דימורפודון

דימורפודון
תקופה
יורה תחתון 190–195 מיליון שנה לפני זמננו PreЄ Є O S D C P T J K Pg N
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	זוחלים
סדרה:	פטרוזאוריה
משפחה:	דימורפודונטיים
תת־משפחה:	Dimorphodontinae
סוג:	דימורפודון
מינים
D. macronyx D. weintraubi
שם מדעי
Dimorphodon ‏אוון, 1859

דימורפודון (שם מדעי: Dimorphodon) הוא סוג של פטרוזאור בגודל בינוני מתקופת היורה המוקדמת.

מקור השם

שמו של הדימורפודון הוקנה לו על ידי הפלאונטולוג הבריטי ריצ'רד אוון בשנת 1859. דימורפודון פירושו "שתי צורות לשיניים". השם מורכב מהמילים היווניות "di", שפירושה "שתיים"/"שתי","morphe", שפירושה "צורה " ו-"odon", שפירושה "שן". השם מתייחס ללסת של הדימורפודון, הכוללת שיניים בעלות שני סוגים שונים של מבנה – דבר שנדיר יחסית בקרב זוחלים.

תיאור

למבנה גופו של הדימורפדון מאפיינים פרימיטיביים רבים, כגון נפח גולגולת קטן וכנפיים קצרות יחסית לגופו. הפלנגה הראשונה של גוף הדימורפדון הייתה ארוכה רק מעט יותר מאשר צלע כנפו. צווארו היה קצר אך גמיש וחזק, ואילו חוליות עמוד השדרה שלו היו חלולות.

אורכו של דימורפודון בוגר היה לרוב כמטר אחד, ורוחב מוטת הכנפיים שלו היה 1.2 מטר. זנבו היה ארוך והורכב משלושים חוליות. חמש או שש החוליות הראשונות של הזנב, שנבעו מעגנו של הדימורפודון, היו קצרות וגמישות, ואילו שאר החוליות הלכו וגדלו בהדרגה. קצה זנבו עשוי היה לשאת רמפורורהינצ'וס - תולדת עצם שאיזנה את תנוחות גופו של הפטרודקטיל בזמן תעופתו.

גולגולת

גולגולתו של הדימורפדון הייתה גדולה יחסית, ואורכה היה כ-23 סנטימטרים. למרות גודלה, משקלה היה נמוך יחסית, דבר שהתאפשר בזכות קיומן של מחיצות גרמיות דקות שביניהן חללים. מבנה זה של הגולגולת, המזכיר מבנה של קשתות התומכות בגשר, הניעו את ריצ'רד אוון לטעון כי הגדלת שטח הפנים אצל הדימורפדון היא האקונומית ביותר מבין אלו שפגש.

בחלקה הקדמי של הלסת העליונה נמצאו ארבעה או חמישה ניבים, שאחריהם הופיעו שיניים קטנות יותר. בכל הדוגמות אשר נמצאו עד עכשיו (נכון ל-2017), בלסת העליונה היה פגם שלא אפשר לקבוע את כמות השיניים המדויקת שנכללו בה. הלסת התחתונה נשאה חמישה ניבים ושלושים או ארבעים שיניים קטנות יותר.

גילוי וסיווג

מאובן של דימורפודון שנמצא בעיירה ליים רג'יס (Lyme Regis), אנגליה.

המאובנים הראשונים ששויכו לדימורפודון נמצאו בדצמבר 1828 על ידי חובבת הפלאונטולוגיה מארי אנינג בעיירה ליים רג'יס (Lyme Regis) שבדורסט, אנגליה. אזור זה של אנגליה הוא כיום אתר מורשת עולמית, המכונה "חוף היורה". באזור זה נמצאו עוד ממצאים רבים, אפילו מן התקופה המוקדמת של עידן היורה.

המאובן נרכש על ידי ויליאם בקלנד, ודווח עליו בפגישה של החברה הגאולוגית של לונדון, שנערכה ב-5 בפברואר 1829. בשנת 1835, לאחר מחקר יסודי של ויליאם קליפט ויליאם ג'ון ברודריד, דיווח זה פורסם בגרסה נרחבת הרבה יותר על ידי החברה הגאולוגית, והמאובן תואר כמין חדש שנתגלה. באקלנד שייך את המאובנים של המין החדש לסוג הפטרודקטלים, שאליו שויכו שרידים שנמצאו מוקדם יותר. הוא כינה את המין החדש פטרודקטלוס מקרונוקס (PTERODACTYLUS MACRONYX). השם נגזר מיוונית: "MAKROS"- גדול, ו "ONYX" - טופר. במהלך השנים המאובנים ששויכו למין הפטרודקטילים הפכו כה מגוונים, עד כי החלו למיין את קבוצת הפטרודקטילים למינים נפרדים.

בשנת 1858 אוון מצא שני מאובנים חדשים של דימורפודון. הוא מצא כי הגלגלות שלהם שונות מאוד מאלה שזוהו עד אז עם הפטרודקטילים. בעקבות כך, הוא ייחס ל-PTERODACTYLUS MACRONYX השתייכות למין נפרד, ובהמשך טבע עבורו את השם "DIMORPHODON". עבודת המחקר שלו בנושא זה פורסמה ב-1859.

בינתיים, אף על פי שהדימורפודון אינו מאובן נפוץ מאוד, נמצאו דגימות מקוטעות נוספות שלו. כמה מהן נרכשו בין השנים 1873 ו-1881 מסוחר המאובנים בלונדון ברייס מקמרדו רייט, על ידי הפלאונטולוג עותניאל צ'ארלס מארש. אחד מהם אותר ברבדי היורה המוקדמים שנמצאו בגדה הדרומית של נהר הסוורן, בצוק האוסט שבאנגליה.

תרשים של שלד דימורפודון

מין נוסף של הדימורפודון, דימורפודון ויינטראובי, (DIMORPHODON WEINTRAUBI), זוהה על ידי ג'יימס קלארק בשנת 1998, על סמך שלד חלקי שנמצא בסחופת שהגיעה מקניון חויזאצ'ל בתצורת לה בוקה שבטמאוליפס, מקסיקו. בסחופת נמצאו גם שרידים נוספים מתקופת היורו המוקדמת, שהשתייכו למינים של מחודקי ראש, דינוזאורים ויונקים. מין זה מוכר מהדגם אשר נמצא במכון הגאולוגי של מקסיקו Autónoma de México אשר מכיל חלקים של שלד, כולל החלק האחורי של הגולגולת, ארבע חוליות צוואר, זרוע שמאלית, כנף ימנית ורגל ימין. זוהי דגימה גדולה יותר מאשר אלה של הפטרודקטלוס מקרונוקס, והרגל שנשמרה היטב מראה כי כאשר הפרטים ממין זה נעמדו על רגליהם האחוריות, הם נשענו רק על כפות רגליהם, ולא על כל אצבעותיהם - דבר הניכר גם בעקבותיהם שנשתמרו. שמו של מין זה הוא מחווה לד"ר רוברט ל. ויינטראוב.

בשנת 1870 שייך הפלאונטולוג הבריטי הארי גוביר סילי (Harry Govier Seeley) את הדימורפודון למשפחה משלו, שאותה כינה בשם "Dimorphodontidae", ואשר הדימורפודון הוא החבר היחיד בה. בשנת 1991 הציע הפלאונטולוג הגרמני פטר וולכנוור (Peter Wellnhofer) כי הדימורפודון הוא צאצא של פטרוזאור אירופי קדום יותר בשם פטיינוזאורוס (Peteinosaurus). ניתוחים קלדיסטיים מדוקים יותר שהוצעו בהמשך (כמו למשל אלה של דייוויד אנווין או אלכסנדר קלנר) היו שנויים במחלוקת.

התאמה לסביבה

אוון החשיב את הדימורפודון כיצור הנע באמצעות ארבע רגליים (quadruped). הוא שיער כי האצבע החמישית של הדימורפודון תמכה במימברנה אשר נמצאה בין הזנב לרגליו, וכי על כן, היצור התנהל באופן מגושם. לעומת אוון, הארי סילי סבר כי הדימורפודון היה יצור זריז המתנועע בעזרת ארבע רגליו, או אף יצור דו רגלי שיכול היה לרוץ; זאת, על סמך רגליו המפותחות של הדימורפודון, ומבנה האגן שלו. תאוריה זו זכתה לתחייה בשנות ה-80 של המאה העשרים בזכות קייבין פדיאן (Kevin Padian).אולם מאובני עקבות של מיני פטרוזאורוסים אחרים, שגם להם הייתה אצבע חמישית קצרה, מוכיחים כי דימורפודון התהלך על ארבע רגליים. בשונה מהמקובל בקרב מינים אחרונים אלה, האצבע החמישית של הדימורפודון הייתה נטולת טופר והופנתה לצד. לכן, דייוויד אוון הסכים עם זה שהדימורפודון הוא יצור ארבע רגליים גם כן.

תזונה

כיום, המידע שקיים על אורך חייו של דימורפודון קטן מאוד כך שניתן רק לשער. בין ההשערות המקובלות ביותר בנושא מקום תזונתם של היצורים אלו היו אזור חוף הים או שהיו אוכלי כל. בקלן שיער כי ניזונו מחרקים. בנוסף היה מקובל לראותם כאוכלי דגים, למרות שהשערתו של בקלן הוכחה במחקרים ביו מכניים. בנוסף ידוע כי שרירי הלסת של הדימורפודון היו מפותחים, הם נועדו לתפיסת עצמים והחזקתם והלסת נסגרה מהר מאוד. כיוון שגולגולתו הייתה מאורכת והשיניים הקדמיות היו מחודדות וארוכות ניתן לשער כי היו ניזונים מחרקים. למרות שהיה מסוגל ניזון גם מבעלי חוליות זעירים ופגרים. מארק וויתון טען כי דימורפודון מותאם להיות טורף, כיוון שמידותיו גדולות מדי בשביל להיות ניזון מחרקים, לכן ככל הנראה טרף לטאות קטנות ויונקים. ההשערה המקובלת היא שניזון מטרפים שהיו פרופורציונלית קטנים לגופו.

תעופה

ציור שמדמה דימורפודון במעופו

בדומה לפטרוזאורים רבים אחרים, שייכו את הדימורפודון לחיות בחופשיות במעוף של ציפורי הים המודרניות. מחקרים אחרונים הוכיחו כי טענה זו רחוקה מהאמת, כי היה לא מותאם לתעופה מספיק על מנת לרחף באוויר. הסיבה לכך היא שכנפיו היו קצרות מדי יחסית לגופו ושלדו כבד מדי כדי שהכנפיים יוכלו להחזיקו באוויר. ההשערות המקובלות נוטות להאמין כי הדימורפודון השתמש בכנפיו על מנת לעוף מרחקים קצרים כגון הינשופים והדרורים המודרניים. הדימורפודון השתמש ביכולתו לעוף לעיתים רחוקות מאוד ורק במקרים נחוצים. בנוסף ידוע כי היכולת הרעועה לתעופה של היצור אינה תכונה העוברת מקדמונים אלא תכונה נרכשת, כיוון שידוע שפטרוזאורים אשר קדמו לו היו בעלי יכולת לתעופה ומבנה גוף מותאם לזאת.

חוזק האחיזה

לדימורפודון הייתה יכולת גבוהה לטיפוס על עצים, טפריו היו קשיחים וארוכים ומרכז כובדו היה נמוך. בדומה לסנאים המודרניים, הדימורפודון נע על פני העץ בקפיצות קצרות.

בתרבות

הדימפורפודון ידוע בתרבות במספר סרטים ותוכניות:

• הדימורפודון מתואר בספרו של ארתור קונאן דויל, העולם שאבד.
• בסרט עולם היורה נראים פרטי דימורפודונים הבורחים לצד פטרנודונים מכלובם, טורפים אנשים ובוזזים את רכוש החנויות המזכרות וחלקם גם ממריאים מהאי לעבר היבשת. הם נהרגים כאשר מגיע כוח הגנה אווירי. תקרית זו נראית גם בעולם היורה: נפילת הממלכה במצלמות. בעולם היורה: עולם חדש נראים דימורפודונים המגודלים באופן לא חוקי כשהרשויות פושטות עליהם. עוד דימורפודון נראה בשוק המלטזי, רכוב על בעליו בדומה לבזייר. נראים מספר פרטים בעולם היורה: מחנה הקרטיקון כשהם תוקפים את החבורה שעלתה לאזור הקינון שלהם, מעל מגדל תצפית ובהמשך דימורפודון אחד נתפס ונשלט בידי הוקס ואנשיו ופונה להתקיף את החבורה אך נהדף בידי להקת פטרנודונים ובהמשך נהרג בידי הטירנוזאורוסית.
• הוא נראה גם במשחק המחשב: עולם היורה: המשחק, המבוסס בחלקו על יצורי הסרט וכן בJurassic World: Alive,פארק היורה 3: בניית פארק וJurassic World Evolution 2.
• כמו כן פרטי דימורפודון נראים במשחק Ark: Survival Evolved.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דימורפודון בוויקישיתוף

• דימורפודון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• דימורפודון, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• דימורפודון, באתר GBIF (באנגלית)