דיטר ראמס

דיטר ראמס
Dieter Rams
	ראמס, 2010
לידה	20 במאי 1932 (בן 93); ויסבאדן, הסן-נסאו, פרוסיה, גרמניה
מדינה	גרמניה
ידוע בשל	עשרת עקרונות העיצוב הטוב
עיסוק	מעצב תעשייתי
בן או בת זוג	Ingeborg Kracht-Rams
פרסים והוקרה	עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (עיטור ההצטיינות)
	אתר רשמי

דיטר ראמס (בגרמנית: Dieter Rams; נולד ב-20 במאי 1932) הוא מעצב תעשייתי גרמני, מהבולטים והמשפיעים ביותר בתחום העיצוב המודרני במאה ה-20.

ביוגרפיה

דיטר ראמס נולד בשנת 1932 בגרמניה. ילדותו עברה עליו בתקופת מלחמת העולם השנייה, ובמהלך נעוריו חווה את קריסת גרמניה הנאצית ואת כניסת כוחות הצבא האמריקאי לשטח המדינה.

סבו של ראמס, שהיה נגר, השפיע עליו רבות, וראמס הצעיר הרבה לבלות בנגרייה שלו.^[1]

בשנת 1947, כשהוא בן 15, הוא התחיל ללמוד אדריכלות ועיצוב פנים בבית הספר לאמנות בוויסבדן. כיום בית הספר הוא חלק מאוניברסיטת ריינמיין (RheinMain) למדעים שימושיים. משסיים את לימודי האדריכלות בהצטיינות ב-1953 הוא החל לעבוד במשרד אדריכלים בפרנקפורט.^[2]

שנתיים לאחר שסיים את לימודיו, הצטרף דיטר ראמס לחברת בראון, יצרנית מוצרי החשמל הגרמנית. בשנת 1961 מונה לראש מחלקת העיצוב של החברה – תפקיד בו החזיק במשך 34 שנים רצופות, שהיו מהחשובות והמשפיעות בקריירה שלו.

במהלך כ-40 שנות פעילותו בחברה, ראמס עיצב או פיקח על עיצובם של למעלה מ-500 מוצרים^[3] – בהם מערכות סטריאו, מכונות גילוח, מחשבונים, מוצרי קול ועוד. במקביל, החל משנת 1995, שיתף פעולה עם חברת הריהוט Vitsoe, שעיצבה וייצרה את מערכות האחסון המפורסמות שלו.

בהשראת אמרתו הידועה של האדריכל לודוויג מיס ון דר רוהה – "Less is more" (פחות הוא יותר), טבע ראמס את גרסתו האישית והמדויקת יותר: "Less, but better" – "פחות, אבל טוב יותר".

גישה זו, שהתבססה על פשטות, דיוק ופונקציונליות, הפכה לסימן ההיכר שלו, והעניקה לו מעמד של אביר המינימליזם העיצובי ומופת לעיצוב חכם ומאופק.^[1]

השפעתו של ראמס ניכרת גם בדור המעצבים החדש, ובפרט על ג'וני אייב, המעצב הראשי של חברת אפל, שהיה אחראי לעיצובים האייקוניים של המקינטוש, האייפוד, האייפון ומוצרים נוספים – והעיד פעמים רבות על ההשראה שראה ביצירתו של ראמס. בסוף המאה ה-20 היה ראמס המעצב התעשייתי המשפיע והחשוב ביותר. רבים מעיצוביו מוצגים במוזיאוני עיצוב ואמנות ברחבי העולם ונכללים באוספים הקבועים של המוזיאונים החשובים שבהם.

עשרת עקרונות העיצוב הטוב

בסוף שנות ה-70, ראמס החל לגלות עניין גובר בעולם החפצים שסבב אותו – "בלבול בלתי חדיר של צורות, צבעים ורעשים".

בהיותו מעצב, ראמס הבין שיש לו השפעה ניכרת על עיצוב הסביבה האנושית. מתוך מודעות זו, החל להרהר בשאלה הבסיסית: "האם העיצוב שאני יוצר הוא באמת עיצוב טוב?".

אף על פי ש"עיצוב טוב" הוא מושג סובייקטיבי ואינו ניתן למדידה מדויקת, ביקש ראמס לנסח עקרונות ברורים שיבטאו את תפיסתו לגבי מהו עיצוב נכון, אחראי ומשמעותי.^[3]

כך נולדו "עשרת עקרונות העיצוב הטוב של דיטר ראמס":^[4]

עיצוב טוב הוא חדשני – העיצוב מנצל טכנולוגיות חדשות כדי לחדש, אך לא רק לשם החדשנות – אלא לשם שיפור.
עיצוב טוב עושה את המוצר שימושי – מטרתו העיקרית של עיצוב היא להפוך את המוצר לשימושי. הוא מדגיש את הפונקציונליות ומוודא שהיא מובהקת וברורה.
עיצוב טוב הוא אסתטי – המראה החיצוני של המוצר משפיע על חוויית המשתמש. עיצוב טוב הוא יפה ומטופח גם בשימוש יום-יומי.
עיצוב טוב הופך את המוצר למובן – עיצוב טוב מסביר את עצמו. הוא מדריך את המשתמש באופן אינטואיטיבי, ללא צורך בהסברים נוספים.
עיצוב טוב הוא לא פולשני – הוא נייטרלי ומאופק, נותן מקום לביטוי של המשתמש ולא כופה את עצמו.
עיצוב טוב הוא כן – הוא לא מבטיח מה שהוא לא יכול לקיים – לא יוצר אשליות או מרמה את המשתמש.
עיצוב טוב הוא בר-קיימא – הוא נמנע מלהיות אופנתי ונתון לשינויים רגעיים – הוא שומר על ערכו גם לאחר שנים רבות.
עיצוב טוב מדויק עד לפרטים הקטנים – אין מקום לרשלנות. כל פרט וכל רכיב במוצר מעוצב בקפידה מתוך כבוד למשתמש.
עיצוב טוב הוא ידידותי לסביבה – הוא תורם לשימור הסביבה על ידי שמירה על משאבים והפחתת זיהום לאורך מחזור החיים של המוצר.
עיצוב טוב הוא כמה שפחות עיצוב – פחות אך טוב יותר – העיצוב מתמקד בעיקר ומונע מהמשתמש להיות מוסח. פשטות, ניקיון ובהירות הם המפתח.