דז'ה ציגאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דז'ה ציגאני
Czigány Dezső
Czigány Dezső (Székely Aladár, 1925).jpg
לידה 1 ביוני 1883
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 31 בדצמבר 1937 (בגיל 54)
בודפשט, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Wimmer Dezső עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אקדמיה ז'וליאן עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 31 בדצמבר 1937 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
טבע דומם עם תפוחים ותפוזים (בערך 1910 או בערך 1930)

דז'ה ציגאני, שם משפחתו הקודם: וימרהונגרית: Czigány Dezső; בודפשט, 1 ביוני 1883[1]בודפשט, 31 בדצמבר 1937), היה צייר יהודי-הונגרי. בתחילת המאה העשרים, תוך היכרות עם מגמות הסגנון המודרני, הוא פיתח את סגנונו האישי, וצייר דיוקנאות בעלי גוונים עמוקים ומעוצבים, עירום וטבע דומם בביצוע של הדגשת הצורה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציגאני נולד במשפחה יהודית כבנם של הפחח איגנץ וימר ושל האני פייפר. הוא למד בבודפשט ולאחר מכן במינכן, וכן אצל שימון הולושי במושבת האמנים בבאיה מארה[2]. בשנת 1905 למד באקדמיה ז'וליאן בפריז אצל הצייר ההיסטורי הצרפתי ז'אן-פול לוראן (אנ'). הוא הציג לראשונה בשנת 1906 בתערוכות Salon des Indépendants. הוא לא הושפע מהציור האקדמי וההיסטורי, אלא מהאמנות של פול סזאן, פול גוגן, אנרי מאטיס ופליקס ואלוטון. במחצית השנייה של העשור הוא משך תשומת לב עם דיוקנאותיו שצוירו בסגנון Wilds Wild. הדיוקן העצמי שלו צבוע בשיער ירוק, שהופיע בתערוכה הראשונה של השמונה, ששמו היה "תמונות חדשות", בשנת 1909, עורר טינה רבה מצד המבקרים בני זמנו. מתחילת העשור הציור שלו הושפע יותר ויותר מפול סזאן.

הוא הציג גם עם ציירי מושבת האמנים של באיה מארה[3] והשמונה בשנת 1911. כאשר הוקמה מושבת האמנים של קצ'קמט, הוא העדיף את קצ'קמט במקום את באיה מארה, ציגאני היה צייר מודרני. הוא היה בידידות טובה עם המשורר אנדרה אדי, הוא צייר אותו כמה פעמים. זוהי גם סדרת דיוקנאות עצמיים מפורסמים המתארים את עצמו כקרדינל, פועל או נזיר וכו'. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוא התגורר בצרפת וחזר לביתו לארגן תערוכת אוספים של נופיו מדרום צרפת בשנת 1927 בסטודיו של בודפשט של הצלם אלדר סקיי ברחוב ואצי[4].

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1937 הוא שם קץ לחייו במו ידיו. לפני שהתאבד, הוא הרג את משפחתו, את בתו, נכדו, אשתו השלישית, בורבאלה סילאשי, אחותו של וילמוש סילאשי[5][6][7].

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוף פרובאנס 1927-1926

בשנת 1944 הוצג חומר האוסף שלו בתערוכת מורשת. רבים מציוריו נרכשו לאוספים פרטיים, אך כיום יותר ויותר מיצירותיו נשמרות בגלריה הלאומית של הונגריה ובמוזיאונים אזוריים איכותיים, כגון מוזיאון יאנוס פנוניוס בפץ', אוסף דיאק בסקשפהרוואר, ומוזיאון ריפל-רונאי בקאפושוואר. עבודותיו חוזרות אט אט למוזיאונים מאוספים פרטיים. כך, למשל, אספן האמנות המפורסם מרסל נמש תרם את החומרים שלו לגלריית קצ'קמט, והיו גם תמונות של דז'ה ציגאני שעדיין ניתן לראות ב"ארמון ציפרה" (Cifrapalota).

מעבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דיוקן ילדה (Merengő) (1903 ) (שמן על בד, 76x60 ס"מ) (פרטי)
  • נוף (1906 - 1908) (שמן על בד על קרטון, 49x58,5 ס"מ) (בבעלות פרטית)
  • טבע דומם בסטודיו (1910 בקירוב) (שמן על בד, 96x71 ס"מ)
  • הלווית ילדים (1910) (שמן, קרטון, 60.5x77 ס"מ) (MNG)
  • דיוקן עצמי (1912) (שמן על בד, 58x40 ס"מ) ( מוזיאון ריפל-רונאי, קאפושוואר)
  • נוף פרובנס (19261927)

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים קשורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דז'ה ציגאני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Születési bejegyzése a Pesti Izraelita Hitközség születési akv. 861/1883. folyószáma alatt". 
  2. ^ 1901 és 1903 nyarán tanult a nagybányai művésztelepen. Réti István i. m. 165-166. o.
  3. ^ 1911 májusában részt vett Nagybányán az ottani festők nagybányai kollektív kiállításán is. L. Réti István i. m. 161. o.
  4. ^ L. Kieselbach Galéria Czigány Dezsőről írt életrajzát
  5. ^ Halálesete bejegyezve Budapest VI. ker. polgári akv. 10/1938. folyószám alatt. Online dokumentum: https://familysearch.org/pal:/MM9.3.1/TH-266-11019-130484-49 (Letöltés ideje: 2015. október 17.)
  6. ^ http://hvg.hu/kultura/20110727_nyolcak_nyomaban_orban_dezso_nagy_akt
  7. ^ Műtermi lakásán, mialatt családja aludt, elővette revolverét és azzal először leányát, Ingusz Istvánnét majd annak 2 éves kis leányát, végül saját feleségét, született Szilassy Borbálát lőtte agyon. Amikor velük végzett, magára emelte fegyverét és önmagával is végzett. - Zalai Közlöny 1938. január 1.