דייוויד קוברדייל
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
.jpg) | |
| קוברדייל בהופעה, 2016 | |
| לידה |
22 בספטמבר 1951 (בן 73) סלטברן לצד הים, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| שם לידה | דייוויד ג'ק קוברדייל |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| מוקד פעילות |
הממלכה המאוחדת, ארצות הברית |
| השכלה |
The Northern School of Art |
| תקופת פעילות |
מ-1965 |
| סוגה | הארד רוק, בלוז רוק, הארד רוק |
| סוג קול | בריטון |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה | גיטרה |
| חברת תקליטים |
פרפל רקורדס |
| בן או בת זוג | |
| מספר ילדים |
2 |
| פרסים והוקרה |
היכל התהילה של הרוק אנד רול |
| פרופיל ב-IMDb | |
|
www | |
  | |
דייוויד קוברדייל (באנגלית: David Coverdale; נולד ב-22 בספטמבר 1951) הוא זמר וכותב שירים אנגלי, הידוע בעיקר כמייסד, סולן וחבר הקבע היחיד של להקת ההארד רוק וייטסנייק.[1] קוברדייל שימש כסולן להקת דיפ פרפל בין השנים 1973–1976.
בשנת 2016 הוכנס קוברדייל להיכל התהילה של הרוק אנד רול כחבר להקת "דיפ פרפל". לאורך הקריירה שלו מכר למעלה מ-40 מיליון עותקים מאלבומיו.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]דייוויד קוברדייל נולד ב-22 בספטמבר 1951 בעיר סולטברן בי-דה-סי, מחוז נורת' ריידינג של יורקשייר, אנגליה. כילד שמע מוזיקה בבית סבתו ולמד לנגן בגיטרה ובפסנתר. בגיל 14 החל ללמוד פיתוח קול.
תחילת דרכו המוזיקלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]קוברדייל החל את הקריירה המוזיקלית שלו בהופעות עם להקות מקומיות, בהן Vintage 67, The Government ו-Fabulosa Brothers. בשנת 1973 עקב סכסוך בין הגיטריסט ריצ'י בלקמור לסולן איאן גילן[2] פורסמה כתבה בעיתון מלודי מייקר שדיווחה כי להקת דיפ פרפל מחפשת סולן חדש במקום איאן גילן.
קוברדייל הכיר את חברי דיפ פרפל מימיו בלהקת The Government, שהופיעה לצד דיפ פרפל בשנת 1969. קוברדייל התקבל ללהקה לאחר ששלח קלטת אודישן ובהמשך גם נבחן באופן אישי.
קריירה מקצועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]תקופת דיפ פרפל (1973–1976)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 1974 יצא אלבומה הראשון של דיפ פרפל עם דייוויד קוברדייל, "Burn", אשר זכה למעמד זהב בארצות הברית ובבריטניה. באפריל 1974 הופיעו קוברדייל ודיפ פרפל לראשונה בארצות הברית, בפסטיבל California Jam, מול יותר מ-200,000 צופים – הופעה שהייתה עבור קוברדייל קפיצת מדרגה משמעותית בקריירה. בדצמבר 1974 יצא האלבום Stormbringer, שגם הוא הגיע למעמד זהב בארצות הברית ובבריטניה. באלבום זה בלטו אף יותר השפעות הפאנק והסול, דבר שגרם למתחים פנימיים בלהקה והוביל לעזיבתו של הגיטריסט ריצ'י בלקמור ביוני 1975.
במקום לפרק את הלהקה, היה קוברדייל מהגורמים המרכזיים לשכנע את החברים להמשיך, וביחד עם הקלידן ג'ון לורד והמתופף איאן פייס, צירפו את הגיטריסט האמריקאי טומי בולין. ההרכב החדש, שנודע כ-Mark IV, הוציא אלבום אולפן אחד בלבד – "Come Taste the Band" שלא זכה להצלחה מסחרית כקודמיו. סיבוב ההופעות שליווה את האלבום היה רצוף קשיים, בין היתר בשל בעיות סמים של יוז ובולין.
במרץ 1976, עם סיום ההופעה האחרונה של הסיבוב, עזב קוברדייל את הלהקה בדמעות והגיש את התפטרותו, אך נמסר לו כי הלהקה למעשה כבר התפרקה, החלטה שהתקבלה עוד קודם לכן על ידי לורד ופייס, שני החברים המקוריים האחרונים, מבלי ליידע את שאר החברים. פירוק הלהקה הוכרז רשמית ביולי 1976. בריאיון מאוחר יותר סיפר קוברדייל: "פחדתי לעזוב את הלהקה. דיפ פרפל הייתה כל עולמי, היא נתנה לי את ההזדמנות הגדולה שלי, אבל בכל זאת רציתי להמשיך הלאה"
אלבומי סולו ראשונים והקמת וייטסנייק (1978–1983)
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פירוק דיפ פרפל, פנה דייוויד קוברדייל לקריירת סולו, כשהוא ממשיך לשמור על סגנון הרוק-בלוז שאפיין אותו. ב-1977 הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, White Snake, שנכתב יחד עם הגיטריסט מיקי מודי וכלל השפעות של פאנק, R&B וג'אז. אף שהאלבום לא זכה להצלחה מסחרית, שמו שימש השראה לשם הלהקה העתידית שלו, וייטסנייק.
בשנת 1978 יצא אלבום הסולו השני שלו, Northwinds, שהתאפיין ברוק כבד עם השפעות בלוז ו-R&B וזכה לביקורות טובות יותר מהאלבום הקודם. עוד לפני צאת האלבום, קוברדייל כבר הקים את להקת וייטסנייק.
בתחילה שימשה וייטסנייק כלהקת הליווי של קוברדייל, אך עד מהרה הפכה להרכב קבוע. ה-EP הראשון של הלהקה, Snakebite, יצא ב-1978, ובהמשך הורחב לאלבום מלא שכלל גם שירים מ-Northwinds. באלבום הבא, Trouble, הצטרף ללהקה הקלידן ג'ון לורד, חברו לשעבר מדיפ פרפל, ובהמשך הצטרף גם המתופף איאן פייס. האלבום Ready an' Willing מ-1980 כלל את הלהיט "Fool for Your Loving", שהגיע למקום ה-13 במצעד הבריטי ולמקום ה-53 בארצות הברית. ההצלחה נמשכה עם האלבום Come an' Get It (1981).
בתחילת 1982 השהה קוברדייל את פעילות הלהקה בשל מחלת בתו, וכשחזר, הוציאו את האלבום Saints & Sinners. באותה שנה הוצע לו לשמש כסולן להקת בלאק סאבאת', אך הוא בחר להמשיך עם וייטסנייק.
ויטסנייק (1984–1990)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות השמונים זכתה להקת ויטסנייק להצלחה ניכרת בבריטניה, אירופה ואסיה, אך עדיין לא בארה״ב. ב-1984 יצא האלבום Slide It In, שהגיע למקום ה-40 במצעד האמריקאי, אך לא נחשב ללהיט גדול. לקראת הוצאת האלבום בארה״ב, גויס הגיטריסט ג׳ון סייקס, שהביא עמו סאונד עכשווי ואגרסיבי יותר, ובכך נותקו הקשרים האחרונים ללהקת דיפ פרפל.
ב-1987 יצא האלבום ויטסנייק (המכונה גם 1987), שהפך להצלחה עולמית אדירה, במיוחד בארה״ב, שם נמכר במיליוני עותקים. האלבום כלל להיטים כמו "Here I Go Again" ו-"Is This Love", שנתמכו בסיבוב הופעות רחב ובקליפים מצליחים ב-MTV. בעקבות הצלחתו, זכה גם האלבום Slide It In להצלחה מחודשת.
בסוף שנות השמונים המשיכה הלהקה להצליח, אף על פי שחלו שינויים תכופים בהרכב. ב-1989 יצא האלבום Slip of the Tongue, בו ניגן סטיב ואי כגיטריסט מוביל בעקבות פציעה של אדריאן ונדנברג. האלבום זכה להצלחה, אך נחשב לפחות בולט מקודמו.
לאחר סיום סיבוב ההופעות ב-1990, החליט דייוויד קוברדייל לפרק את הלהקה לזמן בלתי מוגבל, בשל עייפות מהעולם העסקי והופעות, וכן מסיבות אישיות.
שיתוף פעולה עם ג'ימי פייג' (1990–1993)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסתיו 1990 החל דייוויד קוברדייל בשיתוף פעולה עם גיטריסט לד זפלין, ג'ימי פייג'.במרץ 1993 יצא האלבום Coverdale–Page וזכה להצלחה עולמית. האלבום הגיע למקום הרביעי במצעד הבריטי ולמקום החמישי במצעד האמריקאי. למרות ההצלחה, מסעות ההופעות שתוכננו לאירופה ולארה״ב בוטלו עקב מכירת כרטיסים דלה, והשניים קיימו סיבוב הופעות קצר ביפן בדצמבר 1993. לאחר מכן נפרדו דרכיהם, ופייג' חזר לעבוד עם רוברט פלאנט.
איחוד וייטסנייק וקריירת סולו (1994–2024)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1994 הרכיב דייוויד קוברדייל הרכב חדש לוייטסנייק ויצא לסיבוב הופעות לקידום אלבום אוסף. לאחר מכן פרש שוב מהמוזיקה לשלוש שנים.
ב-1997 שב קוברדייל והוציא את האלבום Restless Heart, שתוכנן במקור כאלבום סולו אך לבסוף שוחרר תחת השם "David Coverdale & Whitesnake". סיבוב ההופעות שליווה את האלבום הוצג כסיבוב פרידה, ובמהלכו התקיימו שתי הופעות אקוסטיות, אחת מהן ביפן שיצאה כאלבום חי בשם Starkers in Tokyo.[3] בתום הסיבוב פורקה הלהקה שוב.
בשנת 2000 הוציא קוברדייל את אלבום הסולו Into the Light, שזכה להצלחה מסוימת והחזיר אותו לפעילות מוזיקלית.
ב-2003 חידש קוברדייל את פעילות וייטסנייק עם הרכב חדש, ויצא לסיבוב הופעות בארצות הברית. מאז הוציאה הלהקה מספר אלבומים, בהם Good to Be Bad (2008), Forevermore (2011), The Purple Album (2015) ו-Flesh & Blood (2019), לצד סיבובי הופעות עולמיים.
ב-2022 פתחה הלהקה בסיבוב פרידה שנקטע בשל בעיות בריאות של חברי הלהקה, וההופעות בצפון אמריקה בוטלו.
ב-2024 יצא אלבום אוסף Into the Light: The Solo Albums, הכולל מיקסים חדשים לכל אלבומי הסולו של קוברדייל תחת שם וייטסנייק.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]דייוויד קוברדייל נישא שלוש פעמים: ב-1974 נישא לג'וליה בורקובסקי ולשניים נולדה בת. נישואיו השניים היו לטוני קיטיין, שהופיעה בקליפים של וייטסנייק, ונמשכו בין 1989 ל-1991; מאז 1997 הוא נשוי לסינדי, ולשניים בן משותף.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דייוויד קוברדייל, ברשת החברתית פייסבוק
דייוויד קוברדייל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דייוויד קוברדייל, ברשת החברתית אינסטגרם
דייוויד קוברדייל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דייוויד קוברדייל, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
דייוויד קוברדייל, באתר ספוטיפיי
דייוויד קוברדייל, באתר AllMusic (באנגלית)
דייוויד קוברדייל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דייוויד קוברדייל, אמן באתר Encyclopedia Metallum (באנגלית)
דייוויד קוברדייל, באתר דיזר
דייוויד קוברדייל, באתר Discogs (באנגלית)
דייוויד קוברדייל, באתר Songkick (באנגלית)- דייוויד קוברדייל, באתר SecondHandSongs
דייוויד קוברדייל, באתר בילבורד (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ליהיא לסלו, זורם עם המוזה: ראיון עם דיוויד קוברדייל, באתר nrg, 10 בנובמבר 2008
- ^ אייל לוי, כתם סגול עמוק: מה הסיבה שדיפ פרפל לא הגיעה למעמד של אגדה? | , באתר מעריב אונליין, 14 במאי 2016
- ^
Whitesnake Starkers In Tokyo Full, וידאו קליפ של השיר באתר יוטיוב (אורך: 44:50)
| דיפ פרפל | ||
|---|---|---|
| איאן גילן • סטיב מורס • רוג'ר גלובר • דון איירי • איאן פייס
חברי עבר: ריצ'י בלקמור • רוד אוונס • טומי בולין • ג'ון לורד • ג'ו סטריאני • ניק סימפר • דייוויד קוברדייל • גלן יוז | ||
| אלבומי אולפן | Shades of Deep Purple (1968) • The Book of Taliesyn (1968) • Deep Purple (1969) • Deep Purple in Rock (1970) • Fireball (1971) • Machine Head (1972) • Who Do We Think We Are (1973) • Burn (1974) • Stormbringer (1974) • Come Taste the Band (1975) • Perfect Strangers (1984) • The House of Blue Light (1987) • Slaves and Masters (1990) • The Battle Rages On... (1993) • Purpendicular (1996) • Abandon (1998) • Bananas (2003) • Rapture of the Deep (2005) • Now What?! (2013) • Infinite (2017) • Whoosh! (2020) • Turning to Crime (2021) • =1 (2024) | |