דילמת אותיפרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מקורה של דילמת אותיפרון בדיאלוג אותיפרון לאפלטון, שם שואל סוקרטס את אותיפרון: "האם אהובה (על האלים) היא החסידות מפני שחסידות היא, או מפני שהיא אהובה, על כן היא חסידות?". שאלה זו מנוסחת לרוב מחדש באופן בהיר יותר: "האם האל מצווה חוקים מפני שהם מוסריים, או החוקים מוסריים כיוון שהאל מצווה אותם?".

הדילמה אצל אפלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיאלוג דנים אותיפרון וסוקרטס במהותה של החסידות. בשלב מסוים מציע אותיפרון כי "החסידות היא מה שאוהבים האלים כולם; והיפוכו, מה ששונאים כל האלים, חטא הוא". אפס, סוקרטס מצביע על בעיה מהותית בהגדרה: מחד, מה שאהוב על האלים הוא כזה כיוון שהאלים אוהבים אותו, ממש כשם שדבר־מה נראה הוא "נראה" כיוון שיש מי שרואה אותו. מאידך, שני הצדדים מסכימים כי האלים אוהבים את החסידות משום היותה חסידות, דהיינו, בזכות איזו איכות אינהרנטית שלה. אם נניח כי "חסידות" ו"נאהב על ידי האלים" הם היינו הך, נמצא כי החסידות הנה חסידות בזכות תכונה פנימית שלה, ולכן האלים אוהבים אותה, מה שגורם לה להיות נאהבת על ידי האלים - כלומר, חסידות - מה שגורם לאלים לאהוב אותה, וכן הלאה, במעגל אינסופי. כיוון שמה שעושה את החסידות לחסידות שונה ממה שעושה את הנאהב־בידי־האלים לכזה, אין מנוס מן הקביעה כי אלה שני מושגים שונים.

סוקרטס מסכים כי אחת מתכונות החסידות היא שהיא נאהבת על ידי האלים, אך דוחה את הנסיון להגדירה כך.

פירוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהאמירה כי האלים אוהבים את החסידות בזכות תכונה הטבועה בה מעצם הוויתה עולה כי המוסר אינו תלוי באל. האל, לפיכך, כפוף למוסר ממש כמו ברואיו; למעשה, תפקידו מצטמצם לכדי מתווך בלבד. כמובן, זוהי בעיה תאולוגית קשה.

מההיפך, לעומת זאת - הטענה כי המוסרי הנו כזה מפני שהאל צווה אותו - עולים קשיים אחרים. ראשית, נובע מכך שהמוסר הוא שרירותי; לו נברא העולם אחרת, אפשר שרצח, שוד ואונס היו מעשים מוסריים, בעוד צדקה וחסד היו חטאים. זאת ועוד, טענה כזאת מסיטה את הדיון מהעולם הממשי - האם רצח הוא טוב, או רע - לאזור מעורפל בהרבה, האם אלוהים אמר שרצח הוא רע. לבסוף עולה גם השאלה, מה טעם יש בכינוי האל "טוב" - לכל היותר, פירוש אמירה כזו הוא שהאל הוא עקבי.

נסיונות ליישוב הדילמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דילמת אותיפרון הטרידה פילוסופים ותאולוגים מאז העלה אותה אפלטון לראשונה. שני צדי הדילמה - בעיקר הראשון - נהנו מתומכים, וכמה פילוסופים ניסו למצוא את שביל הזהב ביניהם.

דילמת־שווא[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילוסופים נוצרים, בראשם תומאס אקווינס, הרבו לטעון כי הדילמה קיימת למראית עין בלבד: אמת, האל מצווה דבר־מה כיוון שהוא מוסרי, אך הוא מוסרי מפני שהמוסר הוא חלק בלתי־נפרד מטבעו של האל. הטוב, או המוסר, מעוגן, אפוא, בטבעו של האל, ורק מובע במצוות המוסריות. כל מה שהאל מצווה יהיה, לפיכך, טוב.

מתנגדי הגישה הזאת רואים בה דחייה של צדה השני של הדילמה. בפרט, הטענה של אקווינס מתבססת על ההנחה כי הטוב הוא מאפיין של האל - ולפיכך לא נתון לשליטתו. נסיון זה לא פותר, אפוא, את הבעיה שבהכפפת האל לחוקי המוסר. מאידך, בפתרון זה האל אינו כפוף למגבלה חיצונית כלשהי.

כמו כן, עולה השאלה- מאיפה הגיע טבעו של האל. לכך מוצעים שני פתרונות: 1. האל יצר את טבעו בעצמו. בכך הוא הכתיב את הצו המוסרי שלו על ידי זה שהוא קבע מה הטבע שלו יהיה- דבר שמשמעותו היא חזרה לאפשרות שהאל מצווה חוקים כי הוא ציווה אותם", או לחלופין שהאל מצווה חוקים באופן שרירותי. 2. איזה שהוא גורם קודם אחר היה מעורב ביצירת הטבע שיש לאותו אל, אשר שוב, הופך את האל לפחות רלוונטי.

האמיתות הנצחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לייבניץ נדרש גם הוא לוריאציה של אותה השאלה. במעמד של ה"אמיתות הנצחיות" - הלוגיקה והמתמטיקה, נמצא גם ה"טוב". מושג "הטוב שבעולמות האפשריים" מציע למעשה שהטוב הוא עקרון לפיו האל בחר מכל העולמות האפשריים את העולם הזה - הטוב ביותר. כלומר ישנן אילוצי הלוגיקה והטוב והם קודמים לאל ומנחים אותו בבחירתו.

אך, כעת נשאלות השאלות הבאות- האם אותו אל כל-יכול לא יצר את אותם חוקים לוגיים? ואם לא, האם לא ביכולתו של אל כל-יכול להיות מסוגל להתגבר על כל דבר, גם אל חוקים אלו, מעצם היותו כל-יכול? האם מושגים כמו "אילוצים מנחים" (מושגים בהם משתמש לייבניץ בפתרון שהוא מציע), אפוא, מופיעים בלקסיקון של אל כל-יכול?

ערכי מוסר חיוניים ולא־חיוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסוף ריצ'רד סווינברן מבחין בין שני מיני ערכים מוסריים: החיוניים, הקיימים בזכות עצמם, והלא־חיוניים, הקיימים רק מתוך עולמנו. אליבא דסווינברן, יכול האל לבחור לברוא את העולם במגוון אופנים; הערכים הלא־חיוניים עשויים להשתנות בין המודלים השונים, אך הערכים החיוניים משותפים לכולם, שכן לא ניתן לדמיין את האל בורא עולם שבו, למשל, אונס הוא מוסרי.

למעשה, סווינברן משייך לקבוצת הערכים החיוניים את הצד הראשון של הדילמה - האלים אוהבים את החסידות בזכות תכונה הטבועה בה - ולערכים הלא־חיוניים את הצד השני. לא ברור, עם זאת, האם אכן אפשרי להבדיל דיכוטומית בין שני מיני הערכים.

משמעויות שונות ל"מוסר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסוף רוברט אדמס מצביע על שתי הגדרות שונות ל"טוב ורע" - תפיסה חילונית, ותפיסה דתית (היינו, מה שהאל מצווה או אוסר). היות שהאל טוב מעיקרו, שתי ההשקפות חופפות לרוב; מאידך, האל חופשי לשנות את ציוויו, ושינוי כזה יוביל להפרדות שתי ההשקפות.

בעצם, אין בכך פתרון לבעיה שהעלה אפלטון: השוני בין המוסרי, או הטוב, לבין מה שאהוב על האלים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]