דיוויזיית המשמר השנייה (האימפריה הגרמנית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דיוויזיית המשמר השנייה
2. Garde-Division
Stab einer Division.svg
סמל מפקדת דיוויזיה בצבא הקיסרי הגרמני
פרטים
מדינה פרוסיהפרוסיה  פרוסיה
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית  הקיסרות הגרמנית
שיוך Prussian standard.jpg הצבא הפרוסי
Wappen Deutsches Reich - Reichsadler 1889.png צבא הקיסרות הגרמנית
סוג דיוויזיה
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 11 באוגוסט 1813
פירוק היחידה 24 ביוני 1919
מלחמות מלחמת העולם הראשונה

דיוויזיית המשמר השנייהגרמנית: 2. Garde-Division) הייתה דיוויזיה בצבא הפרוסי ומאוחר יותר בצבא הקיסרות הגרמנית. הדיוויזיה לחמה במלחמת אוסטריה-פרוסיה, מלחמת צרפת-פרוסיה ומלחמת העולם הראשונה ופורקה ב-1919.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיוויזיה הוקמה ב-11 באוגוסט 1813 במהלך מלחמות השחרור בגרמניה בתור בריגדת גרנדירים. ב-5 בספטמבר 1818 הורחבה הבריגדה לסדר גודל של דיוויזיה, וב-22 בדצמבר 1819 היא קיבלה את השם "דיוויזיית המשמר השנייה". היא והדיוויזיה האחות שלה, דיוויזיית המשמר הראשונה הרכיבו יחד את קורפוס המשמר. ב-1866 לחמה הדיוויזיה במלחמת אוסטריה-פרוסיה והשתתפה בין היתר בקרב קניגרץ. בין השנים 1870-1871 היא השתתפה במלחמת צרפת-פרוסיה והשתתפה בין היתר בקרב גרבלוט, קרב סדאן והמצור על פריז.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 הייתה הדיוויזיה תחת פיקוד ארנולד פון וינקלר. היא הייתה חלק מקורפוס המשמר אשר בתרו נערך בחזית המערבית כחלק מהארמייה השנייה בפיקוד קרל פון בילו. הדיוויזיה השתתפה בפלישה הגרמנית לבלגיה ובין היתר נטלה חלק במצור על נאמור. לאחר מכן הדיוויזיה השתתפה במערכה על הגבולות לרבות קרב שרלרואה, ולאחר מכן השתתפה בקרב על המארן. לאחר מכן השתתפה הדיוויזיה בקרב איפר הראשון, כחלק מ"פלגת הארמייה פון פבק". במאי 1915 הועבר הקורפוס לחזית המזרחית, ולחם תחת פיקוד הארמייה ה-11 במתקפת גורליצה-טרנוב. בשנת 1915 הוחזרה הדיוויזיה לחזית המערבית והשתתפה בקרב ארטואה השלישי, ובשנת 1916 לחמה בקרב על הסום. בשנת 1917 הוחזרה הדיוויזיה לחזית המזרחית, שם לחמה בקרב ריגה, ובשנת 1918 שוב חזרה לחזית המערבית, שם השתתפה במבצע מיכאל כחלק ממתקפת האביב. לאחר מכן לחמה הדיוויזיה בקרב השלישי על האן ובקרב השני על המארן, ולאחר מכן השתתפה בקרבות מתקפת מאה הימים עד סוף המלחמה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ruhmeshalle unserer Alten Armee. Herausgegeben auf Grund amtlichen Materials des Reichsarchivs, Militär-Verlag, Berlin 1927, S. 66, 113–114.