דו-פרק חופי

דו-פרק חופי
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צלפאים
משפחה:	מצליבים
סוג:	דו-פרק
מין:	דו-פרק חופי
תת־מין:	Cakile maritima subsp. maritima
שם מדעי
Cakile maritima ‏סקופולי
תחום תפוצה

דּוּ-פֶּרֶק חוֹפִי (שם מדעי: Cakile maritima) הוא צֶמַח מְלֵחָה עשבוני רב-שנתי, ללא רקמות מעוצות קבועות, שגובהו 20 עד 60 ס"מ, והוא משתייך למשפחת המצליבים.

הצמח גדל בקרקעות חוליות בקרבת חוף הים, במיוחד ברצועת חגורת הרסס, האזור החשוף לרסס מי הים. עם זאת, דו-פרק חופי יכול להימצא גם באזורים מעט מרוחקים יותר מהחוף, כל עוד התנאים הסביבתיים מתאימים, כגון קרקעות חוליות עם רמות מליחות מסוימות. במקרים כאלה, הצמח עשוי לגדול במרחק מה מהים, אך עדיין בסביבה המושפעת מתנאי החוף. מדובר בצמח קטן יחסית, בעל מחזור חיים קצר (כשלושה חודשים מהנביטה עד ייצור הזרעים), ויכולת רבייה גבוהה מאוד, המגיעה עד ל-10,000 זרעים לפרט.

גיוון גנטי והתאמה אקולוגית

דו-פרק חופי משתייך לקבוצת צמחי מלחה מצומצמת, שמהווה פחות מ-1% ממיני הצומח בעולם. צמחים בקבוצה זו מסוגלים לשרוד ולהשלים את מחזור חייהם גם בתנאי מליחות גבוהה (200 מילימולר NaCl ומעלה). דו-פרק חופי משגשג בתנאי מליחות מתונה (כ-100 מילימולר NaCl) בהתאם למדדים של הצטברות ביומסה וייצור זרעים. ריכוזי מלח גבוהים יותר (עד 500 מילימולר NaCl) פוגעים בצמיחתו אך אינם מונעים את הישרדותו והשלמת מחזור חייו. צמחים מאוכלוסיות שונות שנאספו מאזורי אקלים מגוונים בצפון אפריקה הציגו הבדלים במאפיינים מורפולוגיים (כגון גודל התרמילים וצורת העלים) ובתגובותיהם הביוכימיות למליחות.

ממצאים שונים מצביעים שדו-פרק חופי מאזורים צחיחים מתפקד כצמח מלחה מוחלט (Obligate halophyte), ואילו אוכלוסיותיו מאזורים לחים הן צמחי מלחה חלקיים (Facultative halophytes). הצמחים מאזורים צחיחים הפעילו אסטרטגיות ביוכימיות שונות להתמודדות עם מליחות, והופעלו בהם מסלולים מולקולריים ייחודיים. השוואה פרוטאומית בין אוכלוסיות מאזורים צחיחים ולחים תחת טיפול במליחות חשפה 33 חלבונים שנצברו ביתר בשתי האוכלוסיות, אך נמצאו גם 88 חלבונים ייחודיים לאוכלוסיות מאזורים צחיחים ו-64 חלבונים ייחודיים לאוכלוסיות מאזורים לחים בתגובה למליחות. נראה כי דו-פרק חופי מפעיל מסלולים גנטיים שונים בהתאם לבית הגידול שלו, מה שמעיד על יכולת הסתגלות אבולוציונית רחבה של המין לתנאים סביבתיים משתנים.

סימנים מזהים

דו-פרק חופי בחוף אשדוד

הצמח קירח, עליו בשרניים מאוד, גזורים-מנוצים או שסועים-מנוצים פעם אחת, כאשר אונות העלה דמויות סרגל. הפרחים עם ארבע עלי כותרת לבנים או לילכיים, ואורכם נע בין 7 ל-12 מ"מ. הפרי תרמיל עבה מאוד ובשרני המורכב משני פרקים, ומכאן שמו של הסוג. כל פרק מכיל זרע יחיד, כאשר הפרק התחתון קצר ומשתייר, והעליון דמוי רומח וניתק עם ההבשלה. בשלב זה, הרקמה הבשרנית הופכת לספוגית קלה, מה שמאפשר לפירות או לחלקיהם לצוף על פני מי הים ולהתפזר באמצעותם.

תפוצה ובית גדול

דו-פרק חופי גדל בבית גידול של קרקעות חוליות בחופי ים, דלות בחומרי הזנה ובחלחול מהיר של מי גשמים המותירות אותן יבשות. בית גידול זה דומה במובנים רבים לבית גידול מדברי, בשל תנאי הסביבה הקשים. בנוסף בית הגידול הזה מאופיין:

בנוסף, בית הגידול ב:

1. חדירות גבוהה למי ים עקב חדירת גלי שיטפונות מלוחים.
2. רוחות חזקות הנושאות עמן רסס מלוח של מי ים, וגורמות לחשיפה מתמדת של הצמח והקרקע למליחות.
3. חול מוסע, תופעה הכוללת חשיפת שורשים עקב סחיפת החול או כיסוי הצמח בחול בעקבות נדידת דיונות או פציעתו.
4. קרינה חזקה בשל החשיפה הישירה לשמש, וגם קרינה עקיפה מהים ומהחולות לקרינה.

דו-פרק חופי הוא צמח עמיד היכול לגדול בקרקעות יחסית עניות ובמגוון אזורים אקלימיים. הוא זקוק לחנקן בקרקע לצורך ביצוע פוטוסינתזה מיטבית, אך אינו דורש מאקרו-מינרלים נוספים לצורך צמיחה מיטבית. כמו כן, כמות קטנה של חומר אורגני וקרקעות בסיסיות מעט בשל נוכחות גיר (CaCO₃) משאריות קונכיות משפרים את צמיחתו.

דו-פרק חופי עם יכולת הסתגלות לתנאי חוף מגוונים, מאזורי אקלים ים תיכוניים עם חורפים מתונים וקיצים חמים ללא גשמים ועד אזורים ממוזגים עם טמפרטורות קרות עד קרירים ומשקעים רבים יותר.

תחום תפוצתו הטבעי העולמי של דו-פרק חופי הוא במקרונזיה, בצפון איראן (הים הכספי) בחופי הים התיכון בחופי הים הצפוני והים הבלטי (בלגיה, דנמרק, גרמניה, הולנד ושוודיה). ובחופי האוקיינוס האטלנטי (בריטניה הגדולה, אירלנד ונורווגיה). ובחופי הים האדריאטי (בסלובניה, קרואטיה, בוסניה והרצגובינה ומונטנגרו).

דו-פרק חופי כולל ארבעה תת-מינים:

1. תת-מין טיפוסי (ssp. maritima) הוא צמח רב שנתי או תת-שיח שמצוי סביב אגן הים התיכון, באירופה הוא מצוי בחופי מערב וצפון-מערב אירופה, מפורטוגל ועד נורווגיה, אבל לא בטורקיה. לתת-מין זה שני טיפוסים מובחנים: האחד בעל עלים פשוטים (Entire leaves), והשני בעל מפורצים (Pinnatifid leaves - PL)
2. תת-מין בלטי (ssp. baltica) הוא צמח רב-שנתי שמצוי באזור הים הבלטי ובדרום-מזרח נורווגיה.
3. תת-מין מרוקני (subsp. integrifolia) הוא תת-שיח הגדל במרוקו ובאיים הקנריים.
4. ssp. euxina – צמח רב-שנתי שמצוי באזור הים השחור.

בישראל, דו-פרק חופי נפוץ בעיקר לאורך רצועת החוף מהצפון לדרום. הוא מופיע באזורים כמו חוף הגליל, עמק עכו, חוף הכרמל, השרון ודרום מישור החוף.

התאמות מבניות

הקרבה לים על כל השלכותיה דורשות מדו-פרק חופי התאמה כפולה: פיזיולגיים ומבניות ושילוב ביניהם. ההתאמות המבניות מאפשרות עמידות דו-פרק חופי כצמח מלחה מובהק בחגורת הצומי הקרובה ביותר לים.

גובה נמוך ושרוע של דו-פרק חופי מפחית את החשיפה לרוחות חזקות ולרסס מלח. צפיפות עלים גבוהה מצמצמת איבוד מים ומגנה מפני קרינת שמש חזקה. נמצא כי קיימים שני מופעים מורפולוגיים (מורפוטיפים) של עלי דו-פרק חופי: עלים בשרניים פשוטים וגם עלים בשרניים מפורצים-מנוצים שעמידים יותר לתנאי עקה. ונמצאים בשכיחות גבוהה יותר באזורים שבהם הסביבה דינמית יותר, למשל אזורים הסובלים מסחיפה מוגברת של קו החוף.

מבנה העלים בשרניים מהווים דוגמה לשלוב התאמה מבנית לצד הבנה פיזיולוגית: אגירת מים ודילול ריכוזי מלח ברקמות, תוך שמירה על הטמעה יעילה. בדיקות היסטולוגיות בעלים של דו-פרק חופי גילו מבנים מיוחדים הקשורים להתמודדות עם מליחות, ביניהם: שכבת קוטיקולה עבה: מונעת התאדות ומגנה מפני חדירת מלח. הקוטיקולה העבה בדו-פרק חופי בנויה כך שהיא בלתי חדירה למים אך חצי חדירה לגזים, כלומר פחמן דו-חמצני עדיין מצליח לעבור, אם כי באיטיות רבה יותר. תאי פרנכימה מפותחים: מסייעים באגירת מים ומעניקים לעלה יציבות בלחצים אוסמוטיים גבוהים. תאי אגירת מים (parenchyma). הידתודות (hydathodes) המפרישות עודפי מלחים. גבישי מלח בתוך דפנות תאי האפידרמיס.

מבנה העלים הבשרניים מהווה דוגמה לשילוב בין התאמה מבנית להתאמה פיזיולוגית: הם תומכים באגירת מים ובדילול ריכוזי מלח ברקמות תוך שמירה על הטמעה יעילה.

• פיוניות בצד התחתון של העלים: מפחיתות את איבוד המים בתגובה לרוחות חזקות ולרסס מי ים.
• תאי פרנכימה מפותחים: מסייעים באגירת מים ותומכים ביכולת העלה להתמודד עם לחצים אוסמוטיים גבוהים.
• הידתודות (hydathodes): מפרישות עודפי מלחים כחלק ממנגנון ההגנה של העלה.
• גבישי מלח באפידרמיס: מסייעים בנטרול ריכוזי מלח גבוהים ומקטינים את נזקי המליחות.

תכונות אלה ממחישות את האיזון בין מבנה לתפקוד, המאפשר לעלים הבשרניים להתמודד עם אתגרי הסביבה המלוחה.

פיוניות בצד התחתון של העלים: מפחיתות איבוד מים כתוצאה מרוחות חזקות ורסס.

מערכת שורשים עמוקה ורחבה: מאפשרת קליטת מים מאזורים עמוקים ומפוזרים יותר בקרקע.

התאמות פיזיולוגיות

הקרבה לים על כל השלכותיה דורשות מדו-פרק חופי התאמה כפולה: התאמות מבניות והתאמות פזיולגיות, כמו גובה נמוך עד שרוע צפיפות העלים וגם התאמות פיזיולוגיות. דו-פרק חופי כצמח מלחה צריך להתמודדות לא רק עם הנזקים האפשריים מן המלח לרקמותיו הצמח, אלא גם לניהול יעיל של משק המים והמלחים בתוך תאי הצמח. ולא רק זאת ההתאמות חייבות לאורך חיי הצמח ועד שמירת חיוניות הזרעים ונביטתם.

דו-פרק חופי הוא צמח מלחה מובהק, השייך לחגורת הצומח הראשונה, הקרובה ביותר לים. הוא נחשף למליחות הן בקרקע והן באוויר, בשל רסס מי הים (תכונה המאפיינת אירוהלופיטים – צמחי מלחה העמידים למליחות אטמוספירית).

דו-פרק חופי אינו רק עמיד לטווח רחב של ריכוזי מליחות – צמיחתו התקינה ושגשוגו תלויים בנוכחות מלח, כלומר הוא צמח הלופילי (דורש מלח לצמיחה אופטימלית). עם זאת, כאשר ריכוזי המלח עולים מעבר לטווח האופטימלי, מופיעים סימני נזק. בשל תלותו במלח, דו-פרק חופי אינו יכול לגדול בסביבה נטולת מליחות או בעלת מליחות נמוכה מדי.

הנזקים הנגרמים ממליחות

בסביבות חוף ים ישנם שני מלחים נפוצים: נתרן כלורי (NaCl) ומגנזיום סולפט (MgSO₄) שניהם גורמים נזקים. אולם, נתרן כלורי מאתגר יותר את הצמחים כי נתרן מהווה יון רעיל שמפריע לפעולות חיוניות בתוך התא, ההשפעה האוסמוטית של NaCl גדולה יותר, ולכן הצמחים צריכים להשקיע יותר אנרגיה כדי למשוך מים בסביבת נתרן. ואילו מגנזיום סולפט פחות מזיק לרוב הצמחים אם כי בריכוז גבוה ובעודף, הוא הופך לבעייתי, הוא פוגע במאזן היונים ובקליטת יונים חשובים אחרים.

הנזקים הנגרמים ממלח בישול נתרן כלורי (NaCl)

יוני הנתרן (Na⁺) - ריכוז גבוה של יוני נתרן בתאים גורמת למספר נזקים: ערעור מאזן היונים בתא ופגיעה בפעילות אנזימטית תקינה. הצמח זקוק ליונים כמו אשלגן (K⁺) שמשתתף בתהליכים ביוכימיים חשובים, כגון הפעלת אנזימים, ויסות פתיחת וסגירת פיוניות, ושמירה על פוטנציאל הממברנה כאשר יוני נתרן מצטברים בריכוז גבוה, הם "מתחרים" עם האשלגן על אתרי הקשירה בממברנות ובאנזימים, וכך פוגעים בתפקודם התקין של תהליכים אלה. תהליך זה גורם לשלב הבא.

פגיעה בסינתזת חלבונים: ריכוז גבוה של נתרן גורם לעקת חמצן (רדיקלים חופשיים) ופוגע ביכולת התא לייצר חלבונים באופן תקין, מה שמוביל להצטברות נזקים ורדיקלים חופשיים בתאים שפוגעים במבנים תאיים כמו ממברנות, חלבונים, וחומצות גרעין. הנזק הזה פוגע עוד יותר בפעילות התא ומחמיר את חוסר האיזון, מה שמוביל להמשך הנזק ולעיתים אף למוות תאי. כל שלב בתהליך מגביר את הנזק לשלב הבא, ויוצר מעגל הרס עצמי בתא שנחשף לרמות גבוהות של נתרן.

הנזקים הנגרמים מיוני כלוריד (Cl⁻)

1. פגיעה בקליטת מים: ריכוז גבוה של NaCl בקרקע מוריד את הפוטנציאל האוסמוטי, כך שדו-פרק חופי צריך להשקיע יותר אנרגיה כדי למשוך מים מהקרקע (באמצעות יצירת מומסים בתאים כדי "למשוך" מים).
2. שיבוש תהליך הפוטוסינתזה עקב פגיעה במאזן היונים: יוני הכלוריד (Cl⁻) מתחרים עם **יוני המגנזיום (Mg²⁺) – המרכיב המרכזי במולקולת הכלורופיל, הפיגמנט החיוני לפוטוסינתזה. עודף כלוריד משבש את מאזן היונים בתא, כולל את מאזן המגנזיום. בשל תחרות זו פוחתת קליטת המגנזיום הדרושה לסינתזת כלורופיל חדש, דבר הפוגע ביכולתו של הצמח לבצע פוטוסינתזה ביעילות.
3. הצטברות רעילה של יוני כלוריד ופגיעה ברקמות העלה: ריכוז גבוה של יוני כלוריד בעלים, בעיקר בשוליהם, עלול להצטבר לרמות רעילות. מצב זה גורם לעֲקָה חִמְצוֹנִית (oxidative stress) ולהיווצרות רדיקלים חופשיים (ROS) הפוגעים במבנה התא: קרומי התא (ממברנות), אברונים, וכלורופלסטים – האברונים שבהם מתרחשת הפוטוסינתזה.

הפגיעה בכלורופלסטים גורמת לפירוק הכלורופיל (Chlorophyll degradation), מה שמוביל להצהבת העלים (כלורוזיס), סימן מובהק לעקה ולהידרדרות בריאות הצמח.

הנזקים הנגרמים מגנזיום סולפט (MgSO₄)

יוני מגנזיום (Mg²⁺): מגנזיום הוא יון חיוני לפוטוסינתזה (מרכיב מרכזי במולקולת הכלורופיל), אך בעודף הוא עלול לדחוק יונים אחרים כמו סידן (Ca²⁺) או אשלגן (K⁺).

יוני סולפט (SO₄²⁻) הם פחות רעילים מיוני הכלור, אך בעודף הם עלולים לפגוע במאזן המינרלים בתא. והם פחות בעייתיים בקליטת מים: המגנזיום אינו מוריד את הפוטנציאל האוסמוטי באותה רמה כמו נתרן, ולכן פוגע פחות ביכולת ספיגת המים.

מורפולוגיה

דו-פרק חופי הוא צמח עשבוני רב-שנתי או בן שיח קירח, בשרני, שרוע שגובהו 20 עד 60 ס"מ.

מערכת השורשים של הצמח כוללת שורש שיפודי מרכזי המגיע לאורך של כ-40 ס"מ, וממנה מסתעפים שורשים אופקיים.

העלים מסורגים, בעלי פטוטרת וחסרי לוואים, קרחים, בשרניים מאוד, ואורכם 5 עד 10 ס"מ. צורתם מנוצה-מפורצת או שסועה-מנוצה פעם אחת, עם אונות מוארכות וקהות. לעיתים נדירות, העלים עשויים להיות פשוטים ותמימים, או פשוטים משוננים-גליים. באיטליה, למשל ישנם שני טיפוסים מורפולוגיים הנבדלים באופן ברור בצורת העלה.

התפרחת היא מסוג אשכול ואינה מלווה בחפים.

הפרחים סימטריים ודו-מיניים, אורכם 7 עד 12 מ"מ וצבעיהם לבן, ורוד או לילך. הם נישאים על עוקצים ואינם מלווים בחפים. הכותרת ארוכה פי שניים מהגביע. הפרחים מפיצים ניחוח חזק האבקה היא האבקה זרה על ידי חרקים שונים, ואילו האבקה עצמית היא נדירה.

הגביע בעל 4 עלי גביע זקופים, לסירוגין עם עלי הכותרת והוא מעט נפוח (gibbous) בבסיסו. ארבעת עלי הגביע ערוכים בשני דורים. הדור החיצוני כולל את העלה הקדמי והעלה האחורי, ואילו הדור הפנימי כולל את שני העלים הצדדיים, וכל זאת כאשר חוצים את הפרח לשני חצאים שווים.

הכותרת בעלת 4 עלי כותרת מפורדים בעלי טרף וציפורן קצרה. הטרף מורחב, דמוי ביצה הפוכה, ונעשה צר לציפורן באופן פתאומי. הפרחים פרושים ופתוחים.

האבקנים מפורדים וחסרי תוספות, ומספרם שישה: ארבעה מהם ארוכים מהווים את הדור הפנימי ושניים קצרים יותר מהווים את הדור החיצוני.

הצופנים (בלוטות קטנות המפרישות צוף) הם צופני מצעית טבעתיים. הם מצויים על פני המצעית בין בסיסי זירי האבקנים, סמוך לבסיסם של הזירים, בייחוד של זירי האבקנים הקצרים. הצופנים ניכרים בצבעם הכהה. הצוף נאגר לעיתים קרובות בתוך החלק הקעור והנפוח שבסיס עלי הגביע הצדדיים, הפנימיים.

השחלה עילית, מורכבת משני עלי שחלה מאוחים, חסרת עמוד השחלה חסר וצלקתה כדורית. עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים מאוחים מתחת לשחלה כל אחד לחוד. השליות דופניות. המחיצה העוברת משליה אחת לשליה השנייה אינה אלא מחיצה מדומה, מכוון שאין עלי השחלה משתתפים ביצירתה, ואין כאן אלא צמיחה מופרזת של השליות הדופניות כלפי פנים זו מול זו והתאחותם.

הפירות הם תרמילים בשרניים ועבים מאוד, באורך 1.4 עד 2.5 ס"מ וברוחב 0.4 עד 0.6 ס"מ. הפירות ירוקים ורכים כשהם בלתי בשלים, אך בבגרותם הם מתכהים לשחור ומתקשים. הפירות מכילים כמויות גבוהות של ליפידים. הם נישאים על עוקץ קצר, עבה ומוצק. צורתם טטרגונית (בעל ארבע זוויות) ומורכבים משני פרקי אורך בלתי שווים הנבדלים זה מזה על ידי מפרק העובר לרוחבם, תכונה שממנה נגזר שם הסוג. הפרק העליון ארוך מהפרק התחתון באופן ניכר וכל אחד מכיל זרע יחיד. הפרק התחתון לרוב בצורת חבית הפוכה, עם שלוחות צדדיות בולטות בחלקו העליון, בעוד הפרק העליון דמוי רומח ומתנתק בעת הבשלתו מהמפרק התחתון. בשלב זה, הרקמה הבשרנית הופכת לספוגית קלה, המאפשר לפרק לצוף על פני מי הים ולהתפזר הרחק מצמח האם. שני הפרקים אינם נפתחים או רק התחתון נפתח. הפרק התחתון משתייר על צמח וזרעיו נושרים בקרבת צמח האם.

הזרע שבכל מפרק גדול יחסית, בעל צבע חום-צהבהב ומרקם חלק. הוא חסר אנדוספרם, ועוברו כפוף לרוב. השורשון ממוקם בחלקו האחד של הזרע, ואילו הפסיגים בחלקו האחר. קליפת הזרע מכילה סוכרים בסוג מוּצִילַגִים, שתופחים עם הרטבת הזרע ויוצרים שכבת ריר צמיגית סביבו. שכבת ריר זו שומרת על לחות הזרע, מסייעת לו להיצמד לקרקע, מפחית את סכנת היסחפותו במים וברוח, ובכך מגדילה את סיכוייו לנבוט בתנאים מתאימים.

הנביטה של זרעי דו-פרק חופי נפגעת בריכוזי מלח גבוהים (מעל 200 מילימור NaCl), אך השפעה זו הפיכה, כך שהמלח אינו פוגע ביכולת ההנבטה אלא מעכב את התהליך. מליחות מתונה מעכבת את הנביטה אך אינה מונעת אותה לחלוטין.

המינים בסוג בדו-פרק (Cakile)

שבעת המינים של דו-פרק מותאמים לשגשג בקרקעות חוליות בקרבת חוף הים, ובנוסף מותאמים לאזורים אקלימיים שונים: ארקטי, תת-ארקטי, ממוזג, סובטרופי, מדברי וטרופי יבש עונתי. מתוך שבעת המינים, ארבעה מצויים באמריקה, ושניים מהם מותאמים לאקלים טרופי יבש עונתי.

באזורים ארקטיים ותת-ארקטיים גדל מין אחד

דו-פרק ארקטי (Cakile arctica) הוא בן שיח שתפוצתו הטבעית משתרעת בצפון אירופה, כולל איי פארו, איסלנד ונורווגיה, וכן בצפון רוסיה. בנוסף, הוא נפוץ גם בסבאלברד (Svalbard) – ארכיפלג בצפון האוקיינוס הארקטי השייך לנורווגיה, שבו שורר אקלים ארקטי קיצוני עם חורפים קפואים וקיצים קצרים וקרים. עם זאת, במהלך הקיץ השמש אינה שוקעת במשך כשלושה חודשים, דבר המאפשר לצמח לנצל את האור המתמשך ליצירת זרעים ולהפצתם.

באזורים הממוזגים גדלים שני מינים

1. דו-פרק חופי (Cakile maritima) כולל ארבעה תת-מינים. תת-מין 'בלטי' (baltica) ותת-מין 'הים-השחור' (euxina) – צמחים עשבוניים רב-שנתיים הגדלים באזור הממוזג (צפון אירופה, הים הבלטי, הים השחור והאגאי). תת-מין 'עלה-תמים' (integrifolia) – בן-שיח סובטרופי הגדל באיים הקנריים ובמרוקו. תת-מין 'חופי' (maritima) – צמח רב-שנתי או בן-שיח הנפוץ באזורים ממוזגים, כולל חופי אירופה, הים התיכון וצפון איראן.
2. דו-פרק קהה (Cakile edentula) הוא צמח עשבוני חד-שנתי או רב-שנתי, שתפוצתו הטבעית משתרעת לאורך חופי האוקיינוס האטלנטי, מאזור לברדור ועד צפון קרוליינה, וכן באזור האגמים הגדולים.

באזורים סובטרופיים גדל מין אחד באמריקה

דו-פרק מכווץ (Cakile constricta) הוא צמח עשבוני חד-שנתי, שתפוצתו הטבעית משתרעת בחופי דרום-מזרח ארצות הברית (פלורידה, לואיזיאנה, מיסיסיפי, טקסס).

באזורים מדבריים ובשחיות יבשות גדל מין אחד

דו-פרק ערבי (Cakile arabica) הוא צמח עשבוני חד-שנתי, שתפוצתו הטבעית משתרעת מאזור ירדן ועד דרום-מערב איראן, כולל חצי האי ערב. הוא מצוי במדינות המפרץ, איראן, עיראק, כווית, עומאן, פלסטין וערב הסעודית.

באזורים טרופיים יבשים עונתיים באמריקה גדלים שני מינים

1. דו-פרק צר-עלים (Cakile lanceolata) הוא צמח עשבוני חד-שנתי או בן-שיח, שתפוצתו הטבעית משתרעת מחופי דרום פלורידה ועד קולומביה, כולל הקריביים.
2. דו-פרק מכונף (Cakile geniculata) הוא צמח עשבוני חד-שנתי, שתפוצתו הטבעית משתרעת לאורך חופי מפרץ מקסיקו, וכוללת את לואיזיאנה, טקסס ומדינות מקסיקו טמאוליפס ווֵרָקרוּס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דו-פרק חופי בוויקישיתוף

• דו-פרק חופי, באתר ITIS (באנגלית)
• דו-פרק חופי, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• דו-פרק חופי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• דו-פרק חופי, באתר צמח השדה
• דו-פרק חופי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
• דו-פרק חופי, באתר Tropicos (באנגלית)
• דו-פרק חופי, באתר GBIF (באנגלית)
• דו-פרק חופי, באתר The Plant List (באנגלית)
• דו-פרק חופי, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)