דיוקנו של חואן דה פארחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיוקנו של חואן דה פארחה
Juan de Pareja (1606–1670)
מידע כללי
צייר דייגו ולסקס עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך יצירה 1650? עריכת הנתון בוויקינתונים
טכניקה וחומרים קנבס, צבע שמן עריכת הנתון בוויקינתונים
ממדים בס"מ
רוחב 69.9 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 81.3 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים על היצירה
זרם אמנותי בארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר יצירה 1971.86 (מוזיאון המטרופוליטן לאמנות) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום מוזיאון המטרופוליטן לאמנות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דיוקנו של חואן דה פארחה (אנגלית: Portrait of Juan de Pareja) הוא ציור מאת האמן הספרדי דייגו ולסקס, שצויר בסביבות 1650, ומוצג במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1648, כאספן יצירות אמנות מטעם פיליפ הרביעי, מלך ספרד, נשלח הצייר דייגו ולסקס לרומא, איטליה, כדי לרכוש יצירות אמנות עבור ארמון המלך במדריד. ולסקס הביא איתו את העבד חואן דה פארחה (Juan De Pareja), ששימש כעוזר בסדנת העבודה שלו. במהלך שהותו ברומא, פרסם ולסקס דיוקן בצבעי שמן של חואן דה פארחה, שהוצגה כחלק מתערוכת ציורים ב-19 במרץ 1650. הציור היה מפתיע בתוכנו: דיוקן של אדם שחור, לבוש בבגדים מכובדים, דבר שהיה יוצא דופן לתקופתו. בביוגרפיה של ולסקס, שכתב לימים הסופר אנטוניו פאלומינו, הוא תיאר את השבחים שקצר הציור על ידי הציירים השונים בתערוכה. נאמר על ציור זה כי שאר הציורים באותה תערוכה היו אמנות, אך ציור זה בלבד היה "אמיתי".

ולסקס תיאר בציור זה את דיוקנו של חואן דה פארחה, אדם שחור ממוצא מורי, כשהוא עומד בסדנת העבודה שלו, כתרגיל ההכנה הרשמי לציור דיוקנו של אינוקנטיוס העשירי, האפיפיור באותה תקופה.

ציור דיוקנו של האפיפיור אינוקנטיוס העשירי, בעל הפנים הזעופות וגלימתו הוורודה, שדמותו בוהקת על רקע הארגמן, היווה אתגר מורכב למדי מבחינת הצבעים והקומפוזיציה. בנוסף, מאחר שרצה לתאר אירוע מהחיים, בעודו מבקר במקום, ולא ניתן היה להשתמש באפיפיור המכובד עצמו כמודל, נדרש ולסקס לתפוס את מהות הקומפוזיציה והצבעים של הדמות במהירות, לצורך ציור דיוקנו של האפיפיור. הציור "דיוקנו של חואן דה פארחה", שנועד להוות הכנה לציור אחר, פורסם והוא בעל חשיבות רבה בזכות עצמו.

הציור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בציור "דיוקנו של חואן דה פארחה", צייר ולסקס את העבד, ששימש כעוזרו האישי בסדנה, תוך התנסות באתגרי הציור, החל מהצבעים וכלה בהעמדה. כדי לפצות על טווח הצבעים המצומצם, אימץ ולסקס סגנון כמעט אימפרסיוניסטי של המכחול, שנים רבות לפני המצאת המושג, כדי להביא חיות, עניין ועוצמה לציור. עיניו של חואן דה פארחה המצויר, מביטות באופן גאה ונוקב, ונראה כי האדם שבתמונה הוא המתבונן בצופים. עצם השימוש באדם שחור כמודל, הלבוש בבגדים מכובדים, אשר מרים את ראשו בגאווה ונועץ מבט נוקב, הוא דבר שנחווה כיוצא דופן ואולי אף מתריס לתקופתו. אתגר הצבעים בציור נראה מרשים גם כיום: למרות צבעיו הכהים מאוד של הציור, המתאר אדם כהה עור, הלבוש בגלימה שחורה, עומד על רקע כהה, עם מיעוט של צבע לבן בצווארון, הציור הוא עדיין מעורר, מסקרן ומלא חיים.

חואן דה פארחה הפך לאמן בזכות עצמו, לאחר שבשנת 1654 שוחרר מהעבדות על ידי ולסקס.

הציור "דיוקנו של חואן דה פארחה" נרכש על ידי מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בשנת 1971. מחיר הרכישה, שהיה מעל 5.5 מיליון דולר, קבע שיא חדש לאותה תקופה עבור רכישת ציורים במכירה פומבית. ההוצאה הכספית הגדולה לזמנה היוותה מקור לביקורת על הנהלת המוזיאון. כיום מהווה התמונה חלק חשוב ויוקרתי מאוסף הציורים במוזיאון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]