דיאב עובייד
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תיאור חייו שונה בהרבה מהכתוב כאן, הוא היה סייען של ישראל. יש לעיין ב: רונן ברגמן, מדינת ישראל תעשה הכל, הוצאת כנרת, עמוד 471.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תיאור חייו שונה בהרבה מהכתוב כאן, הוא היה סייען של ישראל. יש לעיין ב: רונן ברגמן, מדינת ישראל תעשה הכל, הוצאת כנרת, עמוד 471. | |
 | |||||
| לידה |
1911 טייבה, ארץ ישראל, האימפריה העות'מאנית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
18 בפברואר 1984 (בגיל 73 בערך) ישראל  | ||||
| שם לידה |
ذياب حسن عبيد عبد القادر | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| מקום קבורה |
טייבה | ||||
| השכלה |
בית הספר א-פדיליה | ||||
| מפלגה |
מפא"י | ||||
| סיעה | שיתוף ואחווה, שיתוף ופיתוח | ||||
| בן או בת זוג |
סעדה דעמה | ||||
| |||||
  | |||||
דיאב עובייד (בערבית: دياب عبيد; 1911 – 18 בפברואר 1984) היה חבר הכנסת ויועץ שר החקלאות למגזר הערבי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עובייד הוא נצר למשפחה מוסלמית סונית מעיראק. בתחילת המאה ה-20 השתקעו ענפי המשפחה בלבנון, בארץ ישראל ובמצרים. הענף הלבנוני השתקע בעיירה ג'בשית שבדרום לבנון, ואימץ את האסלאם השיעי. הענף הארץ ישראלי של המשפחה התמקם בטייבה, התפרנס מגידול הדרים באזור יפו והפך לאחת החמולות הגדולות ביישוב.
דיאב עובייד נולד ב-1911 בטייבה, וגדל בטולכרם. מאמצע שנות השלושים דיאב יחד עם אחיו הגדול, כאמל, עסקו במסחר, התיידדו עם יהודים ועמדו בקשר עם גורמי מודיעין ביישוב היהודי. ב-1936 הצטרף יחד עם אחיו הגדול, כאמל, למרד הערבי הגדול. ב-1937, במהלך המרד, העביר כאמל את דיאב אל משפחתם בג'בשית. דיאב גר אז בבית דודו - אביו של המחבל השייח' עבד אל-כרים עובייד[1] לימים פעיל מרכזי בחזבאללה. ב-1944 שב דיאב עובייד לארץ ישראל, ובמשך השנים המשיך לשמור על קשר עם משפחתו בלבנון, דרך צד שלישי. באמצע שנות הארבעים, עם שובם לארץ ישראל, הם התגוררו ביפו וקיבלו הנחיות מיהושע פלמון ופעלו נגד החרם הכלכלי על היישוב היהודי שהוכרז על ידי הוועד הערבי העליון ונגד אנשי המופתי. דיאב עסק במסחר בתוצרת חקלאית, כיהן כחבר מועצת הסוחרים באזור יפו והסביבה, קשר קשרים עם יהודים ולמד עברית[2]. ב-1948 עבר לטול כרם (אז בשליטת ירדן) לבקשת גורמי מודיעין ישראלים, והעביר משם מידע מודיעיני. אחד ממפעיליו היה שלמה בן אלקנה. ב-1949 הוא נעצר על ידי משטרת טול כרם, נחשד בריגול, אך משפחתו הצליחה לשחררו בערבות. בנובמבר 1949 עבר לישראל. כשהגיע לטייבה התקבל בחמימות על ידי הממשל הצבאי הישראלי וב-1951 התמנה לחבר במועצת הכפר, בה כיהן עד 1958[3]. לקראת הבחירות לכנסת הרביעית איים עובייד לרוץ לכנסת בראש רשימה נפרדת מזאת של פארס חמדאן[2], אולם נתרצה לוותר על כוונתו זאת תמורת הבטחה שהוא יהיה המועמד לקראת הכנסת החמישית. עובייד נחשב לתקיף יותר ממחמוד א-נאשף ועל כן נתמך בידי מפא"י בתקווה שיביא יותר קולות[4][5].
ב-1961 נבחר עובייד לכנסת מטעמה של "שיתוף ואחווה", רשימת מיעוטים שפעלה תחת חסותה של מפא"י. הוא כיהן כחבר בכנסות החמישית, השישית והשביעית (1961 - 1973). בפברואר 1962 ו-1963, בעת שהכנסת החליטה על חודו של קול על המשך הממשל הצבאי על ערביי ישראל, נמנה דיאב עובייד עם המצדדים בהמשך הממשל הצבאי[6].
עובייד הוא סבו של המחבל קייס עובייד, חוטפו של אלחנן טננבוים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיאב עובייד, באתר הכנסת (לגרסה בערבית)- דיאב עובייד, באתר כנסת פתוחה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עלי ואקד, פרשת טננבוים: מדוע לא נחקר הקשר בין "העוביידים"?, באתר ynet, 7 במרץ 2004
- ^ 1 2 ג. שרוני, רשימה חדשה של ערביי המשולש, מעריב, 9 ביולי 1959
- ^ רונן ברגמן, מדינת ישראל תעשה הכל, הוצאת כנרת, עמוד 471
- ^ שמואל שגב, ההדחות בקרב הח"כים הערביים ללא כאב, מעריב, 26 ביוני 1961
- ^ ג. שרוני, זו דמוקראטיה או קראקוז?, מעריב, 16 ביולי 1961
- ^ ג. שרוני, המשולש נסער מההצבעה על הממשל, מעריב, 25 בפברואר 1962
חברי כנסת ערביים מבקשים שיפורים בריכוזי מיעוטים, מעריב, 9 בינואר 1963
צפוייה דחיית ההצעות, דבר, 20 בפברואר 1963