דחיסת פולס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דחיסת פולס היא טכניקה בעיבוד אותות שנעשה בה שימוש בעיקר במערכות מכ"ם וסונאר כדי להגביר את רזולוציית הטווח כמו גם את יחס האות לרעש. דחיסה זו מושגת באמצעות אפנון הפולס המשודר ולאחר מכן קורלציה בין האות המתקבל לפולס המשודר. מבחינת חומרה דחיסת פולס מושגת באמצעות מסנן מותאם בקליטת האות המאופנן שהינו בעל תכונות דיספרסיביות ומורכב מרשת של קווי השהיה חשמליים, באופן שההשהייה היא פונקציה לינארית של התדירות (במקרה שהאות המאופנן המשודר הוא chirp לינארי). במערכת כזו, המסנן בורר בין התדרים המתקבלים ומעביר כל אחד מהם בנתיב משלו עם השהיה שונה, באופן שמאפשר לתדר הנמוך ביותר, אשר נקלט אחרון, להתלכד עם התדר הגבוה ביותר שמגיע ראשון, כך שהפולס "נדחס" בקליטה וניתן להפריד בין שתי אותות החזר שקודם התלכדו אחד עם השני. הרזולוציה (הפרדה בטווח) המושגת בדרך זו אינה תלויה באורך הפולס אלא רק ברוחב הפס של תדרי השידור. הרזולוציה המושגת באמצעות שידור רגיל בתדר קבוע היא:

R_{{res}} = \frac {{c\tau}}{{2}} . והרזולוציה המושגת באמצעות דחיסת פולס היא:

R_{{res}} = \frac {{c}}{{2B}} .

היחס בין השניים הוא \tau*B והוא נקרא יחס דחיסת פולס (PCR - Pulse compression ratio).

דחיסת פולס בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטלפים נעזרים בסוג של סונאר (בשיטה שנקראת "איכון הד" - "Echolocation") - הם משדרים קול ומאזינים להד החוזר, באופן שמאפשר להם לזהות מרחק וכיוון של עצמים שונים שנמצאים בדרכם. המנגנון האבולוציוני גרם לעטלפים לפתח יכולת איכון באמצעות הד מפותחת מאוד המקנה להם "תמונה מרחבית" בכושר הפרדה גבוה מאוד. כחלק ממנגנון זה, עטלפים משתמשים במעין שיטה של דחיסת פולס כדי להשיג רזולוציה גבוהה במיפוי הסביבה, באופן שמאפשר להם להבחין בטרף קטן וזאת מבלי לאבד מעוצמת הקול שהם פולטים. עטלפים משמיעים מעין קול בתדירות הולכת וגוברת (אות מאופנן או "ציוץ"), והמידע שמביא ההד החוזר מעובד במוחם ובמערכת העצבים האודיטורית ליצירת תמונה מפורטת של הסביבה. מחקרים הראו שעטלפים משתמשים בסוג של chirp מעריכי.


Stub comp.png ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.