דיידו אליזבת בל
 | |
| לידה |
1761 טרינידד |
|---|---|
| פטירה |
1804 (בגיל 43 בערך) לונדון |
| מדינה | אנגליה |
| מקום קבורה |
St George's Fields  |
| מקום מגורים |
לונדון, פנסקולה, בית קנווד |
| ידועה בשל | היותה אישה שחורה באצילות האנגלית |
| השקפה דתית |
אנגליקניזם |
| בן זוג | ג'ון דאבינייה |
  | |
דיידו אליזבת בל (באנגלית: Dido Elizabeth Belle; 1761–1804) נולדה בטרינידד לעבדות, בתם של מריה בל, שפחה אפריקאית, וסר ג'ון לינדסי (Lindsay)(אנ'), קצין בחיל הים הבריטי שהיה מוצב שם. לינדסי זכה מאוחר יותר לתואר אבירות, וקודם לדרגת אדמירל.[1] כשחזר לינדסי לאנגליה בשנת 1765, הביא את בל עמו, והפקיד אותה בידיהם של דודו, ויליאם מארי, רוזן מנספילד הראשון (אנ'), ואשתו אליזבת מארי, רוזנת מנספילד. הזוג מארי סיפקו לבל השכלה, וגידלו אותה כבת חורין ובת החברה הגבוהה באחוזתם, בית קנווד, יחד עם אחייניתם, ליידי אליזבת מארי (אנ'), שהייתה יתומה מאם. בל התגוררה באחוזה במשך 30 שנה. בצוואתו, הלורד מנספילד אישר את החירות שלה, והוריש לה קצבה שנתית לשארית חייה, וכך נהייתה ליורשת.
בשנים אלה, דודה הרוזן, במסגרת תפקידו כשופט הראשי של אנגליה, הכריע בשני תיקי עבדות משמעותיים. בשנת 1772 הוא מצא כי אין לעבדות תקדים במשפט המקובל באנגליה, ומעולם לא היה מורשה תחת החוק המחייב. החלטה זו נחשבת לסיום הרשמי של העבדות בבריטניה. בתיק שעסק בטבח זונג, מקרה בו נטען כי ספינת הסחר בעבדים עמדה בפני מחסור במים ובשל כך 133 מהעבדים הושלכו לים, הוא קבע שלא מגיעים לבעלי הספינה פיצויים מחברת הביטוח בגין אובדן רכוש, מפני שהוכח שלא היה מחסור במים ובעלי הספינה רק רצו להרוויח את דמי הביטוח של 'הסחורה'. התיק היה מרכזי לשאלת אנושיותם וזכויותיהם של העבדים השחורים, אך לורד מנספילד הצליח שלא להכריע לכאן או לכאן בשאלה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיידו אליזבת בל נולדה לעבדות באיים הקאריביים לשפחה אפריקאית בשם מריה בל.[2] אביה היה סר ג'ון לינדסי, קצין בחיל הים הבריטי, ורב החובל של הספינה המלכותית "טרנט".[1] הוא היה בן למשפחת אצולה. לינדסי חזר לאנגליה לאחר המלחמה בשנת 1765, והביא עמו את בתו המעורבת גזעית. הוא מסר אותה לטיפולו של דודו, ויליאם מארי, הרוזן מנספילד, ואשתו אליזבת מארי, רוזנת מנספילד. היא הוטבלה בשם דיידו אליזבת בל בשנת 1766.
הודעת פטירה של סר ג'ון לינדסי, שקודם בסופו של דבר לדרגת אדמירל, הכירה בכך שהוא היה אביה של דיידו בל: "הוא נפטר, אנו מאמינים, ללא כל שאירים חוקיים, אך הותיר אחריו בת ממזרה, מעורבת אשר גדלה בבית משפחתו של הלורד מנספילד מאז גיל ינקות, ואשר בשל אופייה החביב והישגיה זכתה בהערכתם הגבוהה של כל קרוביו של הלורד."[1] היסטוריונים האמינו שאמה הוחזקה בעבדות בספינה שנלכדה על ידי לינדסי במהלך הקרב על הוואנה (1762),[3][4] אך התאריכים אינם מסתדרים, כיוון שדיידו נולדה בשנת 1761, שנה קודם לכן.[2]
בית קנווד[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרוזן והרוזנת מנספילד גרו בבית קנווד בהמפסטד, הסמוך ללונדון. לזוג לא היו ילדים משלהם, והם גידלו את האחיינית היתומה שלהם, ליידי אליזבת מארי, שנולדה בשנת 1760. ייתכן והזוג מנספילד הסכימו לקבל לביתם את בל כחברה למשחקים לליידי אליזבת, כדי שתשמש מאוחר יותר כבת לווייתה.[3]
בל חייתה בבית קנווד במשך 30 שנה. מעמדה היה יוצא דופן, כי היא נולדה לתוך העבדות על פי החוק הקולוניאלי, אך לורד וליידי מנספילד גידלה אותה, במידה מסוימת, כבת משפחה. וכשהיא התבגרה, היא לעיתים קרובות סייעה למנספילד בכתיבת מכתביו, מה שמעיד שרכשה השכלה.[5] על פי אחד מחבריו של מנספילד, האמריקאי תומאס האצ'ינסון, לשעבר מושל מסצ'וסטס, וכנאמן לכתר עבר ללונדון בעת המהפכה האמריקאית, כתב כי בל "עמדה לרשותו של הלורד בכל דבר קטן, וגילתה עניין רב בכל דבריו". הוא תיאר אותה כ"לא נאה ולא אצילית - אך חמודה דיה".[5]
לורד מנספילד פסק בעניינים הקשורים למעמדם של עבדים באנגליה במסגרת במסגרת תפקידו כשופט הראשי של אנגליה. ב-1772, בתיק סומרסט נ' סטיוארט, מקרה של עבד נמלט, שבעליו רצו לשלוח אותו בחזרה לאיי הקאריביים למכירה, הוא קבע:
טבעה של העבדות היא כזו, שאין היא יכולה להתקיים על סמך הצדקות, בין אם מוסריות או פוליטיות, אלא רק מתוך משפט מחייב, אשר מתחזק את קיומה גם זמן רב לאחר שכל הסיבות, הנסיבות, והמקומות שהולידו אותה נמחקו מהזיכרון: היא כל כך דוחה, שאין שום כוח שיכול לתמוך בה, מחוץ למשפט מחייב. ולכן, למרות אי הנוחות שעלולה להיגרם מהחלטתי, איני יכול לקבוע שמקרה זה הוא מותר או נתמך על ידי החוק האנגלי.
פסיקתו של מנספילד כי העבדות אינה קיימת בחוק המקובל, הובנה על ידי מתנגדי העבדות כביטול העבדות באנגליה. מנספילד אמר מאוחר יותר שההחלטה שלו נועדה רק למקרה הנדון. היו כאלה שסברו שניסיונו האישי של מנספילד בגידול אחייניתו דידו בל השפיע על ההחלטה שלו.[5]
מעמד חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המוסכמות החברתיות בביתו של מנספילד לא לחלוטין ברורות. מתערוכה שנערכה בקנווד ב-2007, עולה כי מעמדה של בל הייתה של "קרובת משפחה אהובה אך ענייה", ולכן לא תמיד הורשתה לסעוד עם אורחים ולעיתים הייתה מצטרפת אל הנשים בסלון אחרי הארוחה.[1] ב-2014, פולה בירן כתבה שכנראה הדרתה של בל משולחן האוכל היה משיקולים פרגמטיים, ואילו בהיבטים אחרים של החיים, כגון טיפולים רפואיים יקרים וריהוט יוקרתי בחדריה, היה מעמדה של בל בקונווד דומה לזה של ליידי אליזבת.[6]
כשהתבגרה, לקחה בל על עצמה את האחריות על ניהול הרפת ולול העופות בקנווד. עיסוק כזה היה אופייני לנשות האצולה, ואילו סיועה ללורד בתכתובות היה יוצא דופן. סיוע מסוג זה בדרך כלל התבצע על ידי מזכיר או פקיד. בל קיבלה קצבה שנתית של 30 ליש"ט ו-10 שילינג, פי כמה מהשכר של משרתים באחוזה. לעומת זאת, ליידי אליזבת קיבלה בערך 100 ליש"ט, אך היא הייתה גם יורשת מצד אמה. בל, מלבד הגזע שלה, נולדה מחוץ למסגרת הנישואים, בזמן ובמקום שבדרך כלל הדביק לכך סטיגמה גדולה.
חיים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביה של בל נפטר בשנת 1788 ללא יורשים לגיטימיים, והוריש 1000 ליש"ט לילדיו מחוץ למסגרת הנישואים, ג'ון ואליזבת לינדסי.[1] ייתכן שהתייחסותו בצוואתו לבל בשם אליזבת, שהוא שם הולדתה, מעיד על כך שהיא נקראה על ידו בשם זה, ושהיא נקראה לראשונה בשם דיידו על ידי דודה ודודתה כשבאה להתגורר עמם.[3] מקור אחר טוען שהייתה ללינדסי בת נוספת, בשם אליזבת פאלמר (נולדה c. 1765), בסקוטלנד.[1]
בל גם ירשה 100 ליש"ט מליידי מרג'רי מאורי בשנת 1793, אחת משתי קרובות המשפחה שבאו לחיות עם משפחת מארי על מנת לעזור לטפל בזוג מארי לעת זקנתם.[3] בצוואתו, שנכתבה בשנת 1783, לורד מנספילד באופן רשמי אישר את היותה של בל בת-חורין; הוא גם הוריש לה כסף באופן ישיר, בנוסף לירושה הגדולה שהגיעה לה דרך אביה, שהיה היורש הרשמי של לורד מנספילד.[7]
ב-1793, נישאה בל לג'ון דאבינייה, צרפתי שעבד כעוזר אישי לבני האצולה.[8] ידוע על שלושה בנים שנולדו לזוג: תאומים צ'ארלס וג'ון, ב-1795; וויליאם תומאס, ב-1802.[8][9]
בל נפטרה ב-1804 בגיל 43.[8]
צאצאיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנה של בל, צ'ארלס דאבינייה, שירת בצבא מדרס, אחד הצבאות הטריטוריאליים של חברת הודו המזרחית, שקדמה לצבא הבריטי ההודי. בשנת 1810, הוא היה רשום כסגן בחיל הרגלים הילידי, אך סביר שהיה לפני זה סג"ם בצבא חברת הודו המערבית.[10] באוגוסט 1836, הוא נישא בכנסיית קנסינגטון לחנה נאש, בתו הצעירה של ג'יי נאש. בשלב זה, הוא החזיק בדרגת סרן.
צאצאה האחרון הידוע של בל, נין רבא שלה, הרולד דאבינייה, מת ללא ילדים בדרום אפריקה ב-1975.[11]
תיעודים אמנותיים שלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשפחה הזמינה ציור של דידו ואליזבת. הציור, שהושלם בשנת 1779, יוחס בעבר לצייר יוהאן זופאני.[2] היום, הציור הוא בבעלות הרוזן הנוכחי של מנספילד, ושוכן בבית קנווד, לאחר ששנים היה בארמון בסקוטלנד. הוא היה חלק מתערוכה על בל בבית קנווד, לציון מאתיים שנה לחוק לביטול סחר העבדים של 1807.[2]
קולנוע, מוזיקה, ותיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיידו בל (2006), סרטו של ג'ייסון יאנג, נכתב במקור כדרמה היסטורית קצרה בשם קנווד האוס, ובהמשך הפך להפקה טלוויזיונית.
- שירלי ג'יי תומפסון כתבה טרילוגיה אופרטית, שירי רוח, על חייה של דיידו, אליזבת' בל, עם אביגיל קלי בתפקיד הראשי, אשר בוצעה עם התזמורת הפילהרמונית של לונדון במרץ 2007, כחלק מחגיגות ה-200 שנה לביטול סחר העבדים הבינלאומי בבריטניה.[12]
- תנו לצדק להיעשות, של קבוצת התיאטרון Mixed Blessings עלה לבמה ב-2008, ובחן את ההשפעה האפשרית של בל על פסק הדין של דודה ב-1772.[13]
- המחזה מטען אפריקאי מאת מרגרט באזבי, בבימויו של ניטרו (מהתיאטרון הקואופרטיבי השחור)[14] ב-2007, במלאת מאתיים שנה לביטול סחר העבדים.[15] המחזה עוסק בציון המשפט של הטבח בזונג ב-1783.[16][17]
- בל (אנ') (2013), סרט עלילתי בבימויה של אמה אסנטה, על חייה של דיידו כאישה מעורבת גזעית ואשר נולדה מחוץ למסגרת הנישואים לאציל במאה ה-18 באנגליה. בסרט מככבים גוגו אמבתה-רו בתפקיד דיידו וטום וילקינסון, בתפקיד האפוטרופוס שלה לורד מנספילד.
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דמיון משפחתי, רומן מאת קייטלין דייוויס, משנת 2013, בהשראה חלקית של חייה של דיידו אליזבת' בל.[18]
- הסופרת פולה בירן כתבה את בל: הסיפור האמיתי של דידו בל (2014), עיבוד מהסרט שהופץ כספר אודיו עם צאת הסרט.[19]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 "Slavery and Justice at Kenwood House, Part 1" (PDF). Historic England. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2015-06-14.
- ^ 1 2 3 4 Slavery and Justice Exhibition at Kenwood House, Historic England.
- ^ 1 2 3 4 Adams, Gene (1984). "Dido Elizabeth Belle/ A Black Girl at Kenwood/ an account of a protegée of the 1st Lord Mansfield" (PDF). Camden History Review: 10–14.
- ^ Urquhart, Frank. "Portrait of woman who inspired "Belle" to be shown". The Scotsman.
- ^ 1 2 3
Nisha Lilia Diu, Dido Belle: Britain's first black aristocrat, The Telegraph, 6 June 2014
- ^ Start the Week, BBC Radio 4, 14 April 2014.
- ^ "Dido Elizabeth Belle and The First Earl of Mansfield", Slavery and Justice Exhibition at Kenwood House, Historic England.
- ^ 1 2 3 Reyahn King, "Belle, Dido Elizabeth (1761?–1804)", Oxford Dictionary of National Biography, Oxford University Press, 2004; online edn, October 2007.
- ^ Sarah Minney, "The Search for Dido", History Today 55, October 2005.
- ^ Officers-List, A list of the officers of the army, ordnance and medical departments, serving under the presidency of Fort St. George. Presidency of Madras Army. 1822. pp. 75, 114.
- ^ "The Girl in the Picture", Inside Out: Abolition of the British Slave Trade special, BBC One, 2 March 2007.
- ^ Biography, Abigail Kelly Soprano.
- ^ Mixed Blessings Theatre Group.
- ^ "African Cargo, An| By Margaret Busby", Black Plays Archive, National Theatre.
- ^ Colette Lebrasse, "Say It Loud" (review of An African Cargo), 1 September 2007, Nitro Music Theatre website.
- ^ "Guildhall, Gresham Street", London: Centre of the Slave Trade, Historic England.
- ^ "The Guildhall", Museum of London.
- ^ Caitlin Davies, Family Likeness (published by Hutchinson, 2013; Windmill, 2014).
- ^ Paula Byrne, Belle: The True Story of Dido Belle, Harper Audiobooks, 2014.
