לדלג לתוכן

דייוויד היל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דייוויד היל
David B. Hill
לידה 29 באוגוסט 1843
הוואנה, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 באוקטובר 1910 (בגיל 67)
אולבני, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Montour Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
סגן מושל ניו יורק
1 בינואר 18836 בינואר 1885
(שנתיים)
תחת מושל ניו יורק גרובר קליבלנד
מושל ניו יורק ה־29
6 בינואר 188531 בדצמבר 1891
(7 שנים)
סנאטור מטעם מדינת ניו יורק
7 בינואר 18923 במרץ 1897
(5 שנים וחודש)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דייוויד בנט הילאנגלית: David Bennett Hill‏; 29 באוגוסט 184320 באוקטובר 1910) היה פוליטיקאי אמריקאי מניו יורק שכיהן כמושל ניו יורק ה-29 בין השנים 1885 ל-1891 וייצג את ניו יורק בסנאט של ארצות הברית בין השנים 1892 ל-1897.

בשנת 1892, התמודד לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית במצע של בי-מטאליזם, אך הפסיד את המועמדות לגרובר קליבלנד, יריבו הפוליטי משכבר הימים.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויד ב. היל נולד ב-29 באוגוסט 1843 בהוואנה, שבניו יורק. הוא התחנך במקום, למד משפטים והחל לעסוק בכך באלמירה ב-1864.

היל ייצג את מחוז צ'מונג באספת המדינה של ניו יורק בשנים 1871 ו-1872. ב-1880 נבחר היל לראש מועצת אלמירה, ב-1882 נבחר לראש עיריית אלמירה, ובין השנים 1886 ל-1887 כיהן כנשיא לשכת עורכי הדין של מדינת ניו יורק.

מושל ניו יורק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היל נבחר לסגן מושל ניו יורק בשנת 1882, עם יותר קולות מהמועמד הדמוקרטי לתפקיד המושל, גרובר קליבלנד.

בשנת 1885 התמנה היל למושל, כאשר קליבלנד התפטר על מנת להיכנס לתפקידו כנשיא ארצות הברית. היל זכה בבחירות לתפקיד המושל בזכות עצמו בשנים 1885 ו-1888 למרות שקליבלנד הפסיד במדינה בבחירות שנערכו במקביל לנשיאות.

בעוד שקליבלנד דגל בפומבי ברפורמה בשירות המדינה, אימץ היל את השיטה של חלוקת משרות פוליטיות (פטרונאז') ובנה לעצמו בסיס תמיכה חזק. בתקופת כהונתו כמושל, המפלגה הדמוקרטית בניו יורק התפלגה בין נאמניו של היל לבין תומכיו של קליבלנד.

דייוויד ב. היל בסרט מצויר משנת 1885 "השרברב היחיד עסוק בעונה החמה" מאת יוג'ין צימרמן על Mugwumps, טמאני הול ו-Irving Hall

כמושל, התנגד היל לניסיונות לחוקק רפורמה בשירות המדינה ולמסות משקאות חריפים. לעומת זאת, הוא תמך ברגולציה על דיור בבנייני דירות וברפורמות עבודה כמו הגבלת שעות עבודה מקסימליות. מספר רפורמות נוספות בתחום העבודה הונהגו בתקופתו.

ב־15 במאי 1885, חתם היל על חוק להקמת "שמורת יער" בשטח של 715,000 דונם, שנקבע כי תישאר לנצח "כשטחי יער פראיים" שטח זה הפך בהמשך לפארק אדירונדק.

במהלך כהונתו כמושל, ויליאם קמלר הוצא להורג בכיסא החשמלי, האסיר הראשון במדינה שהומת אי פעם בצורה זו. ב-23 באפריל 1889 הטיל היל וטו על הצעת חוק של בית המחוקקים המדינתי, שנועדה למנוע את סלילת הרחובות במגרש הפולו. הוא גם הטיל וטו על שתי הצעות נוספות לרפורמה בהליך ההצבעה, שהוגשו על ידי הרפובליקנים.

הסנאט של ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריקטורה פוליטית משנת 1890 עם היל וגרובר קליבלנד

לאחר בחירות 1888, שבהן הפסיד קליבלנד לנשיאות והיל נבחר מחדש כמושל, הצליח היל לבסס שליטה אפקטיבית במפלגה הדמוקרטית במדינת ניו יורק. הרווחים של הדמוקרטים בבחירות 1890 העניקו להם רוב בבית המחוקקים המדינתי, וזה בחר בהיל לסנאט של ארצות הברית. היל היה אמור להיכנס לתפקיד בסנאט ב־4 במרץ 1891, אך סירב להתפטר מתפקיד המושל כדי שחבר מכנופייתו הפוליטית, רוזוול פלאוור, יוכל להיבחר למושל.

בשנת 1892 התמודד היל על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, כתומך בי-מטאליזם (שימוש גם בזהב וגם בכסף כמטבע). בוועידה הלאומית הדמוקרטית של אותה שנה, ניצח קליבלנד את היל ואת מושל איווה, הוראס בויס, כבר בהצבעה הראשונה. קליבלנד המשיך וניצח את הנשיא המכהן, בנג'מין הריסון, בבחירות הכלליות.

כסנאטור, חסם היל שני מינויים של הנשיא קליבלנד לבית המשפט העליון – את ויליאם ב. הורנבלואר ואת וילר ה. פקהאם, שני שופטים מניו יורק שהתנגדו למכונה הפוליטית שלו.

ב־1894, הפסיד היל בבחירות למשרת מושל ניו יורק לרפובליקני לוי פ. מורטון, אף שכיהן באותה עת כסנאטור.

ב־1896, התנגד היל בתחילה למועמדותו של ויליאם ג'נינגס ברייאן לנשיאות, אך בבחירות הכלליות תמך בו מול "דמוקרטי הזהב" – תומכי קליבלנד.

קריקטורה מ-1892 מאת Judge, המתארת את היל כאיום על שאיפותיו הנשיאותיות של גרובר קליבלנד

בשנת 1897 הפסיד היל בבחירות לסנאט לרפובליקני תומאס ס. פלט.

אחרית חייו ומותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היל קיבל תמיכה משמעותית במועמדות לסגן הנשיא בוועידה הלאומית הדמוקרטית של שנת 1900, אך המפלגה מינתה את סגן הנשיא לשעבר עדלי סטיבנסון הראשון. בבחירות לנשיאות ב-1904 שימש היל כמנהל הקמפיין של המועמד הדמוקרטי לנשיאות אלטון פארקר.

היל מת בוולפרטס רוסט, ביתו הכפרי ליד אולבני ב-20 באוקטובר 1910, מההשפעות של מחלת ברייט ומחלות לב. הוא נקבר בבית הקברות מונטור במאונטור פולס.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דייוויד היל בוויקישיתוף