דיוניסודורוס (סופיסט)

דיוניסודורוס

לידה	המאה ה־5 לפנה״ס כיוס, יוון

דיוניסודורוס (ביוונית: Διονυσόδωρος; באנגלית: Dionysodorus או Dionysodorus the Sophist), היה סופיסט יווני בן סוף המאה ה־5 לפנה״ס וראשית המאה ה־4 לפנה״ס בקירוב. הוא נודע בעיקר כמי שהופיע, יחד עם אחיו אותידמוס מכיוס, בדיאלוג אותידמוס מאת אפלטון, שבו הם מוצגים כמורים וכמתווכחים המשתמשים בטכניקות של ויכוח מתעתע, משחקי לשון ופרדוקסים. לפי הערך האנגלי, דיוניסודורוס היה סופיסט, מורה לאמנות הלחימה, לאסטרטגיה צבאית ולנאום, ונקשר באופן הדוק לאחיו אותידמוס.

חייו וזמנו

המידע הביוגרפי על דיוניסודורוס מצומצם מאוד. הוא מתואר בדרך כלל כאיש סוף המאה ה־5 לפנה״ס, שפעל בעולם האינטלקטואלי של אתונה הקלאסית. לפי הערך האנגלי, זמנו המשוער הוא בערך סביב 430 לפנה״ס ועד סוף המאה ה־5 או ראשית המאה ה־4 לפנה״ס.

דיוניסודורוס ואותידמוס שייכים לדור המאוחר של הסופיסטים, בתקופה שבה אתונה הייתה מרכז חשוב של רטוריקה, משפט, פוליטיקה וחינוך. הסופיסטים היו מורים נודדים ומלומדים מקצועיים שפעלו בעיקר במחצית השנייה של המאה ה־5 לפנה״ס, וקיבלו תשלום עבור הוראת מצוינות, נאום, טיעון ויכולת הצלחה בחיים הציבוריים.

במקורות מסוימים מתואר דיוניסודורוס כמי שהיה קשור לעיר כיאוס או לתוריאי, אך הפרטים אינם ודאיים. מה שברור יותר הוא שמסורתו הספרותית והפילוסופית קשורה בעיקר לאתונה ולדמותו של סוקרטס כפי שהיא מוצגת אצל אפלטון.

הסופיסטים והרקע החינוכי

כדי להבין את דיוניסודורוס יש להבין את מעמד הסופיסטים ביוון הקלאסית. הסופיסטים סיפקו חינוך שהתאים במיוחד לחברה דמוקרטית ותחרותית: נאום באספת העם, טיעון בבתי הדין, יכולת לשכנע קהל, ויכולת להגן על עמדה גם מול התנגדות. הבריטניקה מציינת כי הסופיסטים העניקו הכשרה ברטוריקה ובאמנות הדיבור, וכי לתנועה הסופיסטית הייתה תרומה חשובה להתפתחות סגנון הנאום ביוון.

עם זאת, הסופיסטים עוררו גם התנגדות. מבקריהם, ובמיוחד אפלטון, האשימו חלק מהם בכך שהם מלמדים כיצד לנצח בוויכוח בלי בהכרח לחפש אמת. דיוניסודורוס ואותידמוס מייצגים אצל אפלטון את הדגם הקיצוני של סופיסטים העוסקים באריסטיקה — ויכוח תחרותי שמטרתו להביך את היריב, לאו דווקא להגיע להבנה אמיתית. ה-Encyclopedia.com מתארת את אריסטיקה כצורת קרב מילולית מהירה, שבה היריב נמשך אל פרדוקסים מוכנים מראש כדי להפריכו או לבלבלו.

דיוניסודורוס ואותידמוס

דיוניסודורוס כמעט אינו נזכר לבדו. שמו קשור כמעט תמיד לאחיו אותידמוס. בדיאלוג של אפלטון הם מופיעים כצמד: שני אחים סופיסטים הבטוחים ביכולתם ללמד חוכמה, מעלה והצלחה. בפתיחת הדיאלוג, סוקרטס מזהה את אותידמוס ומוסיף כי האיש היושב משמאלו הוא אחיו דיוניסודורוס, שגם הוא משתתף בשיחה.

שני האחים מוצגים כבעלי יכולות רבות: הם יודעים, לכאורה, ללמד לחימה, נאום, התגוננות משפטית, ויותר מכך — להפוך אדם לחכם וטוב. אצל אפלטון, הטענה הזאת מוצגת באור אירוני. מטרת הדיאלוג אינה להציגם כמורים אמיתיים לחכמה, אלא לחשוף את הפער בין הבטחותיהם לבין אופיו הריקני של הוויכוח שהם מנהלים.

דיוניסודורוס בדיאלוג “אותידמוס” של אפלטון

המקור המרכזי על דיוניסודורוס הוא הדיאלוג אותידמוס של אפלטון. בדיאלוג זה סוקרטס מספר לקריטון על מפגש עם שני האחים, אותידמוס ודיוניסודורוס, בנוכחות צעיר בשם קליניאס ואחרים. מטרת השיחה לכאורה היא לעודד את קליניאס לאהוב חכמה ולרצות להיות טוב וחכם. בפועל, האחים משתמשים בשורה של טיעונים מילוליים מתעתעים.

אחד הקטעים המפורסמים מציג את דיוניסודורוס שואל את סוקרטס אם הוא רוצה שקליניאס יהיה חכם. כאשר סוקרטס משיב שכן, דיוניסודורוס מסיק מכך שסוקרטס רוצה שקליניאס יהיה מה שאיננו, ולא יהיה עוד מה שהוא. סוקרטס מתאר כיצד הטיעון הזה הביך אותו. זהו דגם מובהק של הטכניקה האריסטית: שימוש כפול במשמעות של “להיות” ו“להיעשות” כדי להפוך טענה פשוטה למלכודת מילולית.

אריסטיקה לעומת דיאלקטיקה

חשיבותו של דיוניסודורוס נובעת בעיקר מהניגוד שאפלטון יוצר בינו לבין סוקרטס. סוקרטס מייצג את הדיאלקטיקה: חקירה רצינית, שאלות, בדיקת מושגים וחיפוש אחר אמת. דיוניסודורוס ואותידמוס מייצגים את האריסטיקה: אמנות הניצחון בוויכוח באמצעות תחבולות לשוניות. מחקר על הדיאלוג מציין כי חלקים ממנו מציגים תצוגות של טכניקה אריסטית בידי שני הסופיסטים, בעוד חלקים אחרים מציגים את סוקרטס בשימוש בדיאלקטיקה.

הניגוד הזה אינו רק ספרותי. הוא משקף ויכוח עמוק בתרבות היוונית: האם חינוך צריך ללמד אדם לנצח בדיבור, או ללמד אותו להבין מה אמת, מה צדק ומה טוב? אצל אפלטון, דיוניסודורוס משמש דוגמה לסכנה שבחינוך המנתק את השפה מן המחשבה המוסרית.

יחסו של אפלטון אליו

אפלטון מציג את דיוניסודורוס באופן קומי וביקורתי. הוא אינו מתארו כפילוסוף רציני, אלא כאיש ויכוח מבריק אך שטחי. מחקר מודרני על אותידמוס מציין כי הדיאלוג מתמקד באסטרטגיות הטיעון הסופיסטיות של האחים אותידמוס ודיוניסודורוס, ומשלב מבנה ספרותי מדויק עם טון קומי.

עם זאת, אין להסיק מכך בהכרח שכל מה שאפלטון אומר עליו הוא תיאור היסטורי נייטרלי. אפלטון היה מבקר חריף של הסופיסטים, ולעיתים עיצב את דמויותיהם באופן ספרותי כדי להדגיש בעיות פילוסופיות. לכן דיוניסודורוס שבידינו הוא גם דמות היסטורית אפשרית וגם דמות ספרותית־פילוסופית בתוך ביקורת אפלטונית על הסופיסטיקה.

דיוניסודורוס אצל קסנופון

מלבד אפלטון, דיוניסודורוס נזכר גם אצל קסנופון. לפי הערך האנגלי, קסנופון מקשר אותו להוראת אסטרטגיה או אמנות הפיקוד הצבאי. פרט זה מתאים לתמונה של סופיסטים כמורים מקצועיים בתחומים שימושיים לחיים הציבוריים: נאום, משפט, לחימה ופיקוד.

האזכור אצל קסנופון חשוב מפני שהוא מראה שדיוניסודורוס לא היה רק דמות אפלטונית קומית. גם מסורת אחרת הכירה אותו כמורה, אם כי אין בידינו די חומר כדי לשחזר את שיטתו או את תוכן הוראתו בפועל.

תחומי הוראה שיוחסו לו

לפי המסורת, דיוניסודורוס ואחיו לימדו כמה תחומים:

• אמנות הלחימה או לחימה בנשק;
• פיקוד וגנרליות;
• נאום ויכולת משפטית;
• ויכוח סופיסטי;
• הצלחה בחיים הציבוריים.

השילוב הזה אינו מוזר בעולם היווני. צעיר שאפתן באתונה או בעיר יוונית אחרת היה זקוק לגוף חזק, יכולת דיבור, הבנה פוליטית ויכולת להגן על עצמו בבתי דין. הסופיסטים הציעו חינוך מעשי שנועד להכין את התלמיד לעולם תחרותי.

משמעותו בתולדות הפילוסופיה

דיוניסודורוס לא היה פילוסוף שכתב מערכת הגותית גדולה, ולא שרדו ממנו חיבורים. חשיבותו היא בעיקר כעדות לסוג מסוים של סופיסטיקה: טכניקת ויכוח המעדיפה ניצחון מילולי על פני חיפוש אמת. משום כך שמו קשור יותר לתולדות הרטוריקה, החינוך והביקורת האפלטונית מאשר לפיתוח תורה פילוסופית עצמאית.

הוא גם חשוב משום שדמותו מסייעת להבין את הבעיה שאפלטון ראה בסופיסטים: לא עצם לימוד הדיבור, אלא האפשרות שהדיבור יהפוך לכלי של כוח בלי אחריות אינטלקטואלית ומוסרית. במובן זה דיוניסודורוס הוא דמות משנית אך מועילה מאוד להבנת המאבק בין סוקרטס לסופיסטיקה.

דיוניסודורוס כדמות ספרותית

באותידמוס, דיוניסודורוס הוא חלק ממופע כמעט תיאטרלי. הוא ואחיו מתנהלים כצמד קומיקאים של טיעונים: אחד מתחיל, השני ממשיך, והשניים לוכדים את בני השיח בסבך של שאלות. הטון הקומי של הדיאלוג חשוב מאוד, משום שאפלטון אינו מסתפק בהפרכה תאורטית של הסופיסטים; הוא גם מגחיך את סגנונם.

עם זאת, הקומיות אינה מבטלת את הרצינות הפילוסופית. להפך: הצחוק מאפשר לאפלטון להציג סכנה חינוכית עמוקה בצורה חדה. אם צעירים מתרשמים מיכולת מילולית בלבד, הם עלולים לבלבל בין חכמה אמיתית לבין טריקים של שפה.

הערכת המחקר

במחקר המודרני דיוניסודורוס נידון כמעט תמיד בהקשר של אותידמוס ושל הסופיסטים המאוחרים. אין בידינו עדויות מספיקות כדי לשחזר את חייו באופן עצמאי. לכן יש להיזהר מלהציג את הדיאלוג של אפלטון כביוגרפיה. הוא מקור חשוב, אך הוא גם יצירה ספרותית ופילוסופית בעלת מטרה ביקורתית.

המחקר על הסופיסטים מדגיש כי הסופיסטיקה הייתה תנועה מגוונת יותר מכפי שנדמה מן הביקורת האפלטונית בלבד. האנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד מציינת כי הסופיסטים תרמו לתחומים רבים של הפילוסופיה היוונית הקדומה, ובהם אתיקה, מחשבה פוליטית וחברתית, לוגיקה ודיאלקטיקה, מתמטיקה, לשון, רטוריקה וביקורת ספרותית.

לכן יש לראות בדיוניסודורוס דמות מייצגת של פן מסוים בסופיסטיקה — הפן האריסטי והוויכוחי — אך לא בהכרח נציג של כל הסופיסטים.