דייוויד סדאריס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דייוויד סדאריס
David Sedaris
דייוויד סדאריס, 2008
דייוויד סדאריס, 2008
לידה 26 בדצמבר 1956 (בן 62)
בינגהמטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, סאטיריקן, מחזאי
לאום אמריקאי
מקום לימודים בית הספר לאמנות של מכון שיקגו, אוניברסיטת המדינה קנט, אוניברסיטת מערב קרוליינה, Jesse O. Sanderson High School עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס למדא לספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דייוויד ריימונד סדאריסאנגלית: David Raymond Sedaris; נולד ב- 26 בדצמבר 1956) הוא סופר והומוריסטן אמריקאי. סדאריס הגיע לראשונה לתודעה הציבורית ב-1992 כאשר מאמרו "SantaLand Diaries" (יומני ארץ-סנטה) שודר בNPR, המאמר מתאר את חוויותיו של סדאריס בשנתיים שעבד בתור אלף בחנות "מייסיס" בחג המולד.

סדאריס פרסם כתשעה ספרים בנוסף למאמרים והקלטות שהתפרסמו בעיתונים וברדיו. ספריו הם אוספים של מאמרים וסיפורים קצרים המבוססים לרוב על חייו האישיים: ילדותו ויחסיו עם משפחתו, חוויותיו מצרפת ולונדון (בהן התגורר מספר שנים), התמודדות עם זהותו כהומוסקסואל, שאיפותיו האומנותיות, חיבתו למורבידיות, שימוש בסמים ועוד. בנוסף כתב גם סיפרי חיות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדאריס נולד בג'ונסון סיטי, ניו יורק וגדל בראלי, צפון קרולינה, הילד השני מתוך שישה. אימו היא שרון אליזבט ואביו הוא לואיס הארי "לו" סדאריס. אימו הייתה פרוטסטנטית ואביו יווני-אורתודוקסי ממוצא יווני וסדאריס גדל על ערכי הנצרות היוונית האורתודוקסית.

בשנות העשרה והעשרים שלו עסק באומנות חזותית ומשחק כאשר כשלונותיו בתחומים אלו מתוארים ברבים מסיפוריו. לאחר סיום לימודיו התיכוניים למד תקופה קצרה באוניברסיטת מערב קרולינה שלאחריה עבר, ולבסוף נשר, מאוניברסיטת קנט באוהיו ב-1977. סדאריס עבר לשיקגו ב-1983 והחל לימודים ב"בית הספר למוסד האומנות של שיקגו" אותו סיים ב-1987.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שעבד בשלל עבודות שונות ומשונות בראלי, שיקגו וניו יורק, התגלה לבסוף סדאריס על ידי המפיק ושדרן הרדיו איירה גלאס במועדון בשיקגו. סדאריס הופיע במועדון כשהוא מקריא את יומניו מ-1977, גלאס הזמין אותו להשתתף בתוכניתו The Wild Room. סדאריס תיאר את המפגש ביניהם כך: "אני חייב הכל לאיירה... חיי השתנו לחלוטין, כאילו מישהו נופף במטה קסמים". בעקבות הצלחתו בתוכנית הוזמן סדאריס להופיע בMorning Edition של NPR ב-23 בדצמבר 1992, שם הקריא את "יומני ארץ-סנטה". הקראה זו, יומיים לפני חג המולד, המתארת את חווית חג המולד בקניון מנקודת מבטו של עובד זוטר וממחישה תמונה גרוטסקית של החג כולו זכתה להצלחה רבה.

בעקבות זאת, החל סדאריס להקליט פינה חודשית בNPR שהתבססה על יומניו ונערכה והופקה על ידי גלאס, בנוסף חתם על חוזה להוצאת שני ספרים עם המו"ל Little, Brown and Company. ב-1994 הוציא סדאריס את סיפרו הראשון "Barrel Fever" (קדחת החבית), אוסף מאמרים פרי עיטו. ב-1995, הפך למשתתף קבוע בתוכניתו החדשה של איירה גלאס This American Life ברשת Chicago Public Radio והתחיל לפרסם מאמרים בעיתונים אסקווייר והניו יורקר. ב-1997 פרסם את ספרו השני "Naked" (ערום), אסופת מאמרים שזכתה בפרס הRandy Shilts Award עבור כתיבה הומוסקסואלית לא בדיונית.

בשנת 2000 פרסם סדאריס את ספרו השלישי"Me Talk Pretty One Day" (אני לדבר יפה יום אחד), אסופת מאמרים שנכתבה ברובה בתקופה של שבעה חודשים בפריז ומתארת את הסתגלותו למדינה ולשפה. הספר זכה ב Thurber Prize for American Humor.

באפריל 2001 דווח במגזין וראייטי כי סדאריס מכר את זכויות ההסרטה של "Me Talk Pretty One Day" לבמאי ויין וונג שהחל להתאים ארבעה פרקים מהספר עבור סרטי קולומביה. וונג סיים את כתיבת התסריט והחל כבר בליהוק כאשר סדאריס פנה אליו וביקש לעצור את הפרויקט מאחר שהוא ואחותו חששו מהדרך שבה תוצג משפחתם בסרט. סדאריס תיאר את השיחה עם אחותו במאמר "Repeat After Me". על תגובתו של וונג אמר סדאריס כי "הוא היה נסיך אמיתי... לא רציתי שהוא יכעס עלי אבל הוא היה כל כך בוגר לגבי זה. בכל מקרה לא ראיתי אף פעם איך זה יכול להפוך לסרט".

ב-2004 פרסם סדאריס את ספרו הרביעי "Dress Your Family in Corduroy and Denim" (הלבש את משפחתך בקורדורוי ודנים) אשר הגיע ב-20 ביוני 2004 למקום הראשון של הניו יורק טיימס בקטגוריית הלא בדיוני. הגרסה המוקלטת לספר, בהקראתו של סדאריס עצמו הייתה מועמדת לפרס גראמי עבור אלבום מדובר. באותה שנה הוא אף היה מועמד לפרס גראמי עבור האלבום הקומי הטוב ביותר עבור "Live at Carnegie Hall"

ב-2008 יצא ספרו הבא של סדאריס, "When You Are Engulfed in Flames" (כשאתה אפוף בלהבות). שמות נוספים שנדחו עבור הספר היו "All the Beauty You Will Ever Need" (כל היופי שאי פעם תזדקק לו) ו"Indefinite Leave to Remain" (עזיבה לא מוגדרת להישארות). בדצמבר של אותה שנה קיבל סדאריס תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בינגהמטון.

באפריל 2010 תחנת הרדיו BBC Radio 4 החלה לשדר תוכנית בארבעה חלקים בשם "פגוש את דייוויד סדאריס", סדרת מאמרים בהקראתו של סדאריס לפני קהל חי. ביוני 2011 תחנת הרדיו הדיגיטלית BBC Radio 4 Extra החלה עונה שנייה לסדרה עם שישה חלקים. נכון ל-2016 שודרו 5 עונות של הסדרה.

בספטמבר 2010 פרסם סדאריס את ספרו "Squirrel Seeks Chipmunk: A Modest Bestiary" (סנאי מחפש טמיאס: סיפורי חיות צנועים), אסופת סיפורי חיות למבוגרים.

באפריל 2013 יצא לאור ספרו התשיעי של סדאריס " Let's Explore Diabetes With Owls" (הבא נחקור סוכרת עם ינשופים)

ב-2014 השתתף סדאריס בסרטו הדוקומנטרי של העיתונאי דייוויד ת'ורפ "?Do I Sound Gay" (האם אני נשמע גיי?), אשר חקר סטריוטיפים לגבי ה"ניב" ההומוסקסואלי.

"המשפחה הכישרונית"[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחד עם אחותו איימי יצר דייוויד סדאריס מספר מחזות תחת השם "The Talent Family" (המשפחה הכישרונית) ביניהם נכללים: "Stump the Host" (הכשל את המארח) מ-1993, "Stitches" (תפרים) מ-1994 ו"The Little Frieda Mysteries" (המסתורין של פרידה הקטנה) מ-1997. כל המחזות הופקו והוצגו בLa MaMa Experimental Theatre Club.

הניו יורקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדאריס כתב במרוצת השנים למעלה מ40 מאמרים בניו יורקר.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדאריס מתגורר במחוז הורסהאם במערב סאסקס יחד עם בן זוגו יו המריק המוזכר ברבים מסיפוריו. סדאריס מתאר אותם כ"מסוג הזוגות שלא יתחתנו". הוא ידוע בסביבת מגוריו בכך שהוא נוהג לאסוף אשפה להנאתו וישנה אף משאית זבל מקומית שנקראת על שמו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קדחת החבית (1994)
  • ערום (1997)
  • חופשה על הקרח (1997)
  • אני לדבר יפה יום אחד (2000)
  • הלבש את משפחתך בקורדורוי ודנים (2004)
  • ילדים משחקים לפני פסל של הרקולס (2005)
  • כשאתה אפוף בלהבות (2008)
  • סנאי מחפש טמיאס: סיפורי חיות צנועים (2010)
  • הבא נחקור סוכרת עם ינשופים (2013)
  • קאליפסו (2018)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דייוויד סדאריס בוויקישיתוף