דייוויד פרימן-מיטפורד
 | |
| לידה |
13 במרץ 1878 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
17 במרץ 1958 (בגיל 80) |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
Church of St Mary, Swinbrook |
| השכלה |
|
| בן או בת זוג |
סידני באולס (6 בפברואר 1904–?) |
  | |
דייוויד ברטרם אוגילבי פרימן־מיטפורד, ברון רידסדייל השני (באנגלית: David Mitford, 2nd Baron Redesdale; 13 במרץ 1878 – 17 במרץ 1958) היה אציל אנגלי ואבי האחיות מיטפורד, שתיארו אותו ברומנים ובזיכרונות שונים שחיברו.[1]
מוצאו וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
במיטפורד ניכרה תמהונות כבר מגיל צעיר. כילד היה נוטה להתקפי זעם פתאומיים. הוא לא גילה כל עניין בקריאה או ברכישת השכלה ורצה רק לבלות את זמנו ברכיבה. לימים הוא אהב להתפאר בכך שקרא רק ספר אחד בחייו, הרומן פנג הלבן מאת ג'ק לונדון, וטען שנהנה ממנו כל כך שנדר שלעולם לא יקרא ספר אחר,[2] אבל לאמיתו של דבר, קרא את רוב הספרים שחיברו בנותיו.
הישגיו הנמוכים בלימודים גרמו לכך שלא נשלח לאיטון קולג' עם אחיו הגדול, אלא לבית הספר ראדלי, מתוך כוונה שימשיך לקריירה צבאית. עם זאת, נכשל מיטפורד בבחינת הכניסה לאקדמיה הצבאית המלכותית בסנדהרסט, ובמקום זאת נשלח לסרי לנקה לעבוד אצל בעל מטעי תה.
לורד רידסדייל היה בנם השני של אלג'רנון ברטרם פרימן־מיטפורד, הברון רידסדייל הראשון, ושל ליידי קלמנטיין גרטרוד הלן אוגילבי, בתו של דייוויד אוגילבי, הרוזן העשירי מאֶרלי. שושלת מיטפורד היא אצולה כפרית מנורת'מברלנד שראשיתה במאה ה־14. סבא רבא של רידסדייל היה ההיסטוריון ויליאם מיטפורד. אביו, ברטרם, שכּונה ברטי, היה דיפלומט, פוליטיקאי וסופר, והחזיק באחוזות גדולות שעברו בירושה בגלוסטרשייר ובאוקספורדשייר, וכן בנורת'מברלנד. הוא הועלה לדרגת ברון בשנת 1902 ולכן זכה בנו בשם דייוויד פרימן-מיטפורד המכובד, על אף שבדרך כלל השתמשו רק בשם המשפחה מיטפורד.[3]
עבודה ומלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת 1900 חזר מיטפורד לאנגליה מסרי לנקה, וב־23 במאי 1900 הצטרף לחטיבת הרובאים של נורת'מברלנד כסגן משנה.[4] הגדוד שלו שירת במלחמת הבורים השנייה בדרום אפריקה, ומיטפורד הצטרף עד מהרה ללחימה, שירת בה בהצטיינות, נפצע שלוש פעמים, ואיבד ריאה אחת. הוא נלקח לזמן קצר בשבי על ידי הבורים ביוני 1900, אך נמלט. במאי 1901 מונה כשליש ללורד מת'ווין, מפקד בכיר במלחמה, וב-10 באוגוסט 1901 הועלה לדרגת סגן.[4] הוא הוצב בפלוגה ה־40 (מאוקספורדשייר) של הפרשים המתנדבים הקיסריים (Imperial Yeomanry),[5] וחזר לממלכה המאוחדת באפריל 1902.[6] לאחר שובו, הוחזר כסגן רגיל לגדוד שלו ביולי 1902,[7] אך התפטר מהצבא כעבור שלושה חודשים, באוקטובר 1902.[8]
במשך זמן מה עבד מיטפורד אצל חמיו בניהול כתב העת "הגברת", אבל הוא לא גילה בזה עניין, ולא היה מוכשר לכך. בני הזוג מיטפורד נסעו בקביעות לקנדה, שם החזיק מיטפורד זיכיון חיפוש זהב ליד סוואסטיקה, אונטריו: מעולם לא נמצא שם זהב, אבל מיטפורד נהנה מהשהות בטבע. בתו יוניטי מיטפורד הצהירה כי היא נהרתה בסוואסטיקה (שפירוש שמה "צלב קרס") ושיתפה את היטלר בטענה זו, לאחר שהצטרפה לחוג מקורביו הבריטיים. שכנו של רידסדייל, הארי אוקס, הצליח לגלות זהב בקרבת מקום בשנת 1912, והפך לבעל אדמות עשיר.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב־1914, מיהר מיטפורד להצטרף לרובאי נורת'מברלנד מחדש. הוא הוסמך בדרגת סגן ושירת כקצין לוגיסטיקה בפלנדריה, וזכה בעיטור אוזכר בשדרים על גבורתו בקרב איפר השני,[9] שם גם נהרג אחיו הבכור, קלמנט מיטפורד. עם ריאה אחת בלבד, וכבר בדרגת סרן, הוא נפסל משירות פעיל ב־1916. לאחר מות אביו באוגוסט 1916, קיבל את השם והתואר לורד רידסדייל, ומונה לזמן קצר לתפקיד ה"פרובוסט מארשל" של מחוז אוקספורדשייר, כלומר מפקד המשטרה הצבאית במחוז, שבאחריותו להבטיח גיוס מתגייסים חדשים. בשנים 1918–1919 שירת כקצין קרקע בחיל האוויר המלכותי.[10]
לורד רידסדייל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשבתו בבית הלורדים כלורד רידסדייל נהג לשתוק בדרך כלל, אך ב־1925 הצטרף לוועדה המצומצמת של בית הלורדים לענייני תוארי אצולה תלויים ועומדים (כלומר שלגביהם לא ניתן לקבוע מי אמור לרשת את התואר).
אף על פי שרידסדייל היה כעת בעל קרקעות מרובות, לא היה אדם עשיר: האחוזות היו בלתי־מפותחות, והתקבולים מהאוכלוסייה על אדמותיו היו נמוכים. הכנסותיו לא הספיקו לכלכלת שבעה ילדים וחמישה משרתים, ולכן ויתר על ביתו הגדול בבאטספורד שבקוטסוולדס. הוא קנה והרחיב את אחוזת אסטהול ולאחר מכן עקר לכפר הסמוך סווינברוק. כאן סיפק את תשוקתו לבנייה כשניהל בניית בית גדול חדש, הקרוי על שם הכפר, ומופיע כבית המשפחה בספרי בנותיו ננסי וג'סיקה. ההוצאות הללו כמעט רוששו את רידסדייל, שלא הצטיין בניהול כספים. מצוקה כלכלית זו, לצד אכזבתו הגוברת מכך שכל ילדיו המאוחרים יותר היו בנות, הובילו להידרדרות במצבו הנפשי, שהפכה לאגדית באמצעות תיאורי בנותיו את התקפי הזעם התכופים והנוראים שלו.
דעות פוליטיות ופיצולים משפחתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתור אציל שמרן, רידסדייל היה חבר בבית הלורדים, שאז עדיין הכילה מושבים עוברים מאב לבן, מלבד הבישופים וראשי מערכת החוק. הוא נכח בבית הנבחרים באדיקות, אך לא התעניין בחקיקה מלבד התנגדותו לכמעט כל רפורמה פרוגרסיבית. עם זאת, בשנות ה־30 פיתחה אשתו אהדה עזה לפשיזם, והוא נטה לגישת הפייסנות של נוויל צ'מברלין כלפי גרמניה הנאצית. בתו ג'סיקה, קומוניסטית מגיל העשרה שלה, תיארה אותו כ"אחד הפשיסטים של הטבע", אבל לא ידוע על הצטרפות רשמית שלו לשום מפלגה פשיסטית. בשל נטייה זו, נותק הקשר שלו עם בתו ג'סיקה, ובמידה חלקית גם עם בתו הבכורה ננסי, שהייתה מאוד אנטי-פשיסטית, וסוציאליסטית מתונה, אך לא שמאלנית כמו ג'סיקה.
.jpg)
רידסדייל היה שונא־זרים (קסנופובּ) אינסטינקטיבי, וחזר ממלחמת העולם הראשונה עם סלידה מצרפתים ושנאה עמוקה לגרמנים. כפי שניסח זאת "הדוד מתיו", הדמות שעוצבה על בסיס רידסדייל,[11] ברומן של בתו ננסי "המרדף אחר האהבה": "צפרדעים [כינוי גנאי לצרפתים] קצת עדיפים על הוּנים [כינוי גנאי לגרמנים] ועל ווֹפּס [כינוי גנאי לאיטלקים], אבל חו"ל זה מחורבן שאי־אפשר לתאר, וזרים הם שדים".[12] בתחילה זלזל רידסדייל בהתלהבות שהפגינו בנותיו דיאנה (אשתו של מנהיג איגוד הפשיסטים הבריטי, אוסוולד מוסלי) ויוניטי כלפי גרמניה הנאצית ואדולף היטלר: שהרי היטלר היה, בעיניו, "הוני". בנובמבר 1938, לעומת זאת, התלוו בני הזוג רידסדייל לבנותיהם בנסיעה לגרמניה, שם השתתפו בעצרת בנירנברג ופגשו את היטלר, שאותו יוניטי ודיאנה כבר הכירו. שני הרידסדיילים נשבו מייד בקסמו של היטלר ונהנו מהערצתו לאימפריה הבריטית. מאוחר יותר דיבר רידסדייל בבית הלורדים בעד האנשלוס[13] והחזרת מושבות גרמניה, והפך לתומך נלהב יותר במדיניות הפייסנות של צ'מברלין כלפי גרמניה. ליידי רידסדייל חיברה מאמרים בשבחו של היטלר ובתמיכה בנאציזם.[14]
פרוץ מלחמת העולם השנייה ב־1939 גרם סדרה של משברים במשפחת מיטפורד. רידסדייל היה, מעל הכל, פטריוט, ומיד עם הכרזת המלחמה חזר בו מתמיכתו בהיטלר והפך לאנטי־גרמני חריף. ליידי רידסדייל דבקה באהדתה לנאצים; כתוצאה מכך, התקלקלו היחסים בין בני הזוג, והם נפרדו ב־1943. יוניטי, שהייתה מאוהבת בהיטלר, ניסתה להתאבד במינכן ביום הכרזת המלחמה, וסבלה מנזק מוחי חמור. היא הושבה לאנגליה נכה, וליידי רידסדייל טיפלה בה עד מותה ב־1948. דיאנה ואוסוולד מוסלי נכלאו במאי 1940 בנימוק שהיוו סיכונים ביטחוניים, וריצו יותר משלוש שנות מאסר עד שחרורם בנובמבר 1943. בעלה של ג'סיקה, אסמונד רומיי, נהרג בקרב בשנת 1941, מה שהעמיק את מרירותה כלפי "הענף הפשיסטי" במשפחה. ג'סיקה לא שבה לדבר עם אביה, אף על פי שהשלימה עם אמה בשנות החמישים. עם דיאנה לא שבה ג'סיקה לדבר עד 1973, וגם אחר כך נותרו מנוכרות לצמיתות בגלל המשך ההבדלים הפוליטיים החריפים ביניהן.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפברואר 1904 התחתן מיטפורד עם סידני בולס (1880–1963), שאותה פגש לראשונה עשר שנים קודם לכן, כשהיה בן 16 והיא בת 14. היא הייתה בתו של תומאס גיבסון בולס, עיתונאי וחבר פרלמנט שמרני, שב-1863 ייסד את המגזין ואניטי פייר, וכמה שנים מאוחר יותר את מגזין הנשים "הגברת" ("The Lady").
לזוג נולדו בן אחד ושש בנות, וכולם השתמשו בשם המשפחה מיטפורד ולא בפרימן־מיטפורד:
- ננסי מיטפורד (1904–1973), שנישאה לפיטר רוד, חייל, עובד סיוע, יוצר סרטים ובנו של הברון רנל הראשון, ב־1933. הם התגרשו ב־1957.
- פמלה מיטפורד (1907–1994), שנישאה לדרק ג'קסון, פיזיקאי ובנו של סר צ'ארלס ג'קסון.
- תומאס דייוויד מיטפורד (1909–1945), שנהרג בקרב בזמן מלחמת העולם השנייה, בדרגת רב-סרן
- דיאנה מיטפורד (1910–2003), שנישאה לבריאן גינס ב־1929. הם התגרשו ב־1933 והיא נישאה לסר אוסוולד מוסלי ב־1936.
- יוניטי מיטפורד (1914–1948)
- ג'סיקה לוסי מיטפורד (1917–1996), שנישאה לאסמונד רומיי, פעיל אנטי־פשיסט, ב־1937. לאחר מותו ב־1941, היא נישאה לרוברט טרויהאפט, עורך דין אמריקאי, ב־1943.
- דבורה ויויאן מיטפורד (1920–2014), שנישאה לדוכס ה-11 מדבונשייר, בנו הצעיר ויורשו של הדוכס העשירי מדבונשייר, ב־1941.
בתעודת הלידה של ננסי, רשם מיטפורד בשדה "עיסוק" את התשובה: "מכובד".[15]
שלהי חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־1945 נהרג בנו, טום מיטפורד, בפעולה בבורמה. לורד רידסדייל, שכבר היה מדוכא מפירוק נישואיו, מעולם לא התאושש ממכה נוספת זו. על פי הביוגרפיה שלו מאת ננסי מיטפורד: "אף על פי שהיא [ננסי] הצטערה עמוקות על מותו, לא היה עבורה פירוש הדבר, כפי שהיה עבור הוריה, שכל ההנאה בחיים נגמרה".
רידסדייל הסתגר באינצ'קנת', אי בהברידיים הפנימיים מול החוף המערבי של סקוטלנד, שאותו רכש ב־1938. מאוחר יותר הוא עבר לרידסדייל בנורת'מברלנד, רכוש אבות משפחתו, וחי שם כמתבודד.
כשביקרה אותו בתו ננסי בשנת 1950, תיארה אותו כ"שברירי וזקן". הוא מת בנורת'מברלנד בשנת 1958 ונקבר בבית הקברות של כנסיית סנט מרי בסווינברוק, באוקספורדשייר, שם קבורות גם ארבע מבנותיו (ננסי, דיאנה, יוניטי, ופמלה).
תואר האצולה שלו עבר לאחיו, ברטרם פרימן־מיטפורד, הברון רידסדייל השלישי.
דמותו הבדיונית – "הדוד מתיו"[עריכת קוד מקור | עריכה]
רידסדייל הוא המודל לדמות "הדוד מתיו, לורד אלקונלי מאלקונלי, ברומנים של ננסי מיטפורד "המרדף אחר האהבה" (The Pursuit of Love, 1945) ו"אהבה באקלים קר" (Love in a Cold Climate 1949).[11]
קטע אופייני מהספר הראשון: "ברגע שארוחת הבוקר הסתיימה, היה מתחיל לצעוד ברחבי החדר, שואג לעבר הכלבים 'בואו הנה, מנוולים! רד מהמעיל הזה!' בעיטה. 'מספיק עם הרעש הזה, לעזאזל איתך!' - צועק שיביאו לו את הרובה, מקלל ומנאץ כל מי שפזיז דיו כדי להיקרות על דרכו."[16] הוא שמר את כלבי הדם שלו בכושר בכך ששלח אותם לעקוב אחר ילדיו. גם "הדוד מתיו" החזיק על הלִזבֵּז כלי חפירה צבאי מימי שירותו במלחמה, ועליו עדיין שערות וחלקי מוח של האויב.[17] אף על פי כן, התיאורים שכתבו שתי בנותיו של רידסדייל בסיפורת שלהן מבהירים שבין התקפי זעם היה רידסדייל אב מפנק שאהב לרכוב ולצוד עם ילדיו.
את הדוד מתיו גילם מייקל אולדריג' בסדרת הטלוויזיה מ־1980 Love in a Cold Climate.[18] בסדרה על בסיס אותו ספר של ה־BBC משנת 2001, גילם אותו אלן בייטס.[19]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דייוויד פרימן-מיטפורד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Jonathan Guinness and Catherine Guinness: The House of Mitford: Portrait of a Family; Viking (1984).
- ^ Mitford, Deborah (2010). Wait for Me!. New York: Farrar, Straus and Giroux. pp. 4–5. ISBN 978-0-374-20768-7.
- ^ Biographical information from Selina Hastings, Nancy Mitford (Hamish Hamilton 1985), chapter 1.
- ^ 1 2 Hart′s Army list, 1902
- ^ "40th Company, 10th Battalion". Angloboerwar.com. נבדק ב-2014-03-06.
- ^ "The War – Invalids and others returning home". The Times. No. 36755. London. 30 April 1902. p. 10.
- ^ Page 6022 | Issue 27475, 19 September 1902 | London Gazette | The Gazette, www.thegazette.co.uk
- ^ Page 6346 | Issue 27480, 7 October 1902 | London Gazette | The Gazette, www.thegazette.co.uk
- ^ PRO Kew; file WO 372/14/42889 (Does not exist)
- ^ National Archives, Kew, file AIR 76/419; name misspelt as "Redesdale, David Bertram Ogilvy Freeman Wilfred".
- ^ 1 2 "A touch of class, by Maggie Brown". The Guardian Friday 26 January2001. נבדק ב-11 בנובמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Nancy Mitford, The Pursuit of Love, 113
- ^ "British Foreign Policy. (Hansard, 29 March 1938)". Hansard.millbanksystems.com. 29 במרץ 1938. נבדק ב-20 בדצמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Selina Hastings, Nancy Mitford, 119
- ^ Independent article by Calkin J, 2010; accessed 25 September 2014
- ^ Nancy Mitford, The Pursuit of Love, 28
- ^ "'The Pursuit of Love' – Nancy Mitford – Fun Facts, Questions, Answers, Information". Funtrivia.com. אורכב מ-המקור ב-12 בינואר 2015. נבדק ב-20 בדצמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Photographic press agency and picture library". Rex Features. נבדק ב-20 בדצמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Love in a Cold Climate (TV Mini Series 2001– ) - IMDb".