דו-קרב (רומן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דו-קרב הוא ספרו הראשון של דויד גרוסמן, שיצא לאור בשנת 1982 בהוצאת הקיבוץ המאוחד[1].

הספר זכה בפרס זאב לספרות[2] בשנת 1984, ונכנס למצעד הספרים של משרד החינוך על שם מרים רות לכיתות ד'-ו' בשנת תשע"ז[3].

המהדורה המקורית אוירה על ידי אבנר אברהמי. לספר יצאה גרסה מחודשת בשנת 2015, אותה אייר מישל קישקה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מסופר בשלושה רובדי זמן המתרחשים בירושלים, במאה ה-20. הרובד המרכזי מתרחש בשנת 1966, רובד נוסף בתחילת המאה ה-20, והסיפור כולו מסופר על ידי דוד הבוגר בשנות ה-80 של המאה ה-20.

דויד, נער בן 12, נקלע למריבה ארוכת שנים בין שני קשישים, הינריך רוזנטל, חברו בן ה-70 של דויד ואויבו המושבע של רוזנטל, רודי שוורץ, עוד מימיהם באוניברסיטת היידלברג בשנות ה-20 של המאה ה-20.

דויד מבקר את רוזנטל לעיתים קרובות ונהנה לשמוע את סיפוריו, המלווים במזוודה מלאה בפריטים מעברו. יום אחד רוזנטל מקבל הזמנה לדו-קרב משוורץ. רוזנטל חושש מהפגישה, שכן שוורץ היה ידוע בכוחו הפיזי עוד מתקופתם המשותפת באוניברסיטה. דויד, שאוהב לשמוע את סיפוריו של רוזנטל מימי צעירותו, מתעניין מאוד במריבה של השניים. הוא מתחיל לחקור את ההיסטוריה שלהם, ופותח את המזוודה המסתורית. הוא מגלה שם ציור של עיניים, שצויר על ידי אדית שטראוס, ציירת אותה הכיר רוזנטל ב"בצלאל", אקדמיה לעיצוב ואומנויות בירושלים, אליה הגיע כדי לצלם את ציורי האמנים. מסתבר כי רוזנטל ואדית היו זוג בעבר, ולאחר שהשניים נפרדו, אדית בחרה ברודי לאהובה החדש. בהמשך, הרגישה אדית לא שייכת בארץ ועברה לגור בלונדון עם בן זוגה הבריטי, אך רוזנטל ושוורץ המשיכו לשנוא זה את זה. לאחר מספר שנים בלונדון, אדית נפטרה בנסיבות לא ידועות. בקשתה האחרונה מבתה, אן שטראוס, הייתה לאסוף את הציורים האחרונים שהיא ציירה, שנתנה בעבר לרוזנטל ושוורץ אן גנבה את ציור הפה משוורץ, שחשב שהגנב הוא רוזנטל. הדבר הצית מחדש את הסכסוך ארוך השנים בין השניים, שהוביל בסופו של דבר לדו-קרב.בסוף הספר דויד תוהה האם הקוראים יאמינו לאירועים הבלתי אפשריים, שלטענתו באמת התרחשו אז.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דויד: נער בן 12, ג'ינג'י וממושקף. לאחר שחברו היחיד, אלישע, עזב לחיפה, לדויד אין חברים כלל, מלבד הארנב שלו ורוזנטל בן ה-70, אותו הכיר כשהתנדב בבית האבות בו רוזנטל גר, ועימו הוא עובר הרפתקאות רבות במהלך הסיפור. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של דויד כאדם בוגר בן 28, הנזכר באירועים מילדותו.
  • הינריך רוזנטל: קשיש בן 70, איש קטן ונמוך קומה, בעל רעמת שיער לבנה. הוא נועל רק נעלי ספורט ומגוריו בבית האבות אינם מונעים ממנו להיות אדם פעיל ונמרץ, שחי את ההווה וסולד מנוסטלגיה. בצעירותו, רוזנטל, למד במגמה לצילום רפואי באוניברסיטת היידלברג שבגרמניה. כשעלה ארצה התקבל לעיתון "הארץ" והציע לצלם את ציוריהם של הציירים בבצלאל. כך פגש את אדית שטראוס והתאהב בה.
  • רודי שוורץ: בן גילו של רוזנטל, למד באוניברסיטת היידלברג יחד איתו. רוזנטל מתאר אותו כבריון קשוח, כאלוף האוניברסיטה בקליעה למטרה באקדח וכאחד ש"שבר את השיניים לחמישה סטודנטים גרמנים, שהעירו הערות מעליבות על היהודים."
  • אדית שטראוס: הייתה ציירת ידועה, אותה רוזנטל פגש בבצלאל. אדית הייתה מאוד חכמה, מוכשרת ויפת תואר, וכמובן שבין אלו שאדית מצאה חן בעיניהם רוזנטל נמנה גם הוא. השניים היו זוג במשך תקופה שלאחריה היא פתחה במערכת יחסים עם רודי שוורץ- ולכן בין שוורץ לרוזנטל שוררת איבה גדולה. לאחר זמן מה, אדית החלה להרגיש שאינה שייכת לארץ ישראל ועזבה לאנגליה עם אהובה האחרון, קצין אנגלי, איש המנדט הבריטי, ולהם נולדה בת בשם אן שטראוס. לאחר תקופה באנגליה, אדית נפטרה בנסיבות לא ידועות. לפני שעזבה, אדית נתנה לשוורץ ורוזנטל את ציוריה האחרונים.
  • אן שטראוס: בתה של אדית שטראוס, שמתוארת כיפת תואר באופן הדומה לאמה. בקשתה האחרונה של אדית מביתה, הייתה להחזיר את הציורים שנתנה לשוורץ ולרוזנטל, ולכן אן גנבה ציור משוורץ. הגניבה הציתה מחדש את המריבה בינו לבין רוזנטל. כשגילתה על ההשלכות של מעשיה, אן חשה אשמה רבה ונרתמה לעזור לדויד לפתור את הסכסוך בין המבוגרים.
  • ורה קלוגר: עלתה ארצה מווינה שבאוסטריה. לבעלה קוראים אברהם, במקצועו רופא, פתחה בארץ חנות שכונתית שלימים הפכה להיות חנות עתיקות. דויד נוהג לבקר לעיתים בחנותה של ורה. היא מתוארת כסקרנית מאוד, כבעלת חכמת חיים וידע רב, וכמי שמסייעת לדויד ולאן במאמציהם למנוע את הדו-קרב הצפוי בין רוזנטל לשוורץ.

קשר לירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מתאר מקומות רבים בירושלים לאורך השנים, מנקודות מבט שונות, הן של ילד צעיר בן 12 והן של קשיש שחי בירושלים שנים ארוכות. ניתן לחוש את סוגי האווירה הנבנים במהלך הספר, שכל אחד מהם מאפיין את ירושלים בתקופת זמן שונה. ירושלים משתנה לאורך ציר הזמן של הסיפור, והדבר מלמד את הקורא על התפתחותה של העיר לאורך השנים.

אחד המקומות המוצגים בספר הוא מטע התפוחים שליד רמת רחל, קיבוץ על יד ירושלים, והמקום בו נערך הדו-קרב.

מסרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המסרים העולים מן הספר, בניסוחו של היינריך רוזנטל:

מה שבטוח הוא, שהחיים חשובים מכל דבר אחר — אפילו יותר מן הכבוד, שאני לא מבין בדיוק מהו.

היינריך רוזנטל (מתוך הספר "דו-קרב")

הבדלים בין גרסאות הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרסה המקורית של הספר יצאה בשנת 1982 ואוירה על ידי אבנר אברהמי. לעומתה, הגרסה המחודשת יצאה בשנת 2015 ואוירה על ידי מישל קישקה.

קישקה אייר את הספר בצורה מעט שונה מהאיורים של אברהמי, ולעיתים איוריו לא מדויקים ואינם תואמים את המידע בספר. דויד, גיבור הספר, הוא בעל משקפיים עגולים ורעמת תלתלים ג'ינג'ית באיורים המקוריים, ולעומתם באיורים של קישקה מסגרת משקפיו מרובעת ושיערו הג'ינג'י גולש.

בספר מתואר כי שוורץ גבוה בהרבה מרוזנטל אך באיורים במהדורה החדשה השניים בגובה כמעט זהה.

כחלק מהתאמת הספר לתקופה שבה יצאה גרסתו המאוחרת, היה צורך בהסברת מאפיינים של התקופה המתוארת בספר לילדים שקוראים אותו. למשל, כאשר דויד חיפש מידע בספרייה, הוסבר בגרסה החדשה: "בימים ההם עוד לא היה מחשב, לא גוגל ולא ויקיפדיה".

בגרסה המאוחרת, היה צורך בשינויים בניסוח הספר, עקב המעבר לשפה המקובלת בשנת 2015. לדוגמה, הביטוי "חוסר נימוס 'אַזְיָתִי'" נהפך ל"חוסר נימוס מובהק" והמילה "בעת" הוחלפה ל"בזמן" - עם זאת, הדקדוק של הספר עצמו לא השתנה באופן משמעותי.

כאמור, מעט מהמילים הוחלפו, אך המהות של הספר נשארה כשהייתה והתובנות החשובות בו נשארו כפי שהיו במהדורה המקורית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דו-קרב / דויד גרוסמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד | ספריית פועלים
  2. ^ פרס זאב לספרות ילדים ונוער, המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין
  3. ^ "מצעד הספרים לילדים ולנוער" תשע"ז ע"ש מרים רות, אתר משרד החינוך