית לכתבי עת במשך שנים רבות, מכיוון שאלן הרוויח מעט כסף מהאמנות שלו.
בין 1927 ל־1933 פרסמה ריצ'רדסון 23 מאמרים על סרטים במגזין האוונגרדי הקטן, "מקרוב", (Close Up")[15] בו הייתה מעורבת חברתה הקרובה ברייהר.
בשנת 1954 היא נאלצה לעבור לבית אבות בפרבר בלקנה בקנטהאם, קנט, שם נפטרה בשנת 1957.[9] הפרקים האחרונים (ספרים) של "עלייה לרגל", שיצאו לאור במהלך חייה של ריצ'רדסון, היו "אופק בהיר" ("Clear Horizon") בשנת 1935 ו"גבעת הגומה" ("Dimple Hill") ומהדורת האוסף של 1938. מהדורת האוסף התקבלה בצורה גרועה ובשארית חייה פרסמה ריצ'רדסון רק שלושה פרקים מכרך נוסף בשנת 1946, ואת היצירה "עבודה בעיצומה", "בחיים ובמכתבים".
הפרק האחרון (הספר ה-13) של "עלייה לרגל", "אור הירח של חודש מרץ", לא פורסם עד 1967, והוא מהווה את הסיכום לכרך הרביעי של מהדורת האוסף; אף על פי ששלושת הפרקים הראשונים הופיעו כ"עבודה בעיצומה", "חיים ומכתבים", בשנת 1946. הרומן הזה לא הושלם.[16] ככל הנראה בגלל המכירות הגרועות וקבלת הפנים המאכזבת של מהדורת האוסף מ-1938, שגרמה לה בגיל 65 להפסיק להאמין בעצמה.[17]
זרם התודעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסקירה של ספרה "גגות מחודדים" (האגואיסט, אפריל 1918), מיי סינקלייר יישמה לראשונה את המונח "זרם תודעה" במסגרת דיוניה על החידושים הסגנוניים של ריצ'רדסון. גגות מחודדים היה הכרך הראשון ברצף של 13 רומנים שכותרתו עלייה לרגל, רומן זרם התודעה השלם הראשון שפורסם באנגלית. את המונח טבע ויליאם ג'יימס בשנת 1890 בספרו "עקרונות הפסיכולוגיה".[18] במכתב למוציאה לאור סילביה ביץ ' בשנת 1934, ריצ'רדסון מעירה כי " פרוסט, ג'יימס ג'ויס, וירג'יניה וולף ודר' ... כולם השתמשו ב'שיטה החדשה', אם כי בו זמנית, באופן שונה מאוד".[19]
ריצ'רדסון שנאה את המונח, וכינתה אותו בשנת 1949 "מטאפורה חסרת משמעות למרבה הצער" "שהושאלה ... על ידי מאי סינקלייר מהאפיסטמולוגים, ... כדי לתאר את עבודתי, כשתוך הביקורת הספרותית הזו היא דוחפת את הקריירה הלא שפויה שלה ".[20]
"עלייה לרגל"[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרים הנדרסון, הדמות המרכזית ברצף הרומן עלייה לרגל, מבוססת על חייה של הסופרת בין 1891 ל -1915.[21] עם זאת, ריצ'רדסון ראתה את עלייה לרגל כרומן אחד שעבורו כל אחד מהכרכים האישיים היו "פרקים".[22] עלייה לרגל נקראה כיצירה של סיפורת ו"מבקריה לא חשדו שתוכנה היה עיצוב מחדש של החוויה של דורותי ריצ'רדסון עצמה", וכן לא ראו בו רומן מפתח .[23]
סופרת פמיניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריצ'רדסון היא גם סופרת פמיניסטית חשובה, בגלל האופן שבו עבודתה מניחה את תוקפן וחשיבותן של חוויות נשיות כנושא לספרות. היא ציינה שכשהחלה לכתוב, "היא ניסתה לייצר מקבילה נשית לריאליזם הגברי הנוכחי", וזאת אחרי שדחקה הצידה "מסה לא מבוטלת של כתבי יד" לטובת מציאת "מסלול רענן".[24] הזהירות בה נקטה במוסכמות הלשון, כיפופם של כללי הפיסוק הרגילים, אורך המשפט וכדומה, משמשים ליצירת פרוזה נשית, שריצ'רדסון ראתה בה הכרחית לביטוי חוויה נשית. וירג'יניה וולף בשנת 1923 ציינה כי ריצ'רדסון "המציאה, או אם היא לא המציאה, פיתחה ויישמה לשימושה שלה, את המשפט שאנו יכולים לכנותו - המשפט הפסיכולוגי של המגדר הנשי." [25] בהקדמה "למהדורת האוסף של העלייה לרגל הגיבה ריצ'רדסון ב -1938 לביקורת על כתיבתה, על כי היא "חסרת פשר ועל כן בלתי קריאה", בטענה כי "ראוי ש"פרוזה נשית, כפי שצ'ארלס דיקנס וג'יימס ג'ויס מגלים לכך מודעות, לא תהיה מודגשת, אלא תעבור מנקודה לנקודה בלי הפרעה".[26]
ב -1931 כתב ג'ון קאופר פוויס, כי הוא רואה בריצ'רדסון "חלוצה בכיוון חדש לחלוטין" מכיוון שהיא יצרה במרים - ה פרוטגוניסטית של ספרה, את דמות האישה הראשונה שמגלמת את "המסע אחר מהות החוויה האנושית". פוויס מנגיד את ריצ'רדסון עם נשים סופרות אחרות, כמו ג'ורג 'אליוט ווירג'יניה וולף שאותן הוא רואה כבוגדות באינסטינקטים הנשיים העמוקים שלהן בכך שהן עושות שימוש "במדיום המחקר שלהם לא באינסטינקטים הנשיים האלה, אלא בשיטות הרציונליסטיות של הגברים".[27] בדומה, בשנת 1975 סידני ג'נט קפלן מתארת את הכתיבה של עלייה לרגל ככזו "שנהגתה כהתקוממות כנגד מסורת הסיפורת המסורתית. . . . הכתיבה של ריצ'רדסון מסמנת מהפכה בפרספקטיבה, מעבר מאקספוזיציה 'גברית לאקספוזיציה 'נשית' ".[28]
סופרת בלונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שעבדה תחילה כאומנת בגרמניה ואחר כך באנגליה, בתחילת חייה, ריצ'רדסון "גרה בעליית גג של בלומסברי ... [ו] ולונדון הפכה להרפתקה הגדולה שלה".[29] למרות שגגות מחודדים מתמקד בחוויה של מרים כאומנת בגרמניה, חלק ניכר מהעלייה לרגל מתרחש בלונדון. לונדון "היא מרחב חומרי 'גמיש' המאפשר למרים את חייה הציבוריים. רחובות לונדון, בתי הקפה, המסעדות והמועדונים שלה עוסקים במידה רבה בגישושיה, שמרחיבים את הידע שלה על העיר וגם על עצמה".[30] ג'ון קאופר פוויס במחקרו על ריצ'רדסון מ-1931, מתאר אותה כויליאם וורדסוורת'' של לונדון, שבמקום "תעלומת הרים ואגמים" מעניקה לנו "את תעלומת הגגות והמדרכות".[31]
מוניטין[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבקה באולר כתבה באוגוסט 2015: "בהתחשב בחשיבותה של ריצ'רדסון להתפתחות הרומן האנגלי, הזנחתה לאחר מכן אינה מובנת". החלקים הראשונים של הרומנים שלה "התקבלו בהתלהבות נלהבת ובמבוכה מזדמנת", אך בשנות השלושים העניין בה ירד - אף על פי שג'ון קאופר פוויס הגן עליה במחקר ביקורתי קצר, דורותי מ. ריצ'רדסון (1931). בשנת 1928 קונרד אייקן, בסקירה של הרומן הראשון שלה "אוברלנד", ניסה להסביר מדוע היא "פחות מדי ידועה באופן מוזר", והציע את הסיבות הבאות: "תיעוד הדקות" שלה שמלאה את מי שמעדיף חוויית פעולה; הבחירה שלה במוח האישה כמרכז; והעדר "הקסם" של גיבורתה.[32] עד שנת 1938 "היא הייתה די חסרת חשיבות עד כי פורד מדוקס פורד ספד ל'תופעה המדהימה' של 'ההזנחה העולמית המוחלטת' שלה".[33]
עם זאת, ריצ'רדסון החליפה את המו"לים והוצאת דנט את קרסט - (Dent & Cresset Press) פרסמה מהדורה חדשה של עלייה לרגל בשנת 1938. האוסף פורסם מחדש על ידי הוצאת ויראגו בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20, "תחת התעוררותה מחדש של ההערצה הפופולרית אך הזמנית של ריצ'רדסון".[34] בשנת 1976 התפרסמה באמריקה מהדורה בת ארבעה כרכים של האוסף על ידי הספרייה הפופולרית (ניו יורק). כעת, חוקרים מחזירים שוב את עבודתה לתודעה והמועצה לחקר האמנויות ומדעי הרוח באנגליה תומכת בפרויקט המהדורות המלומד של דורותי ריצ'רדסון, במטרה לפרסם מהדורת אסופה של יצירות ומכתבים של ריצ'רדסון.[35] "גגות מחודדים" תורגם ליפנית בשנת 1934, לצרפתית בשנת 1965 ולגרמנית בשנת 1993. לאחר מכן היו תרגומים צרפתיים של מים עומדים - (Backwater) ב־1992 ושל מבוי סתום (Deadlock) ב־1933.[36]
במאי 2015, הוסר הלוט מעל לוח זיכרון שנקבע בוובורן ווק בבלומסברי, שם התגוררה ריצ'רדסון, בשנת 1905 וב-1906, ציין ה"גרדיאן בנפרד הן לגביה והן לגבי המשורר ויליאם בטלר ייטס כי "אנשים מתחילים שוב לקרוא אותם, ושבים לאשר את מקומם ב קאנון הספרותי של סופרי פרוזה מודרניים ניסיוניים".[37]
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביבליוגרפיה מלאה בהרבה ניתן למצוא באתר האינטרנט של אגודת דורותי ריצ'רדסון:[1]
עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- העבר וההווה של הקוואקרים, לונדון: קונסטבל, 1914.
- נצנוצים מיצירותיו של ג'ורג 'פוקס, לונדון: האחים הדאלי 1914.
- ג'ון אוסטין והבלתי נפרד, לונדון: ויליאם ג'קסון, 1930 (על האמן ג'ון אוסטין).
- מסע לגן העדן: סיפורים קצרים ורישומים אוטוביוגרפיים, לונדון: ויראגו, 1989.
- עלייה לרגל
- מהדורות שנאספו בארבע כרכים: 1938 (12 ה"פרקים" הראשונים ; דנט וקרסט, לונדון, א.א. קנופף, ניו יורק), 1967 (ג'.מ. דנט, לונדון, וא.א. קנופף, ניו יורק), 1976 (הספרייה הפופולרית, ניו יורק) ), 1979 (ויראגו, לונדון)
ראו גם את האנתולוגיות הפמיניסטיות הבאות:
- סקוט, בוני קיים, מגדר המודרניזם. בלומינגטון: הוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, c1990.
- גילברט, סנדרה מ. וגובר, סוזן נורטון אנתולוגיה לספרות מאת נשים . ניו יורק, ניו יורק: נורטון, c1985.
ביקורות מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סינקלייר, מ., "הרומנים של דורותי ריצ'רדסון", האגואיסט, אפריל 1918.
- [וולף, ו '], סקירת "המנהרה", (מוסף הספרות של הטיימס, 13 בפברואר 1919); [V. וולף], סקירה של אורות מסתובבים, האומה ומקדש אתנה, 19 במאי 1923); שניהם מוצגים ב ו. וולף, נשים וכתיבה, הוצאת מ. בארט, 1979
- ביבליוגרפיה של אגודת דורותי ריצ'רדסון: ביקורות ומודעות לב [2]
מחקרים ביבליוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Buchanan, Averill, כתב העת לספרות מודרנית, כרך א '. 24, מס '1, סתיו, 2000,' דורותי מילר ריצ'רדסון: ביבליוגרפיה 1900 עד 1999 ', עמ'. 135–160.
ביוגרפיות ומכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פאולי, ג'נט (עורכת). מכתבים של ג'ון קאופר פוויס ודורותי ריצ'רדסון. לונדון: ססיל וולף, 2008.
- פרום, גלוריה ג. דורותי ריצ'רדסון: ביוגרפיה. אורבנה: הוצאת אוניברסיטת אילינוי, 1977.
- פרום, גלוריה ג' (עורכת). חלונות למודרניזם: מכתבים נבחרים של דורותי ריצ'רדסון. אתונה, ג'ורג'יה, יו. הוצאת ג'ורג'יה, 1995.
- גרגורי, הוראס. דורותי ריצ'רדסון: הרפתקה בגילוי עצמי. ניו יורק: הולט, ריינהרט ווינסטון, 1967.
- רוזנברג, ג'ון ד. דורותי ריצ'רדסון: הגאונה ששכחו. ביוגרפיה ביקורתית. לונדון: Duckworth; ניו יורק: קנופף, 1973.
- תומסון, ג'ורג' ה. דורותי ריצ'רדסון: לוח שנה של אותיות. ELT Press ספר אלקטרוני מספר 4, הוצאת אוניברסיטת צפון קרוליינה בגרינבורו.
מחקרים ביקורתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בלייק, קיסר ר. דורותי מ. ריצ'רדסון . אן ארבור: הוצאת אוניברסיטת מישיגן, 1960.
- בלואמל, קריסטין. ניסויים בגבולות המודרניזם: 'עלייה לרגל' של דורותי ריצ'רדסון . אתונה: University of Georgia Press, 1997.
- איגלסון, הארווי. הדום לפסל: 'הרומנים של דורותי מ' ריצ'רדסון . סוואני, טן: הוצאת האוניברסיטה, 1934.
- פאולי, ג'נט. מבנה וזהות: הדמיון היצירתי בעליה לרגל של דורותי ריצ'רדסון . Faculté des Lettres de la Manouba, תוניס, 1995.
- האנסקומב, ג'יליאן א . אמנות החיים: דורותי ריצ'רדסון והתפתחות התודעה הפמיניסטית . לונדון: אוון, 1982; אתונה: הוצאת אוניברסיטת אוהיו, 1983.
- פוויס, ג'ון קאופר. דורותי מ . ריצ'רדסון . לונדון: Joiner & Steele, 1931.
- רדפורד, ז'אן. דורותי ריצ'רדסון . ניו יורק ולונדון: Harvester Wheatsheaf, 1991; בלומינגטון: הוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, 1991.
- סטאלי, תומאס פ. דורותי ריצ'רדסון . בוסטון: טוויין, 1976.
- תומסון, ג'ורג' ה. הערות על 'עלייה לרגל': הערות דורותי ריצ'רדסון . גרינסבורו, קרוליינה הצפונית: ELT Press, 1999.
- תומסון, ג'ורג' ה' עם תומסון, דורותי פ . מהדורות העלייה לרגל של דורותי ריצ'רדסון: השוואה בין טקסטים . גרינסבורו, קרוליינה הצפונית: ELT Press, 2001.
- טאקר, אווה. עלייה לרגל: האורחת הקסומה של האביב והקיץ: דורותי ריצ'רדסון 1873–1954: הערכה מחודשת של חייה ופועלה . Penzance: Hypatia Press, 2003.
- ווטס, קרול. דורותי ריצ'רדסון . פלימות': בית נורת'קוט בשיתוף עם המועצה הבריטית, 1995.
- מנצחת, ג'ואן. העלייה לרגל של דורותי ריצ'רדסון . מדיסון: אוניברסיטת ויסקונסין, 2000.
עבודות חלקיות על ריצ'רדסון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קפלן, סידני ג'נט. תודעה נשית ברומן הבריטי המודע . Urbana & London: University of Illinois Press, 1975.
- לינט, מרן טובה. מודרניזם, פמיניזם ויהדות . ניו יורק: הוצאת אוניברסיטת קיימברידג ', 2007.
- פרסונס, דבורה. תאורטיקנים של הרומן המודרניסטי: ג'יימס ג'ויס, דורותי ריצ'רדסון, וירג'יניה וולף . אבינגדון: Routledge, 2007.
ארכיונים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספריית ביינקה, אוניברסיטת ייל. אוסף מכתבים גדול.
- הספרייה הבריטית. מכתבים ל- EBC ג'ונס; מכתבים ל- SS Koteliansky.
- אוסף ברג, הספרייה הציבורית בניו יורק. מכתבים ל- PP Wadsworth
- הארי רנסום HRC, אוסטין, טקסס.
- הספרייה של אוניברסיטת מדינת פנסילבניה
- אוניברסיטת טולסה. מכתבים ו- MSS.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חברת דורותי ריצ'רדסון
- דורותי ריצ'רדסון תערוכת מכתבים מקוונת
- עבודות של דורותי ריצ'רדסון בפרויקט גוטנברג - Works by Dorothy Richardson
- עבודות של דורותי מ. ריצ'רדסון ב- Faded Page
- לוח אותיות
- דורותי ריצ'רדסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי דורותי ריצ'רדסון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Doris B Wallace, & Howard E. Gruber, Creative People at Work. Oxford University Press, pp. 149-50.
- ^ "Newsletter Summer 2002, p. 2" (PDF). Abingdon Area Archaeological and Historical Society.
- ^ Dorothy Richardson: Biography
- ^ Gill Hanscombe, "Foreword, Pilgrimage 1, p. 2.
- ^ 'Chronology', Windows on Modernism: Selected Letters of Dorothy Richardson, ed. Gloria G. Fromm. Athens, Georgia, U. of Georgia Press, 1995; see also Oxford Dictionary of National Biography, Oxford: Oxford University Press, 2004.
- ^ 1 2 Fromm, p. xxx.
- ^ 1 2 Windows on Modernism, p. xxx.
- ^ Windows on Modernism, p. 1.
- ^ 1 2 Windows on Modernism
- ^ Windows on Modernism, p. 2.
- ^ Gill Hanscombe, "Foreword, Pilgrimage 1, London: Virago, 1989, p. 10; p.3.
- ^ Windows on Modernism p. xxx.
- ^ Doris B Wallace, & Howard E. Gruber, Creative People at Work. p. 151.
- ^ Gill Hanscombe, "Foreword, Pilgrimage 1, London: Virago, 1989, p. 10, p. 4.
- ^ "Dorothy Richardson: A Biography
- ^ ELT Press
- ^ Fromm, Biography 321)
- ^ Joanne Winning (2000). The Pilgrimage of Dorothy Richardson. Univ of Wisconsin Press. ISBN 978-0-299-17034-9.
- ^ Windows of Modernism: Selected Letters of Dorothy Richardson, ed. Gloria G. Fromm Athens, Georgia, University of Georgia Press, 1995, 282.
- ^ Windows of Modernism, 600.
- ^ Doris B Wallace, Howard E Gruber //.Creative People at Work. Oxford University Press, 1992, 162
- ^ Windows on Modernism, pp. xviii-ix.
- ^ Jane Fouli, "Introduction". The Letters of John Cowper Powys and Dorothy Richardson, ed. Jane Fouli, London: Cecil Woolf, p. 11.
- ^ Dorothy Richardson, "Foreword, Pilgrimage 1, London: Virago, 1989, p. 10.
- ^ Virginia Woolf's review of Revolving Lights. The Nation and the Athenaeum, 19 May 1923; reprinted. in V. Woolf, Women and writing, ed., M. Barrett, 1979.
- ^ Pilgrimage 1, p. 12.
- ^ <Richardson, London: Village Press, 1974, p. 7.
- ^ Sydney Janet Kaplan, p. 8.
- ^ Gill Hanscombe, "Foreword, Pilgrimage 1, p. 3.
- ^ Dorothy Richardson Scholarly Editions Project. Keele University
- ^ Richardson, pp. 19-20.
- ^ "Dorothy Richardson Pieces Out The Stream of Consciousness of Her Pilgrim, Miriam Henderson." New York Evening Post, Sec. 3 12 May 1928: 9. Rpt. in A Reviewer's ABC: Collected Criticism of Conrad Aiken from 1916 to the Present. Introd. by Rufus A. Blanchard. New York: Meridian, 1958, pp. 329-31.
- ^ Rebecca Bowler, "Dorothy M. Richardson: the forgotten revolutionary" Times Higher Education Supplement, 27 August 2015.
- ^ Rebecca Bowler, "Dorothy M. Richardson: the forgotten revolutionary"
- ^ Rebecca Bowler, "Dorothy M. Richardson: the forgotten revolutionary".
- ^ "Bibliography" at The Dorothy Richardson Society's web site.
- ^ Rebecca Bowler, "Dorothy M Richardson deserves the recognition she is finally receiving", The Guardian, 15 May 2015