דיוקן עצמי (רפאל)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר |
רפאל  |
| תאריך יצירה |
העשור הראשון של המאה ה־16 |
| טכניקה וחומרים |
לוח עץ, טמפרה |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
33 ס"מ |
| גובה |
47.5 ס"מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
הרנסנס הגבוה |
| מספר יצירה |
1706 (גלריית אופיצי) |
| מיקום | גלריית אופיצי |
  | |
דיוקן עצמי (באיטלקית: Autoritratto) הוא ציור שמן על לוח שצייר רפאל בשנת 1506 במידות 47.3×34.8 ס"מ. היצירה נמצאת בגלריה אופיצי בפירנצה, בחדר המוקדש לדיוקנאות עצמיים מן התקופה הקדומה ועד המאה ה־17.
תיאור היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור מתאר את ראשו וכתפיו של רפאל על רקע חום פשוט, כשצלליתו מוקרנת מימין. צווארון חולצתו של המוצג נותר חשוף ולא צבוע, וחושף ג'סו גלוי ורישום הכנה. גם השיער נראה לא גמור, מאחר שאינו חופף את הרקע החום. תסרוקתו, לבושו וכובעו דומים לאלו של דף חצר מתקופת הרנסאנס. הוא חובש כובע כהה, שכונה מאוחר יותר „ראפאלה” והיה נפוץ בקרב ציירים, וכן חלוק כהה שמתחתיו מבצבצת חולצה לבנה קטנה בלבד. לבושו הוא בגדי עבודתו, ייתכן כרמז למקצועו. פניו סימטריות ובעלות פרופורציות מאוזנות, והבעתן רגועה ופשוטה.[1][2]
הדיוקן העצמי נשלח לפירנצה בשנת 1631, שם תואר כ־"un ritratto di Raffaello di sua mano" ("דיוקן של רפאל בידי עצמו"). הבעותיו ומראהו של רפאל ביצירה זו דומים לדיוקן העצמי שלו ב„אסכולת אתונה”, דבר המרמז כי הציור מתאר את האמן בראשית שנות העשרים לחייו[2]
העבודה היא שמן על עץ צפצפה וגובהה 47.3 ס"מ (18.6 אינץ') ורוחבה 34.8 ס"מ (13.7 אינץ').[3]
הקשר היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיוקנאותיו העצמיים של רפאל היו חלק משמעותי מהרפרטואר שלו ומילאו תפקיד חיוני בעיצוב תדמיתו הציבורית, ותרמו למוניטין שזכה לו. הוא שילב דיוקנאות משלו בציוריו בנושאים אחרים, כמו אסכולת אתונה.
עבודתו של רפאל הושפעה רבות מלאונרדו דה וינצ'י, במיוחד בשימושו בקיארוסקורו ובספומאטו . עם זאת, גישתו של רפאל הייתה ייחודית בשל שימושו בקווי מתאר רכים ובהבעות פנים רגועות בעת תיאור נושאים אנושיים.[4]
זהו אחד הדיוקנאות הבודדים של רפאל שנותרו מלפני 1508.[3] יצירה זו ידועה היטב בשל מספר העותקים המצוירים, והחרוטים שהגיעו לאחריה. פרסומה נובע יותר מנושא הציור מאשר מתכונותיו כציור.[2]
היסטוריית הבעלות ותולדות התערוכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההערכה היא שהדיוקן העצמי צויר בין השנים 1504 ו-1506, בשנים הראשונות לקריירה של רפאל, כאשר עבד בפירנצה. רפאל היה דמות מפתח בתקופת הרנסאנס באיטליה, תקופה בה דיוקנאות עצמיים נותרו יחסית נדירים. הציור הגיע במקור מפאלאצו דוקאלה באורבינו והועבר לפירנצה בשנת 1631. הציור עבר שיקום מספר פעמים, וכיום הוא נחשב כבעל פני שטח שחוקים או שפגומים משחיקה.[2]
היצירה ייתכן שנכנסה לאוסף משפחת מדיצ'י דרך ויטוריה דלה רוברה. עם אירוסיה לפרדיננדו השני דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה, כחלק מן נדונייתה, הביאה לפירנצה מספר יצירות מוערכות מאוסף משפחתה. בין השנים 1663 ל־1667 נרשם באוסף הקרדינל לאופולדו דה מדיצ'י דיוקן עצמי שכותרתו הייתה "דיוקנאות של ציירים שצוירו בידם שלהם". קבוצה זו של יצירות הפכה בהמשך ליסוד אוסף הדיוקנאות העצמיים המפורסם של גלריה אופיצי, הנחשב לגדול וליוקרתי מסוגו בעולם.[1]
בעוד שלא ברור לחלוטין כיצד רכש הקרדינל לאופולדו דה מדיצ'י את הציור, ההשערה המקובלת היא כי מדובר במתנה מגיסתו, ויטוריה דלה רוברה. חוקרי האמנות רואים כיום הסבר זה כמשכנע יותר מהאפשרות החלופית שלפיה רכש את היצירה מהאקדמיה של סן לוקא שברומא.[1]
הדיוקן הופיע ברשימת המצאי משנת 1675 של האוסף הפרטי של הדוכס לאופולדו דה מדיצ'י, ולאחר מכן נרשם גם בקטלוג גלריה אופיצי בשנת 1890.[1]
ניתוח טכני והשפעה פלמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ייחוס הציור לרפאל אושר בעקבות חקירות שנערכו בשנת 1983 לרגל תערוכה בפאלאצו פיטי לציון יום השנה להולדתו של האמן. בבדיקות רפלקטוגרפיה ניתחו החוקרים את רישום ההכנה ואת טכניקות מריחת הצבע, וחשפו את תהליך עבודתו הקפדני של רפאל. הוא צייר שכבות זגוגית מבריקות ושקופות מעל רקע מגורען בלבן.[1]
שיטת הזיגוג השקוף שבה השתמש רפאל ביצירה זו מדגימה את עיסוקו בציור הפלמי, אשר נחשב כבעל השפעה רבה על חצר אורבינו. בחצר פעלו גם אמנים צפוניים בולטים, בהם יוסטוס ואן גנט ופדרו ברוגטו, שהכניסו אליה יסודות סגנוניים שאותם שילב רפאל בעבודתו.[1]
גימור ואותנטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדיוקן העצמי עבר טיפולי שימור וניתוחים מעבדתיים, אשר הזינו את הדיונים סביב שאלת ייחוסו. לפני השיקום סברו חוקרים רבים כי מדובר בהעתקה מאוחרת של דמותו של רפאל כפי שהיא מופיעה בפרסקו „אסכולת אתונה”.[3]
עם זאת, צילום באינפרה־אדום הראה כי בציור קיימים רישומי הכנה חקירתיים הזהים לאלו שבציוריו העצמאיים של רפאל, דבר המרמז כי הוא עצמו יצר את היצירה. רישומי הכנה אלו דומים גם לאלה שנמצאו ביצירה „מדונה הקאופר הקטנה”. האופן הייחודי שבו טופלו הקווים תואם את סגנונו של רפאל, ואינו יכול להיות מיוחס למעתיק.[2]
בדיקה מדוקדקת של השיער וגוני העור לאחר ניקוי הציור מצביעה על כך שהעבודה נותרה בלתי גמורה. הסיבות למצבו הבלתי־שלם של הציור אינן ברורות. כמו כן, לא ודאי אם התלבושת השחורה, המעיל והכובע נוצרו בידי רפאל עצמו או נוספו בשלב מאוחר יותר כדי להעניק לדיוקן מראה מושלם יותר.[3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 Pasquinucci, Simona. "Raphael's self-portrait". Uffizi Galleries. נבדק ב-2025-03-18.
- ^ 1 2 3 4 5 Chapman, Hugo (2004). Raphael, from Urbino to Rome. London : National Gallery. pp. 70–71. ISBN 1857099990.
- ^ 1 2 3 4 Meyer zur Capellen, Jürg (2001). Raphael : A Critical Catalogue of His Paintings. Acros. pp. 286–289. ISBN 978-3935339001.
- ^ "Raphael | Biography, Artworks, Paintings, Accomplishments, Death, & Facts | Britannica". www.britannica.com (באנגלית). 2025-04-02. נבדק ב-2025-04-08.