דייוויד בולטימור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דייוויד בולטימור
David Baltimore
Dr. David Baltimore2.jpg
דייוויד בולטימור, 2014
לידה 7 במרץ 1938 (בן 79)
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ביולוגיה
ארצות מגורים ניו יורק, ארצות הברית
פרסים והנצחה חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1975
המדליה הלאומית למדעים
הערות יהודי
תרומות עיקריות
רוורס טרנסקריפטאז.

דייוויד בולטימוראנגלית: David Baltimore‏; ‏נולד ב־7 במרץ 1938) הוא ביולוג יהודי אמריקאי, שזכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1975 (יחד עם רנאטו דולבקו והווארד מרטין טמין) על ההסבר כיצד וירוס מחולל גידול משפיע על החומר הגנטי של התא. קיבל את המדליה הלאומית למדעים בשנת 1999.

דיוויד בולטימור כיהן כנשיא המכון הטכנולוגי של קליפורניה בין השנים 1997 ל-2006 וכנשיא אוניברסיטת רוקפלר בין השנים 1991 ל-1991. מכהן בדירקטוריון ביטאון מדעני האטום.

בולטימור תרם רבות בתחומי האימונולוגיה, וירולוגיה, חקר מחלת הסרטן, ביוטכנולוגיה, DNA רקומביננטי ועוד.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולטימור נולד בניו יורק, ארצות הברית ב-1938 להוריו היהודים, ריצ'רד וגרטרוד בולטימור. קיבל תואר ראשון ב-1960 במכללת סווארת'מור ותואר שני ודוקטורט מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס.

בשנות השבעים באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון גילה יחד עם רנאטו דולבקו והווארד מרטין טמין את הרוורס טרנסקריפטאז, אנזים שמקורו בנגיף מסוג רטרו וירוס, שיוצר עותק של DNA על בסיס mRNA בתהליך שנקרא שעתוק לאחור (Reverse Transcription).

בשנת 1975 זכה בולטימור בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1975, על ההסבר כיצד וירוס מחולל גידול משפיע על החומר הגנטי של התא. קיבל את המדליה הלאומית למדעים בשנת 1999.

בין הנימוקים למתן הפרס מצוינת אף תרומתם של בולטימור וטמין לתיאור האופן שבו וירוסים גורמי גידולים פועלים על החומר הגנטי של התא באמצעות שעתוק לאחור. תגליתו זו עמדה בניגוד לדוגמה המרכזית של הביולוגיה המולקולרית ולפיה קיימת העברת מידע גנטי חד-כיוונית מה-DNA אל ה-RNA אל החלבון. אמונה שדוברה הבולט היה פרנסיס קריק, אחד ממגלי מבנה ה-DNA וחתן פרס נובל. טמין הדגים כי וירוס גורמי גידולים מסוימים נושאים את היכולות האנזימתית להפוך את כיוון זרימת המידע מן ה-RNA בחזרה אל ה-DNA על ידי שעתוק לאחר. תופעה זו נחקרה באופן עצמאי על ידי בולטימור.

התגלית של שעתוק לאחור היא אחת מן התגליות החשובות ביותר ברפואה בעת המודרנית, כיוון ששעתוק לאחור הוא האנזים המרכזי בכמה מן המחלות האנושיות הנפוצות ביותר, כגון HIV וצהבת נגיפית מסוג B. שעתוק לאחר הוא אף מרכיב חשוב של מספר טכניקות בולטות בביולוגיה מולקולרית וברפואה אבחנתית, כגון תגובת שרשרת של פולימראז (PCR).

ב-1986 פרסם בולטימור יחד עם תרזה אימנישי-קרי מאמר(אנ') בתחום האימונולוגיה. מאמר זה נחשד כזיוף מדעי וחולל את "פרשת בולטימור". רק בשנת 1996 הוחלט כי המאמר היה תקף וההאשמות היו כוזבות[1].

בשנת 1968 נשא לאישה את המיקרוביולגית ד"ר אליס האונג. לזוג ילדה אחת. על שמו של בולטימור נקרא כוכב לכת מינורי.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]