דיינה וייט
.jpg) | |
| לידה |
29 ביולי 1969 (בן 55) מנצ'סטר, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום מגורים |
לאס וגאס |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות |
מ-2001 |
| מעסיק |
אליפות הלחימה האולטימטיבית |
| תפקיד |
נשיא-מנכ"ל (2001) |
| השקפה דתית |
אתאיזם |
| מספר צאצאים |
3 |
|
www | |
  | |
דיינה פרדריק וייט ג'וניור (נולד ב-28 ביולי 1969) הוא איש עסקים אמריקאי, מכהן כמנכ"ל והנשיא של אליפות הלחימה האולטימטיבית (UFC), החברה הפרטית הגדולה ביותר בעולם לקידום ענף אמנויות לחימה משולבות.[1] באוגוסט 2019, השווי הנקי של וייט נאמד ב-500 מיליון דולר.[2]
ילדות ונעורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]וייט נולד במנצ'סטר (אנ'), קונטיקט[3] ב-28 ביולי 1969.[4] הוא אירי אמריקאי.[5] וייט בילה את שנותיו הראשונות בוור (אנ'), מסצ'וסטס.[6]
אמו של וייט עבדה כאחות, ובעקבות עבודתה המשפחה עברה ללאס וגאס כאשר וייט היה בכיתה ג', מפני ששכר האחיות היה גבוה יותר בווגאס.[7] וייט למד בתיכון בישוף גורמן, שם פגש לראשונה את לורנצו פרטיטה. וייט סיפר שהוא מעולם לא אהב את בית הספר ושהוא עף פעמיים מהתיכון.[8] אף על פי שחיו בנבדה, משפחת וייט ביקרה בחוף המזרחי בכל קיץ, כדי לבלות עם סבא וסבתא של וייט שחיו בלבנט (אנ'), מיין,[7] שם למד את השנה האחרונה של התיכון.
לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1987,[9] התחיל ללמוד בקולג' פעמיים, פעם אחת בקווינסי קולג' (אנ') ופעם אחת ב-UMass Boston (אנ'), אך נשר במהלך הסמסטר הראשון בכל פעם.[7] הוא החל להתאגרף, והתיידד עם המתאגרף לשעבר, פיטר וולש.[10] דרך מערכת היחסים הזו, וייט החליט שהוא רוצה להיכנס לעסקי הקרבות, ופתח מכון אגרוף בבוסטון ביחד עם וולש,[11] שם לימד שיעורי אגרוף.[12]
וייט סיפר שהוא עזב את בוסטון בחזרה ללאס וגאס בתחילת שנות ה-90 לאחר שקיבל איומים מארגוני פשע מקומיים.[13] בלאס וגאס, המשיך לנהל מכוני אגרוף והתחיל גם להתאמן בג'ו ג'יטסו בהדרכתו של ג'ון לואיס (מתחרה ב-UFC 22 וב-UFC 28), לצד לורנצו פרטיטה ואחיו הגדול פרנק פרטיטה.[14] באימונים פגש את הלוחמים טיטו אורטיז (אנ') וצ'אק לידל ולבסוף הפך למנהל שלהם.[14][15]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אליפות הלחימה האולטימטיבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]  |
ראו גם – אליפות הלחימה האולטימטיבית |
בזמן שעבד כמנהל עבור אורטיז ולידל, פגש את בוב מאירוויץ', הבעלים של Semaphore Entertainment Group, חברת האם של אליפות הלחימה האולטימטיבית (UFC). כשנודע לווייט שמאירוויץ' מעוניין למכור את ה-UFC, הוא יצר קשר עם חברו לורנצו (אנ') (מייסד שותף של Station Casinos), כדי לבדוק אם הוא יהיה מעוניין לרכוש את החברה. בינואר 2001 לורנצו ואחיו הגדול פרנק רכשו את ה-UFC תמורת 2 מיליון דולר[16] והוקמה חברת בת בשם "Zuffa" תחת Station Casinos שמטרתה הייתה לנהל את הארגון.[17] וייט קיבל 9% מהחברה, ומונה לנשיא החברה.[18]
וייט סיפר שכאשר הוא והאחים פרטיטה רכשו את ה-UFC, כל מה שהם קיבלו זה את שם המותג "UFC" וזירת קרב ישנה, משום שהבעלים הקודמים מכרו את נכסי החברה כדי להימנע מפשיטת רגל.[19] אירועי הקרבות הראשונים של וייט, UFC 30 ו-UFC 31, נערכו במלון טאג' מאהל של טראמפ (אנ'),[20] מה שהוביל לידידות ארוכת השנים של וייט עם דונלד טראמפ.[21] ה-UFC לא זכה להצלחה מיידית, ועד 2004 השקיעו האחים פרטיטה למעלה מ-40 מיליון דולר בחברה מבלי צמיחה משמעותית או הגעה לרווחיות.[22] וייט והאחים, יחד עם מפיק הטלוויזיה קרייג פיליג'אן, פיתחו את הרעיון של סדרת ריאליטי מבוססת MMA, בשם "The Ultimate Fighter", כניסיון ליצור עניין בספורט.[23] התוכנית נחשבת בתור המהלך ש"הציל את ה-UFC".[22] תחת ניהולו של וייט, ה-UFC התפתח לעסק מצליח; לאירוע הקרבות UFC 66 בשנת 2006 התבצעו למעלה ממיליון רכישות "שלם וצפה", וב-2008 החברה הוערכה על ידי פורבס ב-1.1 מיליארד דולר.[24]
ב-2010, Flash Entertainment, חברה בת של ממשלת אבו דאבי, רכשה 10% ממניות Zuffa תמורת 150–175 מיליון דולר לפי הדיווחים.[25] בריאיון ב-2011 ל-TMZ Sports, וייט ענה "לעולם לא" לשאלה: "מתי נראה נשים ב-UFC?".[26] הוא שינה את עמדתו בנושא, ובפברואר 2013 ה-UFC ערך את קרב הנשים הראשון שלו, בהשתתפות רונדה ראוזי וליז קרמוש (אנ').[27] ראוזי הפכה לאחד משני כוכבי ה-UFC המרכזיים של העשור, לצד קונור מקגרגור. הזוג היו אחראיים ל-4.6 מיליון רכישות "שלם וצפה" ב-2015, 61% מסך הרכישות באותה השנה,[28] כשההכנסות הגולמיות של החברה הגיעו ל-600 מיליון דולר.[29]
ביולי 2016 נמכרה Zuffa לחברת WME-IMG (אנ') תמורת 4 מיליארד דולר.[30] וייט החזיק ב-9% מהחברה בזמן המכירה,[31] והמשיך בתפקידו כנשיא.[32] במרץ 2019 חתם על חוזה לשבע שנים כנשיא ה-UFC, כשנחתם הסכם עם ESPN.[33] באפריל 2023, הודיעה Endeavor (שמה החדש של WME-IMG) על עסקת מיזוג של חברת ההיאבקות המקצועית WWE עם UFC לחברה ציבורית חדשה בשם TKO Group Holdings (אנ').[34]
אגרוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]וייט נכנס לסצנת האגרוף כשהשתתף בקידום קרב האגרוף של פלויד מייוות'ר נגד קונור מקגרגור, מפני שמקגרגור היה תחת חוזה עם ה-UFC.[35] באוקטובר 2017 אמר שהוא "נכנס לאגרוף, 100 אחוז."[36] מאוחר יותר שינה את עמדתו והתנגד לתוכניות אלו, והצהיר ב-2022 שאגרוף הוא "עסק מקולקל שלנסות לתקן אותו יהיה סיוט".[37] ב-2024 הודיע מחדש על כוונתו להיכנס לאגרוף בשנת 2025.[38]
מיזמים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2017 וייט החל להנחות את התוכנית "Dana White's Contender Series" (אנ'). ניתן לצפות בתוכנית דרך UFC Fight Pass (אנ'), שירות הסטרימינג הדיגיטלי של החברה. התוכנית מאפשרת ללוחמים חדשים להתחרות על חוזה ב-UFC.[39]
וייט היה מפיק בפועל של התוכנית "The Ultimate Surfer" (אנ'), תחרות גלישה בסגנון התוכנית "The Ultimate Fighter". התוכנית נוצרה על ידי קלי סלייטר, גולש מקצועי וחבר ותיק של וייט.[40] התוכנית שודרה ב-ABC באוגוסט 2021, ובוטלה לאחר עונה אחת עקב רייטינג נמוך.[41]
וייט הקים יחד עם האחים פרטיטה את Power Slap (אנ'), תחרות לחימה בסטירות.[42]
בינואר 2025 הודיעה חברת מטא כי וייט מצטרף לדירקטוריון שלה.[43]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]וייט הכיר את אשתו אן כשהם היו בכיתה ח'.[44] הם נישאו ב-1996, ויש להם שני בנים ובת אחת.[45]
גדל כקתולי[46] אך כיום מחשיב את עצמו כאתאיסט ואינו מאמין בחיים לאחר המוות.[47]
בשנת 2011 אמו של וייט, ג'ון, הוציאה את הספר "Dana White, King of MMA: An Unauthorized Biography".[48] ג'ון טענה בספר שמאז הצלחתו ב-UFC, דיינה "הפנה עורף למשפחתו ולחבריו שהיו שם בשבילו כשהיה זקוק לעזרה ותמיכה".[49]
בעיות בריאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאי 2012 חשף כי הוא אובחן כחולה במחלת מנייר.[50] לדבריו "זה כמו ורטיגו אבל על סטרואידים".[51] וייט עבר טיפול ב-2013, שלדבריו הפחית את הסימפטומים של המחלה.[52]
בשנת 2022 הצהיר שעבר בדיקות רפואיות ואובחן עם רמות טריגליצרידים גבוהות במיוחד. מאז הוא מקפיד על תזונה קטוגנית, שלדבריו תיקנה את בעיית דום הנשימה בשינה שממנה סבל.[53]
פוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וייט נאם בוועידה הרפובליקנית הלאומית ב-2016 בקליבלנד, אוהיו, שם תמך במועמד הרפובליקני דונלד טראמפ.[54] וייט חזר על תמיכתו בטראמפ בבחירות 2020 ונאם בעצרת בחירות בקולורדו.[55] באפריל 2020 הצטרף לקבוצה של מנהיגים בתעשייה כדי לעזור לארצות הברית לבנות מחדש את כלכלתה שנפגעה ממגפת הקורונה.[56] וייט תמך בטראמפ בבחירות 2024 ונאם בוועידה הרפובליקנית הלאומית ב-2024 במילווקי, ויסקונסין.[57]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דיינה וייט (באנגלית)
- דיינה וייט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
דיינה וייט, ברשת החברתית פייסבוק
דיינה וייט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דיינה וייט, ביישום טלגרם
דיינה וייט, ברשת החברתית אינסטגרם
דיינה וייט, ברשת החברתית טיקטוק
דיינה וייט, ברשת החברתית LinkedIn
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Danny Boice, Boxer To Entrepreneur: How Dana White Became The Champ Of Mixed Martial Arts, Forbes, 3 באפריל 2014 (באנגלית)
- ^ Andrew Joseph, Paige VanZant says she earns more through Instagram posts than UFC, For The Win, 27 באוגוסט 2019 (באנגלית)
- ^ 5 Things You Might Not Know About Dana White, 15 באוקטובר 2017 (באנגלית)
- ^ Famous birthdays for July 28: Dana White, Elizabeth Berkley, UPI, 28 ביולי 2019 (באנגלית)
- ^
Fight Night London: Dana White Post-Fight Presser Scrum, סרטון בערוץ "UFC", באתר יוטיוב (אורך: 04:17)
- ^ Kevin Paul Dupont, UFC president Dana White has deep bond with Boston, The Boston Globe, 16 בינואר 2016 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Jeff Wagenheim, Dana White thrilled to be bringing UFC to his adopted hometown of Boston, ESPN, 23 בדצמבר 2009 (באנגלית)
- ^ Dana White Kicked out of High school Twice, סרטון בערוץ "Sage Steele Podcast", באתר יוטיוב (אורך: 02:45)
- ^ Ernie Clark, UFC President Dana White gives $100,000 to fix up Hermon athletic complex, Bangor Daily News, 3 במאי 2011 (באנגלית)
- ^ Rafael Bandayrel, "He was the guy that I needed to find" - Dana White recalls how working for a Boston boxing icon changed his life, Sportskeeda, 28 בספטמבר 2022 (באנגלית)
- ^ Boston homecoming shows White's rapid rise as head of UFC, AP News, 29 בינואר 2018 (באנגלית)
- ^ Ryan Harkness, Dana White goes into detail on his boxercise instructor days, MMAmania.com, 24 באוגוסט 2018 (באנגלית)
- ^ Nasir Jabbar, UFC president Dana White had to flee his hometown after run-in with mob boss, 6 בפברואר 2024 (באנגלית)
- ^ 1 2 Damon Martin, The Godfather of 155: Jens Pulver looks back at becoming the first UFC lightweight champion 20 years ago, MMA Fighting, 23 בפברואר 2021 (באנגלית)
- ^ John Lewis Talks Vegas Club Scene, Being Managed by Dana White and Jet Setting with the Fertittas, MyMMANews, 18 ביוני 2018 (באנגלית)
- ^ Noah Kirsch, The Fertitta Brothers Just Made 2,000x Their Initial Investment In UFC, Forbes, 11 ביולי 2016 (באנגלית)
- ^ Jaren Kawada, A timeline of the UFC's ownership changes: From Fertittas to Zuffa and beyond, Sportskeeda, 7 בינואר 2024 (באנגלית)
- ^ Lauren Edmonds, The rise of Dana White, from UFC to Trump's inner circle and Meta's board, Business Insider, 12 בינואר 2025 (באנגלית)
- ^ Graham Bensinger, UFC's Dana White on Alcoholic Dad, Donald Trump, the Mob, John McCain & New York, Huffpost, 6 בדצמבר 2017 (באנגלית)
- ^ Sam Cabral, UFC boss to promote Trump's 'fighter' image at RNC finale, BBC, 18 ביולי 2024 (באנגלית)
- ^ George Fabe Russell, James Powel, UFC CEO Dana White endorses Trump at Republican National Convention: Watch, USA Today, 19 ביולי 2024 (באנגלית)
- ^ 1 2 Michael Rothstein, The inside story of how 'The Ultimate Fighter' saved the UFC 15 years ago, ESPN, 9 באפריל 2020 (באנגלית)
- ^ Joe Otterson, UFC to Induct ‘Ultimate Fighter’ Co-Creator Craig Piligian into Hall of Fame, Variety, 19 בינואר 2025 (באנגלית)
- ^ Lance Pugmire, The driving forces behind UFC, Los Angeles Times, 11 ביולי 2009 (באנגלית)
- ^ Dave Meltzer, Flash Entertainment sells its 10 percent of UFC to Endeavor, MMA Fighting, 4 בספטמבר 2018 (באנגלית)
- ^ Dana White in 2011: Women Will Never Fight in the UFC, סרטון בערוץ "TMZSports", באתר יוטיוב (אורך: 00:32)
- ^
דני הכט, רונדה ראוזי, האשה הראשונה של ענף הלחימה האכזרי MMA, פשוט לא יודעת להפסיד, באתר הארץ, 4 ביולי 2014
- ^ Patrick Wyman, Conor McGregor and Ronda Rousey Are Responsible for the UFC's Resurgence, Bleacher Report, 29 באפריל 2016 (באנגלית)
- ^ Darren Rovell, Brett Okamoto, UFC sold for unprecedented $4 billion, Dana White confirms, ESPN, 11 ביולי 2016 (באנגלית)
- ^ Michael J. de la Merced, U.F.C. Sells Itself for $4 Billion, The New York Times, 11 ביולי 2016 (באנגלית)
- ^ Josh Gross, Sam Thielman, How UFC's $4bn sale marked a journey from the shadows to the mainstream, The Guardian, 11 ביולי 2016 (באנגלית)
- ^ Damon Martin, Fox Sports US, What UFC sale means for Dana White, FOX SPORTS Australia, 12 ביולי 2016 (באנגלית)
- ^ Michael Rothstein, Dana White agrees to new 7-year deal with UFC, ESPN, 19 במרץ 2019 (באנגלית)
- ^ חדשות חוץ, מיזוג על סטרואידים: WWE תימכר ל-UFC לפי שווי של 9.3 מיליארד דולר, באתר כלכליסט, 3 באפריל 2023
- ^ Shakiel Mahjouri, UFC news, rumors: Dana White plans to finally enter the boxing world after previous teases: 'I have a plan', CBS Sports, 25 בספטמבר 2024 (באנגלית)
- ^ Dan Rafael, UFC president Dana White interested in promoting boxing matches, ESPN, 8 בנובמבר 2017 (באנגלית)
- ^ Matthew Wells, Dana White: Boxing is ‘a broken business that is an absolute nightmare to try to fix’, Yahoo Sports, 1 ביוני 2022 (באנגלית)
- ^ Jed Meshew, Dana White promises boxing updates in early 2025: ‘I’m coming in guns blazing’, MMA Fighting, 25 בספטמבר 2024 (באנגלית)
- ^ צפו ב"נוקאאוט השנה": הלוחם שהשיג חוזה ב-UFC בזכות בעיטה מהסרטים, באתר וואלה, 10 בספטמבר 2020
- ^ Blue Corner, This all ends with surfers fighting in the UFC, doesn't it?, MMA Junkie, 25 באוגוסט 2021 (באנגלית)
- ^ Peter White, ‘The Ultimate Surfer’: ABC Cancels Competition Series, Deadline, 30 במרץ 2022 (באנגלית)
- ^ אילן גולדמן, עומד בסטירה: ענף לחימה או ספורט לגיטימי?, באתר כלכליסט, 21 בפברואר 2023
- ^ ג'וש ארונסון, כוח חיזוק לצוקרברג: מנכ"ל UFC דנה ווייט מצטרף לדירקטוריון Meta, באתר מעריב אונליין, 6 בינואר 2025
- ^ Spencer See, Dana White's wife Anne White, ClutchPoints, 27 בנובמבר 2024 (באנגלית)
- ^ Brad Nash, Everything You Need To Know About Dana White Before His GQ MOTY Appearance, GQ, 9 בנובמבר 2018 (באנגלית)
- ^ Jon Fuentes, Dana White on Religion, Life after Death, and the Death of his Parents, MMAWeekly.com, 15 בספטמבר 2023 (באנגלית)
- ^ Michael David Smith, Dana White Tells Playboy About His Atheism, Steroid Use and Love for Donald Trump, MMA Fighting, 15 באוגוסט 2008 (באנגלית)
- ^ Sayan Nag, Dana White's mother described him as a "egotistical, self-centered, arrogant" vindictive tyrant in biography, Sportskeeda, 3 בינואר 2023 (באנגלית)
- ^ Dana White’s mom calls him a “prick” and “tyrant,” who turned his back on his family, FCFighter, 19 ביולי 2011 (באנגלית)
- ^ Yahoo Sports, Dana White diagnosed with Ménière's disease, misses first live UFC card in more than 11 years, Yahoo Sports, 16 במאי 2012 (באנגלית)
- ^ Adam Guillen, UFCs Dana White reveals he has Meniere's disease, MMAmania.com, 16 במאי 2012 (באנגלית)
- ^ Adam Guillen, Dana White Meniere's Disease: A-Rod, German stem cell treatment cure UFC President '100 percent', MMAmania.com, 19 באפריל 2013 (באנגלית)
- ^ Ryan Harkness, Dana White feels 35 again after being marked for death in a decade, MMAmania.com, 24 בספטמבר 2022 (באנגלית)
- ^ Guardian sport, UFC president Dana White stumps for Trump at Republican convention, The Guardian, 20 ביולי 2016 (באנגלית)
- ^ Patrick Sutare, UFC President Dana White Renews Support For Donald Trump, Joins POTUS In Rally, International Business Times, 24 בפברואר 2020 (באנגלית)
- ^ Donald Trump includes sports execs in 200-person advisory group, ESPN, 15 באפריל 2020 (באנגלית)
- ^ האלק הוגאן חזר לבמה, עם נאום תמיכה "הזוי" בדונלד טראמפ, באתר וואלה, 19 ביולי 2024
