דיוגו רודריגש
| לידה |
סוף המאה ה-15 פורטוגל  |
|---|---|
| פטירה |
21 באפריל 1577 גואה, הודו |
| מדינה |
ממלכת פורטוגל |
  | |
דיוגו רודריגש (באנגלית: Diogo Rodrigues ; נולד כנראה 1490–1496 לאגוס, פורטוגל - נפטר 21 באפריל 1577 גואה, הודו) היה חוקר פורטוגלי של האוקיינוס ההודי, שהפליג באוניה בפיקודו של דום פדרו מסקרנה. הם הפליגו מזרחה מכף התקווה הטובה בתוואי שהתגלה לכיוון גואה.[1] על שמו נקרא האי רודריגש, בין 4 ל 9- בפברואר 1528 לאחר שגילה אותו במהלך המסע שלו מגואה דרך קוצ'ין (עזב ב־15 בינואר 1528) לפורטוגל. בעקבות המסע הוא עלה לדרגה של אביר (cavaleiro). לאחר מכן הוא חזר לגואה והטביע חותם בתולדות האימפריה הפורטוגזית בתת-היבשת סביב אמצע המאה ה -16.
מסעות דיוגו רודריגש[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית המאה ה -16 מונה דיוגו פרננדס פריירה לקברניט ספינת "ספטובל" שהועברה לגואה. אומרים שהוא ניווט בקשת רחבה ממזרח למדגסקר והגיע לאי רוניון, אותו כינה מיד אילאה דה סנטה אפולוניה (לכבוד אפולוניה הקדושה שיומה היה, 9 בפברואר 1507). לאחר מכן הוא המשיך מזרחה וגילה את האי מאוריציוס, אותו כינה אילה דו סירנה (שם ספינתו). משם פרננדס המשיך מזרחה וגילה את האי שכינה בשם אילה דה דייגו פרננדס, דומיגו פריז או דומינגו פריאס (שני האחרונים הם ככל הנראה תעתיקים קרטוגרפיים או קיצורים של 'דיוגו פרננדס'). אומרים שהוא גם עצר למלא מים באיים הראשון והשלישי, לפני שחזר למוזמביק.[2]
באי דיוגו פרננדס ביקר בשנת 1509 דיוגו לופס דה סקיירה והשם 'דום גלופס' (קיצור נוסף שתועתק) מופיע לעיתים במפות.[3] הוא עבר את שינוי השם האחרון שלו לשם האי רודריגש כמה שנים אחר כך, לאחר שהחוקר פורטוגזי נוסף בשנת 1528, עשה את דרכו חזרה לאורך האוקיינוס ההודי מגואה. הוא ניווט דרך האיים רוניון, מאוריציוס ורודריגש. הוא קרא לאיים האלה מסקרנה, על שם מפקדו פדרו מסקרנה, שהיה שם לפני כן בשנת 1512.
חיים ומורשת בגואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מושל סלסט[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיוגו רודריגש הקים את בסיסו בגואה, למד את השפה המקומית, היה יוזם הבנייה של המבצר בגואה ומושל האי סלסט (לימים חלק מבומבי, מומבאי הנוכחית). האי הושכר לו מ-1535 עד 1548[4] לאחר ההסכם בין המשנה למלך הפורטוגלי דום נונו דה קונאה ובאדור שאח הסולטן מגוג'אראט, שמסר את האיים לרשות פורטוגל. הוא נודע גם בשם מסטרה דייגו[5] בגלל תרומותיו האמנותיות לייפוי העיר סלסט. כמו כן, יזם את שיקום מצודת דיו.[4] המצודה נחשבה כבלתי ניתנת לכיבוש ועמדה על תילה במשך יותר מארבע מאות שנים, למרות מספר רב של ניסיונות לכיבושה. דייגו היה גם הבעלים של החוף שנקרא חוף קולבה בגואה, שהועבר לצאצאי משפחתו כחלק מהרכוש המשפחתי, זהו אותו כפר בו הקים את בית המגורים הענק שלו בשנת 1551.
מפקד מבצר רחול[עריכת קוד מקור | עריכה]
רודריגש היה מושל רחול בסלט, גואה, העיירה הראשית שהייתה ברשות הפורטוגזים במהלך הכיבוש המוקדם שלהם באזור. במקום נבנו מבצר וכנסייה, שנחשבת לראשונה באזור סלט. הכנסייה ברחול הוקמה עד סוף שנת 1565, במקום מקדשים הינדים. היא נבנתה בבוץ עם גג סכך. כינו אותה כנסיית האם (Matriz) של כל דרום גואה ונקראה Igreja da Nossa Senhora de Neves. הארכיבישוף הראשון של גואה, דום גספר חורחה דה לאה פררה בחר את מיקום הכנסייה, ורודריגש היה אחראי על הביצוע עצמו.[6]
חוסה ניקולאו דה פונצ'ה[7] כתב כי דיוגו רודריגש נפטר בקולווה, גואה ונקבר בתוך כנסיית האם (מטריס). על קברו נכתב: "כאן שוכב דיוגו רודריגש (נקרא) 'או דו פורטה / קפטן מבצר זה, שהרס את המקדשים בשטחים האלה. הוא נפטר ב -21 באפריל של שנת 1577." המצבה שלו ושרידיו נמצאים עדיין בתוך הכנסייה, בסמוך למזבח איגרג'ה דה נוסה סנהורה דה נבס משנת 1577.
המקדשים ההינדיים של סלט בגואה הושמדו על ידי דיוגו אשר פיקח באופן אישי על הריסתם בשנת 1567.[7] המעשה הוביל ליציאתם ההמונית של ההינדים מהשטחים שהוחזקו על ידי הפורטוגזים. ההינדים לקחו את אליליהם מעבר לנהר זוארי לשטחי מלכי סונדו ההינדים. בין המקדשים שנהרסו היו מקדשי שרי רמנאתי, שרי שנטדורגה ושרי מנגשי. כמו כן נהרסו על ידי דייגו תשעה מקדשים בכפר מרגאו, הוא תוגמל בהכנסות מהאדמות השייכות למקדשים.[7]
ההרס הופעל כאשר הותקף ישועי וכשקהילת הילידים לא צייתה לדיוגו רודריגש. כעונש, הוא שרף את מקדש רמנת. תושבי הכפר הגישו נגדו תביעה לבית משפט בגואה. השופט הורה לדיוגו לבנות מחדש את המקדש. בתמיכת הארכיבישוף פרימז והמועצה המחוזית. למרות זאת, קיבל דייגו פקודה מהמשנה למלך לשרוף את מקדשי סלטה. המשנה למלך הוציא גם גזירה בדצמבר 1565 האוסרת על הקמת מקדשים חדשים ותיקון הקיימים. דבר הפקודה : "אני מורה בזאת שבאזור כלשהו בבעלות אדוני המלך, אף אחד לא צריך לבנות מקדש הינדי ואסור לתקן מקדשים כאלה שנבנו כבר ללא אישורי. אם צו זה יופר, מקדשים אלה ייהרסו. הטובין שבהם ישמשו לכיסוי ההוצאות על עבירה זו"[8]
הרכוש וההכנסות של המקדשים נמסרו לרשות הכנסייה.[9] התאריך המדויק בו הרס דיוגו רודריגש את מקדש מלסה דווי (שיהפוך בעתיד לכנסיית גבירתנו של ההתעברות) היה ב -7 במרץ 1567 . תושבי הכפר הצליחו להוציא מהמקדש אלילים אחדים. ספרים קדושים ויצירות אמנות שהעצימו את יופיו של המקדש. המקדש נהרס ללא רחם. רודריגש עזב את הכפר לאחר הצבת צלב במקום הבולט ביותר.
את פרטי חורבן המקדש ניתן למצוא בדו"ח אירם אום גומז ווז מיום 12 בדצמבר 1567, המציין כי המקדש נהרס כליל ב־14 במרץ 1567. דייגו רודריגש הרס 280 מקדשים בסלט בלבד. המאמינים שהשתמשו באותם מקדשים הועברו בעיקר לאזורי הכיבוש החדשים שבהם שלטו הפיאודלים של הסולטאן אדיל שאהה מביג'אפור. בהיותם הינדים בעצמם, הם לקחו את המשימה להקל על יצירת מקומות מגורים חדשים לפליטי הכפרים שנהרסו.
משפחה ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
לרודריגש היו שני בנים, ניקולאו ואינאסיו רויז, מאישה השייכת למשפחת פרבה - אצולה פיאודליים הינדית. האשה ויטולה פורוב דסאי, נישאה לו ב־29 בנובמבר 1512 כפי שנמצא בארכיונים. המשפחה השתמשה בקיצור השם, לשם מלכותי - רויז במקום בצורה הפשוטה של רודריגש, עד סוף המאה ה -19 .
האנדרטה הניצבת בקולבה, גואה מעוטרת עם כתובות של משפחת רויז (רודריגס) בגואה. אנדרטה נבנתה מחדש כמבנה גדול יותר בשנת 1857 ועומדת על כנה. שכן אחד הנכדים הגדולים של דייגו נפטר לפתע בגלל מחלה בגיל צעיר 38 שנה. זאת הייתה המשפחה היחידה בקולבה, עם שורשים למשפחת רויז (רודריגש).
אחד מהצאצאים מבנו ניקולאו, עדיין מתגורר בבית האבות שנבנה על ידי רודריגש בקולבה. חלקים מנכסי חוף קולבה בגואה קשורים למשפחה, אבל מנוהלים על ידי הממשל הודי. האנדרטה המשפחתית מוחזקת על יד צאצאי המשפחה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ uguste Toussaint, History of the Indian Ocean (Chicago: University Press, 1966), pp. 109
- ^ Clara Pinto Correia Return of the crazy bird: the sad, strange tale of the Dodo, (New York: Springer, 2003), p. 24
- ^ Le Guat, François, The voyage of François Le Guat of Bresse, to Rodriguez, Mauritius, Java, and the Cape of Good Hope, Vol. 2, Engl. trans., London: Halykut Society (1891); Appendix in Le Guat, p. 316
- ^ 1 2 George Schurhammer, Francis Xavier, his life and his time, Volume 2, Asia (1541–1549), 2nd Halband: India and Indonesia. (Herder: Freiburg and Vienna, 1971), pp. 96 and 108
- ^ J Gerson da Cunha,"The Origin of Bombay", New Delhi, 1900, Reprinted 2004, Asian Educational Services, ISBN 978-81-206-0815-3
- ^ Denis Louis Cottineau de Kloguen, "An Historical Sketch of Goa", Printed for the proprietor by William Twigg, at the Gazette Press, 1831, Harvard University, ark:/13960/t9x067m4t.
- ^ 1 2 3 José Nicolau da Fonseca, Historical and Archaeological Sketch of the City of Goa, Bombay: Thacker, 1878, pp. 47–48. Reprinted 1986, Asian Educational Services
- ^ Délio de Mendonça, Conversions and Citizenry: Goa Under Portugal, 1510-1610, Volume 11 of Xavier Centre of historical research studies series, Issue 11 of XCHR studies series.
- ^ J. Thekkedath, History of Christianity in India, vol.2, Bangalore, 1988, p. 340