דיאנה ויניארד
 | |
| לידה |
16 בינואר 1906 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
13 במאי 1964 (בגיל 58) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
קרמטוריום גולדרס גרין |
| שם לידה |
Dorothy Isobel Cox |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת פעילות |
מ-1928 |
| בני זוג |
קרול ריד (3 בפברואר 1943 – 1947 (כ־3 שנים))
|
| פרסים והוקרה |
מפקדת במסדר האימפריה הבריטית |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
דיאנה ויניארד (באנגלית: Diana Wynyard; 16 בינואר 1906 – 13 במאי 1964) הייתה שחקנית במה וקולנוע אנגלייה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויניארד נולדה בלוויקהאם שבלונדון בשם דורותי איזובל קוקס[1] והחלה את דרכה המקצועית על בימות התיאטרון. לאחר שהופיעה בליברפול ובלונדון יחד עם להקת הרפרטואר של ליברפול ועם להקת הרפרטואר של המילטון דין,[2] היא עברה להופיע בתיאטראות ברודוויי. הופעתה הראשונה בברודוויי הייתה במחזה "רספוטין והקיסרית" בשנת 1932, לצדם של אתל ברימור, ג'ון ברימור וליונל ברימור. היא השתתפה גם בגרסה הקולנועית של היצירה, ובכך פתחה את הקריירה ההוליוודית הקצרה שלה.
חברת תאגיד הסרטים פוקס שאלה את שירותיה עבור העיבוד הקולנועי המפואר למחזהו של נואל קאוורד, "תהלוכה" משנת 1933. בתפקיד הרעיה והאם האצילה, היא גילמה דמות המזדקנת בחן על רקע אירועים היסטוריים ובהם מלחמת הבורים, טביעת הטיטניק, מלחמת העולם הראשונה ועליית עידן הג'אז. בזכות הופעה זו, הפכה ויניארד לשחקנית הבריטית הראשונה שהייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר. לאחר מספר תפקידים קולנועיים נוספים, ובהם גילום אהובתו לשעבר של ג'ון ברימור בסרט "פגישה בווינה", היא חזרה לבריטניה והתמקדה בעבודתה בתיאטרון. בין תפקידיה הבולטים היו שרלוט ברונטה במחזה "דצמבר פראי" של קלמנס דיין, השתתפות במחזה "אלווין מתוק" וגילום דמותה של גילדה בבכורה הבריטית של "עיצוב לחיים" מאת נואל קאוורד.
היא שוכנעה לחזור למסך הגדול כדי להופיע לצדו של רלף ריצ'רדסון בסרט "בליל השריפה" (1939) בבימויו של בריאן דזמונד הרסט. הצלחתה הזכורה ביותר הייתה בתפקיד הגיבורה המבועתת בסרט "אורות הגז" משנת 1940, שהיה העיבוד הקולנועי הראשון למחזהו של פטריק המילטון. לאחר מכן הופיעה לצד קלייב ברוק בסרט "רדיו חופשי", לצד ג'ון גילגוד בסרט "ראש הממשלה" ולצד מייקל רדגרייב בסרט "קיפס", כולם הופקו בשנת 1941 בבימויו של קרול ריד, שהיה לימים בעלה הראשון.
לאחר מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירת הבמה שלה שגשגה לאחר המלחמה. היא שימשה כשחקנית ראשית במחזות של ויליאם שייקספיר בסטרטפורד על האייבון, בתיאטראות וסט אנד בלונדון ובסיבוב הופעות באוסטרליה, וזכתה לבחור את מיטב התפקידים. בין השנים 1948 ל–1952 היא גילמה את פורשיה, גרטרוד, ליידי מקבת', קתרינה ב"אילוף הסוררת", דזדמונה, קתרין מאראגון, הרמיוני ב"אגדת חורף" וביאטריס לצד בנדיק של גילגוד במחזה "מהומה רבה על לא דבר". בהפקה זו היא החליפה את חברתה פגי אשקרופט. במהלך סצנת הליכה מתוך שינה ב"מקבת'" בשנת 1948, מעדה ויניארד מהבמה ונפלה מגובה של כארבעה וחצי מטרים, אך הצליחה להמשיך בהופעה. לאורך שנות הארבעים והחמישים היא זכתה להצלחה גם ביצירות של סופרים בני זמנה, כולל בהפקה הבריטית למחזהו של טנסי ויליאמס "קמינו ריאל".
היא הופיעה בגרסתו של אלכסנדר קורדה ל"בעל אידיאלי" (1947), המבוססת על המחזה של אוסקר ויילד, אך יתר הופעותיה הקולנועיות היו בתפקידי משנה. תפקידיה היו לרוב בעלי אופי אימהי, ובהם "ימי בית הספר של טום בראון" (1951) ודמות האם המסתורית בסרט "אי בשמש" משנת 1957. היא גילמה את הקיסרית אליזבת מאוסטריה בסרט הטלוויזיה האמריקאי המוקדם "מאיירלינג" (1957), בו ככבה אודרי הפבורן. בשנת 1958 הופיעה בווסט אנד במחזה "מגע של שמש" מאת נ"ק האנטר.
בשנת 1953 הוענק לה תואר מפקדת במסדר האימפריה הבריטית (CBE).[3]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויניארד הייתה נשואה לבמאי הקולנוע האנגלי קרול ריד מ-3 בפברואר 1943[4] ועד אוגוסט 1947. לאחר מכן היא נישאה לרופא הונגרי בשם טיבור צ'אטו.[5]
היא נפטרה ממחלת כליות בהוברן שבמרכז לונדון בשנת 1964, בגיל 58, בזמן שהשתתפה בחזרות למחזה "אלוף הבונים" לצד מייקל רדגרייב ומגי סמית' כחלק מלהקת התיאטרון המלכותי הלאומי החדשה. סיליה ג'ונסון החליפה אותה בתפקיד.[6]
הופעתה האחרונה בטלוויזיה הייתה במחזה "האיש בכובע הפנמה" שהוקלט במרץ 1964. מותה אירע לפני השידור המתוכנן במאי 1964, והוא שודר לבסוף לאחר מותה ב–21 בספטמבר 1964.
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רספוטין והקיסרית (1932)
- תהלוכה (1933)
- גברים חייבים להילחם (1933)
- פגישה בווינה (1933)
- היכן שחוטאים נפגשים (1934)
- בואו ננסה שוב (1934)
- עוד נהר אחד (1934)
- בליל השריפה (1939)
- אורות הגז (1940)
- רדיו חופשי (1941)
- ראש הממשלה (1941)
- קיפס (1941)
- בעל אידיאלי (1947)
- ימי בית הספר של טום בראון (1951)
- המגע הנשי (1956)
- אי בשמש (1957)
תפקידים נבחרים בתיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "מצטער שמישהו הטריד אותך" מאת וולטר האקט (1929)
- "קציר דל" מאת רונלד ג'ינס (1931)
- "פיגמליון" מאת ג'ורג' ברנרד שו (1937)
- "משמר על הריין" מאת ליליאן הלמן (1942)
- "רוח השמיים" מאת אמלין ויליאמס (1945)
- "קמינו ריאל" מאת טנסי ויליאמס (1957)
- "מגע של שמש" מאת נ"ק האנטר (1958)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיאנה ויניארד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דיאנה ויניארד, באתר AllMovie (באנגלית)
דיאנה ויניארד, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
דיאנה ויניארד, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
דיאנה ויניארד, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- מבחר הופעות בארכיון התיאטרון של אוניברסיטת בריסטול
- דיאנה ויניארד בסרט "עוד נהר אחד" (1934) מתוך יוטיוב
- דיאנה ויניארד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Shaw, Bernard; Pascal, Gabriel (1996). Bernard Shaw and Gabriel Pascal (באנגלית). University of Toronto Press. p. 16. ISBN 9780802030023.
- ↑ Endres, Stacey; Cushman, Robert (2009). Hollywood at Your Feet: The Story of the World-Famous Chinese Theater (באנגלית). Pomegranate Press. ISBN 9780938817642.
- ↑ Notice of CBE
- ↑ "DIANA WYNYARD PLANS MARRIAGE IN LONDON; British Actress to Be the Bride Today of Carol Reed, Director". הניו יורק טיימס. 1943-02-03. אורכב מ-המקור ב-2018-03-12.
- ↑ Field, Ellie. "Who is Diana Wynyard?". National Museums Liverpool.
- ↑ "DIANA WYNYARD, ACTRESS, IS DEAD; British Star, 58, Appeared in 'Cavalcade' in '30's". הניו יורק טיימס. 1964-05-14. אורכב מ-המקור ב-2021-08-13.
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |