דיולה ארשי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיולה ארשי
Eörsi Gyula
אין תמונה חופשית
לידה 19 בספטמבר 1922
בודפשט, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 באפריל 1992 (בגיל 69)
בודפשט, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת אטווש לוראנד (1945) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע דיפלומט, חוקר משפט, מרצה עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד רקטור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דיולה ארשי בשמו המקורי שלייפרהונגרית: Eörsi Gyula; בודפשט, 19 בספטמבר 1922 - בודפשט, 20 באפריל 1992) היה משפטן הונגרי-יהודי, פרופסור באוניברסיטה, חבר מן המניין באקדמיה ההונגרית למדעים. הוא היה חוקר ידוע של המשפט אזרחי, כולל דיני קניין, הדיקטטורה של ראקושי ואחר כך אחד ממעצבי המשפט האזרחי במשטר יאנוש קאדאר. (התקופה בהונגריה בין 1957 לבין 1989, ידועה גם בשם עידן יאנוש קאדאר). בין 1978 ל -1984 היה רקטור אוניברסיטת אטווש לורנאד. אחיו הצעיר הוא אישטוואן אורשי (19312005), סופר, ובנו הוא מתיאש ארשי, פוליטיקאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארשי סיים את לימודיו בשנת 1941 והתקבל בפקולטה למשפטים ומדע המדינה באוניברסיטת פאזמאני פטר בבודפשט (אוניברסיטת אטוואס לורנד משנת 1950). אין כל תיעוד כיצד עבר את תקופת השואה. את הדוקטור במשפטים קיבל אחרי מלחמת העולם השנייה בשנת 1945. שנתיים לאחר מכן עבר את מבחני לשכת עורכי הדין ולאחר מכן גם את מבחני השיפוט. בשנים 19481949 היה סטודנט אורח בפריז במלגה ממלכתית.

אחר סיום לימודיו היה עורך דין מתמחה במשרד עורכי הדין של אנדור גליקשטהאל עד שעבר את בחינתו המקצועית. משנת 1947 עד 1948 היה עוזר רשם בבית המשפט המחוזי המרכזי בבודפשט, ואז עד 1951 היה מרצה ראשי במשרד המשפטים בדרגת שופט בית משפט. תחילה במחלקה המשפטית לזכויות הפרט, אחר כך במחלקת להכנת החוקים. בשנת 1951 התמנה לקונסול בניו יורק ובוושינגטון די. סי.. הוא שב לביתו בשנת 1952, הפך לראש האגף להכנת החוקים במשרד המשפטים, ועמד בראש האגף עד 1957. בינתיים, בשנת 1951, הפך לפרופסור חבר בחצי משרה בחוג למשפט אזרחי באוניברסיטת אטווש לורנד (לפני כן לימד כבר באוניברסיטת קורווינוס לכלכלה ובאוניברסיטת סגד). יחד עם אימרה סאבו, הפילוסוף המשפטי וגם אחרים, מילא תפקיד מרכזי בהחדרת לימוד שיטת המשפט הסובייטי בהונגריה. בשנת 1956 הוא נכנס לתפקיד פרופסור מן המנין באוניברסיטה וראש מחלקה.

בשנת 1957 השתתף ארשי בעבודת הקודיפיקציה של צו החקיקה מס .25 משנת 1957 במועצת בית הדין העממי של בית המשפט העליון. החוק נגע למערכת בתי משפט הפוליטיים המיוחדים, שהיוו מרכיב חשוב במערכת המוסדות המשפטיים שהיו נחוצים להסדרת המשפטים נגד משתתפי המרד ההונגרי בשנת 1956. מסיבה זו, בשנת 2016, הוסיפה אותו "ועדת הזיכרון הלאומי" לשורת חמש מאות בעלי התפקידים הקומוניסטים שהשתתפו בדיכוי מהפכת 1956 ובנקמת התגמול שבאה אחריה.[1]

בשנת 1978 נבחר לרקטור באוניברסיטת אטווש לורנאד ומילא תפקיד זה עד 30 ביוני 1984. בנוסף לתפקידו האוניברסיטאי, הוא הפך לראש המחלקה למשפט אזרחי במכון המדינה למשפטים של האקדמיה ההונגרית למדעים (1957), ובהמשך לסגן המנהל. בשנת 1986 הוענקה לו הסמכה לפרופסור מחקר. הוא היה פרופסור אורח באוניברסיטת דאר א-סלאם בשנת 1967 ובשנת 1970 ובאוניברסיטת סטוקהולם בשנת 1973.

בשנת 1952 הגן על עבודת המועמדות לדוקטורט שלו במדע המדינה ובמשפט ובשנת 1956 על עבודת הדוקטורט האקדמית שלו. בשנת 1962 נבחר לחבר נספח באקדמיה ההונגרית למדעים ובשנת 1973 כחבר מן המניין. בשנת 1970 היה סגן נשיא המחלקה לכלכלה ומשפט, ומשנת 1973 עד 1976 היה נשיאו. בתפקיד זה השתתף גם בדירקטוריון האקדמיה ההונגרית למדעים. בנוסף לתפקידיו האקדמיים, היה סגן נשיא התאחדות הנדל"ן ההונגרית וחבר ודוקטור לשם כבוד ב"האגודה הגרמנית למשפט השוואתי" (Deutsche Gesellschaft für Rechtsvergleichung). הוא היה חבר במערכת העיתונים של כתבי העת המדעיים Acta Juridica והמגזין "כלכלה ומשפט'.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום המחקר העיקרי שלו בתחום מדע המדינה והמשפט היה המשפט האזרחי, כולל דיני קניין סוציאליסטי. הוא עסק גם במשפט אזרחי השוואתי, בקניין רוחני וזכויות יוצרים וכן בקשר בין החוק לכלכלה. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הוא הניח את היסודות התאורטיים של המשפט האזרחי הסוציאליסטי (כולל הלאמות ) וכתב ספר על חוזי תוכניות וזכות לפיצויים. הוא עסק רבות בסוגיות התאורטיות והמעשיות של אחריות אזרחית, תוך ניתוחם בכמה מונוגרפיות. גם מחקריו בתחום הבעיות הקשורות ביסודות המשפט האזרחי משמעותיים. בשנות השבעים הוא כתב ספר השוואתי על המשפט האזרחי, שראה אור גם באנגלית, וגם הניח את היסודות לניתוח כלכלי של החוק.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דרגת הזהב של מדליית השרות של הרפובליקה העממית ההונגרית (1952)
  • פרס המדינה (1978) - על עבודתו בתחום המשפט האזרחי.
  • מדליית זהב אקדמית (1983)

פרסומים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפת המקור

  • A tulajdonátszállás kérdéséről (1947)
  • Magánjog és polgári jog (1950, 1960)
  • A tulajdonjog fejlődése. A kapitalizmus tulajdonjoga I–II. (1951)
  • Az amerikai igazságszolgáltatás (1953)
  • A tervszerződések (1957)
  • Kártérítés jogellenes magatartásért (1958)
  • A jogi felelősség alapproblémái. A polgári jogi felelősség (1961)
  • Elhatárolási problémák az anyagi felelősség körében (1962)
  • Magyar polgári jog I–II. (egyetemi tankönyv, Világhy Miklóssal, 1962, több kiadás)
  • A szocialista polgári jog alapproblémái (1965)
  • A polgári jogi kártérítési felelősség kézikönyve (1966)
  • A gazdaságirányítás új rendszerére áttérés jogáról (1968)
  • Fundamental Problems of Socialist Civil Law (1970)
  • Összehasonlító polgári jog (1975, angolul 1979)
  • Jog – gazdaság – jogrendszer-tagozódás (1977)

בתרגום לעברית:

  • בשאלת העברת הבעלות (1947)
  • זכות הפרט ומשפט אזרחי (1950, 1960)
  • התפתחות זכויות הקניין. הבעלות בקפיטליזם I - II. (1951)
  • מערכת המשפט האמריקאית (1953)
  • חוזי תכנון (1957)
  • פיצויים בגין התנהגות הנוגדת את החוק (1958)
  • בעיות בסיסיות של אחריות משפטית. נאמנות אזרחית (1961)
  • בעיות תיחום בתחום האחריות המהותית (1962)
  • המשפט האזרחי ההונגרי I - II. (ספר לימוד באוניברסיטה, עם Miklós Világhy, 1962, כמה מהדורות)
  • בעיות יסוד במשפט האזרחי הסוציאליסטי (1965)
  • המדריך בנושא אחריות אזרחית (1966)
  • על הזכות למערכת חדשה לממשל כלכלי (1968)
  • בעיות יסוד של המשפט האזרחי הסוציאליסטי (1970)
  • משפט אזרחי השוואתי (1975, אנגלית 1979)
  • משפט - כלכלה - שיטת מערכת המשפט (1977)

מידע נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • A Magyar Tudományos Akadémia tagjai 1825–2002 I. (A–H). Főszerk. Glatz Ferenc. Budapest: MTA Társadalomkutató Központ. 2003. 295–296. o.
  • Magyar nagylexikon VII. (Ed–Fe). Főszerk. Rostás Sándor, Szlávik Tamás. Budapest: Magyar Nagylexikon. 1998. 348. o. ISBN 963-85773-5-5
  • Sárközy Tamás: Aki a tüzet ivóvízzé változtatta. Eörsi Gyula halálára. Kritika, 1992
  • Sárközy Tamás–Vékás Lajos: Eörsi Gyula-emlékkönyv, HVG-ORAC, 2002

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Eörsi Gyula. neb.hu