דייוויד אהרונוביץ'

דייוויד אהרונוביץ'
David Aaronovitch

צילום משנת 2012
צילום משנת 2012
לידה	8 ביולי 1954 (בן 69) לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינה
השכלה	אוניברסיטת מנצ'סטר בית ספר הולוויי בית ספר ויליאם אליס בייליול קולג' אוניברסיטת ויקטוריה של מנצ'סטר
מעסיק	אינדפנדנט, ניו סטייטסמן, ג'ואיש כרוניקל, הגרדיאן, הטיימס
קישורים חיצוניים
טוויטר	DAaronovitch

דייוויד אהרונוביץ' (באנגלית: David Aaronovitch; נולד ב-8 ביולי 1954) הוא עיתונאי בריטי, מנחה טלוויזיה ומסאי. הוא בעל טור קבוע בעיתון טיימס בלונדון.

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

דייוויד אהרונוביץ' נולד בלונדון, בנם של הכלכלן הבריטי ממוצא יהודי סם אהרונוביץ', שמילא תפקידים במפלגה הקומוניסטית של בריטניה ושל לבנדר ג'רלדין לבית וולמסלי, שהיא ממוצא אירי-קתולי. הוריו היו אתאיסטים. הוא אח של השחקן אוון אברונוביץ' ושל הסופר בן אהרונוביץ'. בנעוריו חיי המשפחה הושפעו מקרוב על ידי פעילות ההורים במפלגה הקומוניסטית.

אהרונוביץ' למד בבית ספר מקיף בצפון לונדון ואחר כך למד היסטוריה בבייליול קולג' באוקספורד. עבר משם לאוניברסיטת מנצ'סטר וסיים בה תואר ראשון בשנת 1978. אירוקומוניסט בהתחלה, בימי הלימודים האוניברסיטאיים היה פעיל מאוד בחיים הפוליטיים ובשנים 1980–1982 נבחר מטעם ברית השמאל כיושב ראש אגודת הסטודנטים הארצית של בריטניה.

פעילותו העיתונאית

אהרנוביץ' החל את הקריירה התקשורתית שלו בתחילת שנות ה-80 כתחקירן טלוויזיה ואחר כך מפיק של תוכנית "ITV Weekend World" של רשת ITV. ב-1988 החל לעבוד ב-BBC כעורך מייסד של תוכנית האקטואליה הפוליטית "On the Record".

הוא עבר לעיתונאות המודפסת ב-1995, ועבד אינדפנדנט ככתב בכיר, מבקר טלוויזיה, כתב פרלמנטרי ובעל טור עד סוף 2002.

בשנת 2003 עבר לגארדיאן ועיתון יום הראשון שלו האובזרבר, כבעל טור וכתב קולנוע. מאז יוני 2005, הוא כתב טור קבוע ב"טיימס". הוא גם היה בעל טור בג'ואיש כרוניקל. בנוסף, כתב אהרונוביץ' עבור מגוון ירחונים וכתבי עת מרכזיים אחרים בבריטניה, דוגמת הניו סטייטסמן. הוא גם כתב עבור ה"ניו הומניסט", והוא "עמית כבוד" של המוציא לאור שלה, האגודה הרציונליסטית, שמטרתה לקדם תפיסות עולם הומניסטיות ורציונליות.

בשנת 2005 פרסם את הספר "Voodoo Histories: The Role of Conspiracy Theory in Shaping Modern History" הבוחן את תיאוריות הקונספירציה הבולטות של המאה העשרים. לדעתו הסיבה שבגללה קשה למצוא אירוע בינלאומי מרכזי שאינו מיוחס לזדון של המוסד, ישראל או היהדות העולמית, הוא פשוט אנטישמיות, המשנה את פניה בהתאם לרוח התקופה.

דעותיו

אהרונוביץ' תמך במלחמת עיראק ב-2003, כי היא משחררת את העיראקים, והמעיט בחשיבות מציאת הנשק להשמדה המונית של עיראק, שהיה העילה למלחמה. הוא כתב ב-2003: "אם בסופו של דבר לא יימצא דבר, אני עדיין תומך במלחמה". הוא נותר תומך נלהב של מנהיג הלייבור וראש הממשלה לשעבר, טוני בלייר, שהוביל את ההחלטה לצאת למלחמה.

באוגוסט 2014, אהרונוביץ' היה אחד מ-200 אישיי ציבור שחתמו על מכתב ל"גרדיאן" המביע את תקוותם שסקוטלנד תצביע להישאר חלק מהממלכה המאוחדת, במשאל העם שנערך בספטמבר בנושא זה.

בשנת 2016, אהרנוביץ' תמך בהמשך חברותה של הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי במשאל העם ב-23 ביוני. מאוחר יותר טען אהרונוביץ' כי ההחלטה על ברקזיט תשתנה בסופו של דבר בעתיד, כאשר מספר המצביעים השמרנים המבוגרים, שבדרך כלל הצביעו בעד עזיבת האיחוד, ימותו בהדרגה.

חיים אישיים

אהרונוביץ' מתגורר בלונדון. הוא נשוי ואב לשלוש בנות.

פרסים והוקרה

• 2001 - פרס אורוול לעיתונאות פוליטית
• 2003 - הוכרז כבעל טור השנה - על ידי תוכנית הטלוויזיה "What The Papers Say"

ספריו

• Paddling to Jerusalem: An Aquatic Tour of Our Small Country. London : Fourth Estate, 2000 ISBN 978-1-84115-540-1.
• Arson, rape and bloody murder. London : Fourth Estate, 2002.
• The end of the poisoned embrace, in: Simon Rogers (Hrsg.): The Hutton Inquiry and its impact. London : Politico's Guardian Books, 2004.
• Voodoo Histories: The Role of Conspiracy Theory in Shaping Modern History, London : Jonathan Cape, 2009, ISBN 978-0-224-07470-4.
• מבוא לספר Karl Marx, Friedrich Engels: The communist manifesto. London : Vintage Books, 2010.
• Party Animals: My Family and Other Communists. Jonathan Cape, 2016.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דייוויד אהרונוביץ' בוויקישיתוף

• דייוויד אהרונוביץ', ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• מאמרי דייויד אהרונוביץ' ב"גארדיאן"
• מאמרי דייויד אהרונוביץ' ב"טיימס"