דיטריך פון זאוקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דיטריך פרידריך אדוארד קזימיר פון זאוקן
Dietrich Friedrich Eduard Kasimir von Saucken
220px-Dietrich von Saucken.jpg
דיטריך פון זאוקן
לידה 16 במאי 1892
פישהאוזן, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית
פטירה 27 בספטמבר 1980 (בגיל 88)
פולאך, גרמניה המערבית גרמניה המערביתגרמניה המערבית
השתייכות הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית  הקיסרות הגרמנית
רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר  רפובליקת ויימאר
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית
תקופת שירות 19101945
דרגה גנרל (ורמאכט) גנרל חיל השריון
תפקידים צבאיים
מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-4
מפקד קורפוס הפאנצר ה-3
מפקד קורפוס הפאנצר ה-39
מפקד קורפוס הפאנצר גרוסדויטשלנד
מפקד הארמייה השנייה
מפקד ארמיית מזרח פרוסיה
מלחמות וקרבות
עיטורים

גנרל דיטריך פון זאוקןגרמנית - Dietrich von Saucken) ‏ (16 במאי 1892 - 27 בספטמבר 1980), היה מהבולטים במפקדי השריון בצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, והיה אחד מ-27 מפקדים שקבלו את העיטור הצבאי הגבוה - צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון, חרבות ויהלומים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פון זאוקן נולד ב-16 במאי 1892 בפישהאוזן למשפחת אצולה פרוסית. בשנת 1910 התגייס לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הגרנדירים ה-3 (המזרח פרוסי ה-2 - פרידריך וילהלם הראשון, מלך בפרוסיה). במהלך מלחמת העולם הראשונה נפצע פון זאוקן 7 פעמים, והועלה לדרגת אובר לוטננט. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, צלב האבירים של מסדר בית הוהנצולרן עם חרבות, אות הפציעה בזהב, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.

לאחר המלחמה הצטרף פון זאוקן לפרייקור, ולאחר מכן הצטרף לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. בשנת 1925 הועלה לדרגת ריטרמייסטר, ובשנת 1927 מונה למפקד פלוגה 2 ברגימנט הפרשים ה-2 (הפרוסי), ולאחר מכן נשלח למשימה מיוחדת במוסקבה, שם למד לדבר רוסית. בתחילת 1934 יצא פון זאוקן לחופשה במדינות הבלטיות, על מנת ללמוד את השפות המדוברות בהם. ב-1 באפריל 1934 הועלה לדרגת מיור, וב-1 במאי מונה למדריך באקדמיה הצבאית בהנובר, וב-1 באוקטובר 1936 הועלה פון זאוקן לדרגת אוברסט לוטננט. ב-1 באפריל 1937 מונה למפקד רגימנט הפרשים ה-2, וב-1 ביוני 1939 הועלה לדרגת אוברסט.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה פיקד פון זאוקן על רגימנט הפרשים ה-2, ולחם עמו במהלך המערכה בפולין ובמהלך המערכה על צרפת. ב-16 בנובמבר 1940 מונה למפקד חטיבת הרובאים ה-4, ופיקד עליה במהלך מבצע ברברוסה ובמהלך הקרב על מוסקבה כחלק מדיוויזיית הפאנצר ה-4 במסגרת הקורפוס הממונע ה-24. ב-24 בדצמבר 1941 מונה למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-4, ולחם עימה בבלימת מתקפת הנגד הרוסית כחלק מהקורפוסים ה-24 וה-53 לסירוגין במסגרת ארמיית הפאנצר השנייה. ב-1 בינואר 1942 הועלה פון זאוקן לדרגת גנרל מיור, וב-6 בינואר 1942 קיבל על פעולותיו בקרבות את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל, ופרש מתפקידו עקב מחלה. לאחר החלמתו מונה באוגוסט 1942 למפקד בית הספר לשריון בקרמפניץ. ב-1 באפריל 1943 הועלה לדרגת גנרל לוטננט, וב-31 במאי 1943 מונה שוב למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-4, שהייתה חלק מקורפוס הפאנצר ה-47 במסגרת ארמיית הפאנצר השנייה, ולאחר מכן השתתף עימה בקרב קורסק כעתודת הארמייה התשיעית, ועל פעולותיו בקרב קיבל ב-22 באוגוסט 1943 תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. בספטמבר הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד קורפוס הפאנצר ה-56 במסגרת הארמייה השנייה. ב-15 בינואר 1944 פרש פון זאוקן לחופשה קצרה, וב-31 בינואר קיבל תוספת חרבות לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-5 בפברואר 1944 מונה שוב למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-4, שהייתה חלק מקורפוס הפאנצר ה-56 ולאחר מכן חלק מקורפוס הפאנצר ה-41 במסגרת הארמייה התשיעית. באפריל הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד קורפוס הפאנצר ה-56 במסגרת הארמייה השנייה, ובמאי הועברה הדיוויזיה לקבוצת ארמיות דרום אוקראינה כעתודת ארמיית הפאנצר הרביעית.

ב-31 במאי 1944 מונה פון זאוקן למפקד קורפוס הפאנצר ה-3, שהיה חלק מארמיית הפאנצר הראשונה במסגרת קבוצת ארמיות צפון אוקראינה, וב-29 ביוני 1944 מונה למפקד קורפוס הפאנצר ה-39, שהיה חלק מהארמייה הרביעית ובהמשך חלק מהארמייה התשיעית ומארמיית הפאנצר השלישית במסגרת קבוצת ארמיות מרכז, ופיקד עליו במהלך מבצע בגרטיון. ב-1 באוגוסט 1944 הועלה פון זאוקן לדרגת גנרל חיל השריון, ובמהלך החודש הצליח לבלום את התקדמות הרוסים לפני ורשה, וב-28 בספטמבר 1944 מונה למפקד קורפוס הפאנצר גרוסדויטשלנד, שהייתה חלק מארמיית הפאנצר הרביעית במסגרת קבוצת ארמיות ויסלה. בינואר 1945 לחם פון זאוקן עם הקורפוס שבפיקודו בניסיון לבלום את מתקפת ויסלה-אודר הרוסית, והצליח לחלץ את הכוח בפיקוד ולטר נהרינג, אך ב-11 בפברואר 1945 הודח מתפקידו עקב אמירותיו על חוסר התועלת שבהמשך הלחימה.

ב-10 במרץ 1945 מונה פון זאוקן למפקד הארמייה השנייה שהייתה מכותרת בפרוסיה המזרחית, ופיקד עליה עד סוף המלחמה. ב-7 באפריל שונה שם הארמייה לארמיית מזרח פרוסיה, וב-8 במאי קיבל פון זאוקן תוספת יהלומים לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-9 במאי נכנע פון זאוקן יחד עם שרידי כוחותיו, ונלקח לשבי הרוסי.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פון זאוקן שוחרר מהשבי רק בשנת 1955. לאחר שחרורו התגורר בעיר פולאך ליד מינכן, עד למותו ב-27 בספטמבר 1980, והוא בן 88 שנים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קורנליוס ראין: הקרב האחרון, הוצאת א. לוין -אפשטיין

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]