דזמונד מוריס
.jpg) | |
| דזמונד מוריס, 1969 | |
| לידה |
24 בינואר 1928 (בן 97) פורטון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| שם לידה |
Desmond John Morris |
| ענף מדעי | זואולוגיה, אתולוגיה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
אוניברסיטת אוקספורד |
| פרסים והוקרה |
|
|
desmond-morris | |
| תרומות עיקריות | |
| חקר התנהגות בעלי חיים | |
  | |
דזמונד מוריס (באנגלית: Desmond Morris; נולד ב-24 בינואר 1928 באנגליה) הוא זואולוג ואתולוג אשר חיבר ספרי מדע פופולרי רבים אודות התנהגות בעלי חיים, וכן פיתח תאוריות חדשות בתחום זה. מוריס גם הפיק מספר סדרות טלוויזיה והוא צייר חובב המשתייך לזרם הסוריאליזם.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוריס נולד בכפר בצפון וילטשייר שבממלכה המאוחדת, מוריס למד בתיכון בפנימייה פרטית. אביו של מוריס סבל מנזק בריאותי במלחמת העולם הראשונה, ומת כשמוריס היה בן 14. הוא לא הורשה ללכת להלוויה ואמר מאוחר יותר; "זו הייתה תחילתה של שנאה עזה של הממסד. הכנסייה, הממשלה והצבא היו כולם ברשימת השנאה שלי ונשארו שם מאז". סבו ויליאם מוריס, היה חוקר טבע נלהב ומייסד של העיתון המקומי של סווינדון, והשפיע עליו רבות במהלך חייו הצעירים.
ב-1946, מוריס התגייס לצבא הבריטי לשנתיים של שירות חובה, ושימש כמרצה לאמנויות יפות במכללה הצבאית צ'יזלדון בווילטשייר. לאחר ששוחררו ב-1948, הוא ערך את תערוכת היחיד הראשונה שלו, במרכז לאמנויות סווינדון, וקיבל תואר ראשון בזואולוגיה בשנת 1951 מאוניברסיטת בירמינגהם. בשנת 1954 סיים את הדוקטורט בזואולוגיה, בנושא התנהגות של בעלי חיים, באוניברסיטת אוקספורד.
לאחר הדוקטורט מוריס שהה באוקספורד וחקר את התנהגות הרבייה של ציפורים. ב-1956 עבר ללונדון כראש יחידת הטלוויזיה והקולנוע של האגודה הזואולוגית של לונדון חברת הפקות הטלוויזיה "גרנדה"ל, וחקר את יכולות הציור של קופי אדם. עבודתו כללה הפקת תוכניות לקולנוע ולטלוויזיה על התנהגות בעלי חיים ונושאים זואולוגיה אחרים. הוא הנחה את התוכנית השבועית "זמן גן החיות" ("Zoo Time") של גרנדה TV עד 1959, כתב תסריטים והנחה 500 תוכניות, ו-100 פרקים של התוכנית Life in the Animal World עבור ערוץ BBC Two. בשנת 1957 אצר תערוכה במכון לאמנויות עכשוויות בלונדון המציגה ציורים ורישומים שנעשו על ידי שימפנזים[1]. בשנת 1958 הוא היה שותף לארגון תערוכה, The Lost Image, שהשוותה תמונות של תינוקות, מבוגרים אנושיים וקופי אדם, באולם הפסטיבל המלכותי בלונדון. ב-1959 הוא עזב את Zoo Time כדי להפוך לאוצר היונקים של האגודה הזואולוגית.
בשנת 1967 כתב את ספר המדע הפופולרי "הקוף העירום" שהיה לרב-מכר בינלאומי. הצלחת הספר אפשרה למוריס לעבור למלטה ב-1968 במטרה לכתוב ספר המשך וספרים נוספים. ב-1973 חזר לאוקספורד כדי לעבוד אצל האתולוג ניקו טינברגן. מ-1973 עד 1981, מוריס היה עמית מחקר בוולפסון קולג', אוקספורד. בשנות ה-80 וה-90 כתב והנחה מספר סדרות טלוויזיה בנושאי טבע ובעלי חיים.
מחקריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1962 פרסם מחקר שערך בספר "הביולוגיה של האמנות; מחקר על התנהגות יצירת התמונות של הקופים הגדולים ויחסה לאמנות אנושית". המחקר בדק את התפתחות יכולת הציור אצל ילדים, ומצא כי ילדים בני שלוש או ארבע, מגיעים לנקודה המוליכה אותם במישרין ליכולת לציור פני אדם. גם מספר שימפאנזות שקיבלו כלי ציור, יצירותיהן הלכו והשתפרו ככל שגדל ניסיונן ושלבי ההתקדמות הראשונים שלהן היו כמעט זהים לאלה של הילד, אך נעצר ששיא כושר הציור שלהן הוא ציור עיגול בלבד[2].
בספרו מ-1967 "הקוף העירום", בוחן מוריס את האדם כמין בעולם הטבע ומשווה אותם לבעלי חיים אחרים. הספר נקרא כך מכיוון שמתוך 193 מינים של קופים והומינידים, רק בני אדם (Homo sapiens sapiens) אינם מכוסים בשיער. הספר עוסק במספר תחומים : כגון תזונה, שינה, יחסי מין, לחימה וגידול צאצאים[3]. ספר ההמשך, "גן החיות האנושי", בוחן את התנהגותם של אנשים בערים. מוריס מוצא קווי דמיון יוצאי דופן בין חיות בשבי הכלואות בגן חיות להתנהגות התוקפנית, המינית וההורית של המין האנושי, תחת הלחצים והלחצים של החיים העירוניים.
בספרו "התנהגות אינטימית" הוא סיכום מחקר שערך, הבוחן התנהגות של בעלי חיים ומנסה להקיש ממנה על ההתנהגות האנושית, בעוד שני ספריו הקודמים ("הקוף העירום" ו "גן החיות האנושי") עסקו יותר בבחינת ההיבטים החייתיים של בני־האדם. במחקר זה התמקד במהות של המעשים שבאופן כללי ריכז אותם תחת המונח אינטימיות, כולל אינטימיות מינית, אינטימיות חברתית, אינטימיות מקצועית ואינטימיות עצמית [4]. על ידי המונח "אינטימיות עצמית" מנסה מוריס להסביר תנועות אנושיות שונות, דוגמת הנחת היד על הפנים והראש[5].
ב-1981 יצא לאור ספרו "שבט הכדורגל", שהתבסס על מחקר שכתב על משחק הכדורגל ועל חוויותיו כדירקטור של קבוצת הכדורגל אוקספורד יונייטד[6]. הספר סוקר את המרכיבים השבטיים של הכדורגל, החל מחיי הקבוצה, השחקנים ואוהדיה ועד לסמליה, הטקסים והכללים שלה. הספר מחולק לארבעים וארבעה פרקים קצרים, כל אחד בוחן היבט חיוני בחייהם של אנשי "שבט הכדורגל". כולל: טקסים (הטאבו והעונשים, המטרות והאסטרטגיות); גיבורים (כישוריהם ואמונותיהם הטפלות, ניצחונותיהם ותבוסותיהם); מלכודות (כדורים, תלבושות, כרזות ותגים, גביעים ומדליות); "זקני השבט" (דירקטורים ושופטים, מנהלים ומאמנים); אוהדים (מבוגרים וצעירים, מפורסמים ומעריצים); ושפת השבט (שירים וסיסמאות, עידוד וקללות)[7][8].
ב-2004 הוציא לאור את ספרו "האישה העירומה - מחקר על גוף האישה", הסוקר את התפתחות הגוף האנושי הנקבי מנקודת מבט אבולוציונית. הספר כולל 22 פרקים שממפים את גוף האשה אזור אחר אזור, בין השאר: השיער, הגבות, האוזניים, הידיים, הרגליים, השדיים, הבטן, הירכיים, הפות ונקודת ה-U[9]. כך לדוגמה טוען מוריס כי השפתיים הנשיים התפתחו כמעין "הדהוד" של איבר המין הנשי ושהן מדמות אותו בתחושה, בצבע ובמראה[10].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 1952 התחתן מוריס עם רמונה באולך. נולד להם בן, ג'ייסון. בשנת 1978 נבחר מוריס לסגן יושב ראש קבוצת הכדורגל אוקספורד יונייטד. בתפקיד זה הוא עיצב מחדש את סמל המועדון כראש שור, שנשאר בשימוש מאז.
מוריס התגורר באותו בית בצפון אוקספורד בו גר המילונאי מהמאה ה-19 ג'יימס מאריי, יוצר המילון האנגלי של אוקספורד. הוא הפטרון של המוזיאון והגלריה לאמנות ידידי סווינדון. מאז מות אשתו ב-2018 הוא חי עם בנו ומשפחתו באירלנד.
מספריו בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הקוף העירום - מחקרו של זואולוג על בעל החיים הקרוי אדם, תרגום יעקב שרת, רשפים, 1969
- גן החיות האנושי, תרגום יעקב שרת, רשפים, 1970
- התנהגות אינטימית, תרגום יהודית אביטל, זמורה ביתן מודן, 1979
- ימי ביבר, תרגום מרדכי ברקאי, זמורה ביתן, 1984[11].
- על כלבים ואנשים, תרגום גבי פלג, ספריית מעריב, 1988
- על חתולים ואנשים, תרגום גבי פלג, ספריית מעריב, 1988
- עוד על חתולים ואנשים, תרגום גבי פלג, ספריית מעריב, 1989[12]
- על סוסים ואנשים, תרגום גבי פלג, ספריית מעריב, 1991
- תצפית על בעלי חיים - להתבונן ולהבין את עולם החי המופלא, תרגום גבי פלג, ספריית מעריב, 1992
- תצפית על גוף האדם, תרגום עמנואל לוטם, ספריית מעריב, 1993
- על תינוקות ואנשים, תרגום יואב הלוי, 1993[13]
- החיה האנושית - מבט אישי על המין האנושי, תרגום עדי גינצבורג, מודן, 1996
- המינים האנושיים - ההיסטוריה הטבעית של הגבר והאישה, תרגום עדי גינצבורג-הירש, זמורה ביתן 1998
- בלי עין רעה: קמיעות, אבנים, סגולות, תרגום גליה דור, מודן, 2003
- האישה העירומה - מחקר על גוף האישה, תרגום ברוך גפן, מודן, 2006[14]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דזמונד מוריס (באנגלית)
דזמונד מוריס, ברשת החברתית Goodreads- דזמונד מוריס, באתר Semantic Scholar
דסמונד מוריס (1928-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נדב לוי, קוף ארט, באתר הארץ, 28 ביוני 2005
- ^ יצירות הקופים קוצרות הצלחה, הארץ, 14 ביולי 1967
- ^ אליעזרה איג-זקוב, החיה והיפהפיה, למרחב, 1 באוגוסט 1969
- ^ אבי טנה, התנהגות - שורשי האינטימיות - "התנהגות אינטימית" מאת דסמונד מוריס / תרגמה מאנגלית יהודית אביטל / זמורה-ביתן, דבר, 15 במאי 1980
- ^ ע. בת־אדם, מגעים מהסוג העצמי, דבר, 6 בפברואר 1980
- ^ דיוויד גנדלמן, למה שחקני כדורגל שמים ידיים על הראש? לפסיכולוגיה יש תשובה, באתר הארץ, 11 ביולי 2018
- ^ The Soccer Tribe - Desmond Morris (author), The Guardian
- ^ קובי ניב, אז מה יהיה הילד, רופא או כדורגלן?, חדשות, 9 בדצמבר 1987
- ^ שירלי גל, המסע לאורגזמה הנשית, פרק עשירי: מכירות את נקודת ה-U, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2018
- ^ שירלי גל, הנרי השישי אסר לנשק, דזמונד מוריס השווה את השפתיים לפות, באתר הארץ, 21 ביולי 2021
- ^ מאיר שלו, קופים, זברות ורס"רים - "ימי ביבר", דזמונד מוריס, תירגם מרדכי ברקאי, הוצאת זמורה בית, כל העיר, 8 בפברואר 1985
- ^ אריאנה מלמד, עוד על חתולים ואנשים / דזמונד מוריס / מאנגלית: בני פלג / מעריב, חדשות, 12 בדצמבר 1989
- ^ עפרה לביא, ספרים - הקופיף העירום, חדשות, 21 בפברואר 1993
- ^ ספרים חדשים, באתר הארץ, 21 בינואר 2007