דיווה האוס
| מקורות סגנוניים | מוזיקת האוס, R&B עכשווי, דאנס-פופ, מוזיקת נשמה, דיסקו, EDM, גוספל, מוזיקת מחזמר |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | גיי ברים בשנות ה-90 של המאה ה-20 |
| מוצא |
ארצות הברית  |
| נגזרות | הארדבג, האוס-פופ |
  | |
דיווה האוס (Diva house) או האנדבג האוס (Handbag house) הוא ז'אנר מוזיקלי המשלב אלמנטים של מוזיקת האוס, R&B עכשווי, דאנס-פופ, מוזיקת נשמה, דיסקו, מוזיקת דאנס אלקטרונית, גוספל ומוזיקת מחזמר (אנ'), שנהיה פופולרי ביותר בגיי ברים במהלך המחצית השנייה של שנות ה-90 של המאה ה-20. האנציקלופדיה he Encyclopedia of Contemporary British Culture, מגדירה את דיווה האוס כבעל "שירה נשית בולטת, התמוטטויות וריבוי של 'דקירות' בפסנתר".[1]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
השימוש הראשון במונח "דיווה האוס" היה כבר ביולי 1992, כאשר המגזין בילבורד תיאר את "What Are We Doin'" של די די סימון כ-"דיווה האוס עם ברזל".[2] הז'אנר ידוע בכך שהוא משתמש בקולות יוניסקס, עם סמפולים מהקלטות נשמה, דיסקו, גוספל ומוזיקת מחזמר (אנ'), בין היתר משירים שבוצעו על ידי בט מידלר, ג'ודי גרלנד ולייזה מינלי. הז'אנר הזה יכול לכלול גם שירים המבוצעים על ידי מוזיקאי דאנס, וכן רמיקסים במועדוני פופ, כגון פטי לבל, אריתה פרנקלין, מריה קארי וויטני יוסטון.
נראה שהמונח "האנדבג האוס" פופולרי במיוחד ברחבות הריקודים בבריטניה. המונח מתייחס לרעיון של קבוצת נשים שרוקדות סביב ערימת תיקיהן (על אף שבתחילה, שימש כמילת גנאי).[3]
בשנות ה-90 של המאה ה-20, ככל שגיי ברים והתרבות הגאה נהיו יותר במיינסטרים, מוזיקת הדיווה האוס פרחה, בשל הטעמתה למוזיקת מועדונים להט"בים. בבריטניה במיוחד, האנדבג האוס נהיה לסמל של תרבות המועדונים. לפי ההיסטוריונים המוזיקליים ביל ברוסטר ופרנק ברוטון, עד אמצע שנות ה-90, האנדבג האוס עזר להפוך את המועדונים ל-"פעילות פנאי רגילה".[4] עם הזרימה המרכזית של התרבות הגאה בשנות ה-90, דיווה האוס קישר בין מוזיקת ההאוס לסצנת הריקודים הגאה, שהוגדרה בעבר רק על ידי יצירות איטלו-דיסקו.
מבקר המוזיקה הבריטי, סיימון ריינולדס (אנ'), טוען כי האנדבג האוס היה "בתחילה מונח מזלזל, שנטבע על ידי קוגנוסקנטיות מתנשאות מול מנגינות ההאוס ההמנוניות, החודרות למצעדים, שלכאורה פנו לנשים, ובעיקר למבנה העממי-מיסטי של שרון וטרייסי."[5] על פי מפיק המוזיקה האלקטרונית הבריטית, איוואן פירסון (אנ'), והסופר ג'רמי גילברט, "האנדבג האוס" זכה לעיתים קרובות ללעג כ-"דיסקו פלסטיק" על ידי חובבי מוזיקת דאנס שמעדיפים את "הסאונד האזוטרי יותר של מוזיקה אשר מתחמק מהסדרי העדיפויות המוזיקליים 'המיינסטרים' של מלודיה ושפה מילולית."[6] המשיכה המיינסטרים של האנדבג האוס גרמה לטהרנים של מוזיקת ריקודים מחתרתית לנהור לז'אנרים הספינים-אוף של הארדבג (אנ'), מוזיקת האוס פרוגרסיבית (אנ'), דיפ האוס וגראז' האוס.[5] הסוציולוגית דנג'ה בריל טוענת שלביקורת על האנדבג האוס יש "נטייה של מיזוגיניה בייצוגים תרבותיים של המועדונים של הזרם המרכזי המושמץ של 'האנדבג האוס', שנגדו מגדירים את רייב כתת-תרבות שלהם".[7] בריל טוענת כי ההטיה נגד האנדבג האוס "מתבטאת בצורה הברורה ביותר בפמיניזציה של ה-'מיינסטרים' המושמץ של תרבות הפופ שנגדו תרבויות משנה שמגדירות את עצמן".[8]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Childs, Peter; Mike Storry (1999). Encyclopedia of Contemporary British Culture. Routledge. p. 260. ISBN 9780415147262. ארכיון מ-2022-10-15. נבדק ב-29 בדצמבר 2014.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Flick, Larry (11 יולי 1992). "A Little More Stansfield; Erasure Heads For Covers". Billboard. Billboard. p. 23. ארכיון מ-2022-10-15. נבדק ב-28 בדצמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "handbag house". Everything2.com. 2001-12-14. ארכיון מ-2012-11-05. נבדק ב-2011-02-10.
- ^ Brewster, Bill; Frank Broughton; Frank Broughton (2000). Last Night a DJ Saved My Life: The History of the Disc Jockey. Headline Book Publishing. p. 396. ISBN 9781555846114. ארכיון מ-2022-10-15. נבדק ב-28 בדצמבר 2014.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 Reynolds, Simon (21 באוגוסט 1998). Energy Flash: A Journey Through Rave Music and Dance Culture. Picador. ISBN 9781593764777. נבדק ב-23 באוקטובר 2012.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Gilbert, Jeremy (19 בספטמבר 1999). Discographies: Dance Music Culture and the Politics of Sound. Discographies: Dance Music Culture and the Politics of Sound. Routledge. p. 70. ISBN 9780203012062. ארכיון מ-2022-10-15. נבדק ב-23 באוקטובר 2012.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Brill, Dunja (15 דצמ' 2008). Goth Culture: Gender, Sexuality and Style. Bloomsbury Academic. ISBN 9781845207687. ארכיון מ-2022-10-15. נבדק ב-2022-06-07.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Brill, Dunja; Deicke, Wolfgang; Hodkinson, Paul (2007). ""Gender, status and subcultural status in the goth scene."". Youth Cultures: Scenes, Subcultures and Tribes. Routledge. p. 122. ISBN 9781134184774. ארכיון מ-2022-10-15. נבדק ב-2022-06-07.