דיוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דיוסיוונית: Δῖος; בלטינית: Dius) היה היסטוריון פיניקי-יווני, ככל הנראה בן העיר צור. על חייו לא ידוע דבר, אולם על פי יוסף בן מתתיהו, נחשב דיוס ל"איש נאמן בכתיבת דברי ימי כנען" (פיניקיה).

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של דיוס עסקה ככל הנראה בתולדות הפיניקים. שרד ממנה קטע אחד מצוטט בשני ספריו של יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון וקדמוניות היהודים:[1]

”אחרי מות אביבעל מלך בנו חירום. והוא שפך סוללה בפאת מזרח אשר לעיר, והגדיל את הקריה, ואת מקדש זאוס האולימפי אשר עמד לבדד על האי חבּר לעיר בסתמו את כל הריווח בינו לבינה ופאר את המקדש בכלי זהב. אומרים, כי שלמה השליט בירושלים שלח אל חירום חידות ובקש להשיב לו חידות תמורתן, ודרש כי האחד אשר יבצר ממנו לפתור את החידות ישלם כסף רב לרעהו, וחירום הסכים לדבר ולא יכול לפתור את החידות ובזבז לשלמה הרבה כסף ענושים, ואחרי כן פתר עבדימון, אחד מאנשי צור, את החידות השלוחות, ונסה אותו (את שלמה) בחידות אחרות, ושלמה לא יכול לפתרן, ושלם כסף רב לחירום.”

תוכן הקטע המצוטט אצל יוספוס תואם ברובו לתוכן הקטע המצוטט על ידו מתוך חיבורו של מנאנדרוס מאפסוס. ב"נגד אפיון" חיבורו של דיוס מוזכר לפני חיבורו של מנאנדרוס[2] בתור העדות העתיקה ביותר שנמצאת במקורות הפיניקיים לקדמוניות האומה היהודית.[3] ב"קדמוניות היהודים" לעומת זאת, הסדר הפוך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, XXI. Dius, pp. 123-125

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר שמיני, פרק ה, פסקה ג, סעיפים 149-147; נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק יז.
  2. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק יח.
  3. ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, p. 123