דימיטרי קיפיאני
 | |
| לידה |
14 באפריל 1814 (יוליאני) Mereti, Gori uyezd, גאורגיה  |
|---|---|
| פטירה |
24 באוקטובר 1887 (יוליאני) (בגיל 73) סטברופול, רוסיה |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| מקום קבורה |
פנתאון מתאצמינדה |
| השקפה דתית |
נצרות אורתודוקסית |
| חתימה |
 |
  | |
דימיטרי קיפּיאני (בגאורגית: დიმიტრი ყიფიანი; 26 באפריל 1814 - 5 בנובמבר 1886) היה מתרגם, פובליציסט ואיש ציבור גאורגי. בשנת 2007 הכריזה הפטריארכיה של גאורגיה על קיפיאני כקדוש.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דימיטרי קיפיאני נולד בשנת 1814 למשפחת אצילים בכפר מרתי (נפת גורי) שבחבל כארתלי, גאורגיה (שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית). בשנת 1830 קיפיאני סיים את לימודיו בבית הספר לבני אצולה וזכה במשרת הוראה במקום.
בשנת 1832 קיפיאני היה שותף לקשר של בני האצילים הגאורגים, שהתכוונו לאסור בעורמה את בכירי השלטון הרוסי בגאורגיה ואז להמריד את האוכלוסייה נגד האימפריה הרוסית.
אחרי שסוד הקשר נחשף, קיפיאני נאסר ואחר כך נידון למוות עם שותפיו. כדי לזכות באהדת הציבור הגאורגי, וגם משום שהאצולה הגאורגית בכל זאת נחשבה למשענת השלטון הרוסי בגאורגיה, עונשם של הקושרים הומר בגירוש לפלכים מרוחקים של רוסיה; דימיטרי קיפיאני עצמו הוגלה לוולוגדה. בשנת 1835 הוא הוצב כפקיד במשרד המושל של פלך וולוגדה.
בשנת 1837 דימיטרי קיפיאני חזר לגאורגיה. מאז ועד שנת 1864, הוא מילא תפקידים שונים במִנהל מלכות המשנה של הקווקז. בשנים 1867-1859 קיפיאני שימש גם כמנהל האחוזה והנכסים של דוכס סמגרלו. בשנים 1870-1864 הוא היה יו"ר אספת האצילים של פלך טביליסי. בשנים 1879-1876 הוא כיהן כראש העיר טביליסי. בשנים 1886-1885 קיפיאני שימש כיו"ר אספת האצילים של פלך כותאיסי.
בשנת 1886 נרצח הרקטור של הסמינר הרוחני של טביליסי - פאבל צ'ודצקי, שאסר את ההוראה בשפה הגאורגית במוסד זה וכינה אותה "שפת כלבים". הראש הממונה של הכנסייה הגאורגית, האקזרך פאוול לבדב, הטיל בתגובה קללה על העם הגאורגי. דימיטרי קיפיאני שלח לאקסארך מכתב מחאה, שבו דרש ממנו לעזוב את גאורגיה. על-פי הצו של הצאר אלכסנדר השלישי מ-6 באוגוסט של שנת 1886, קיפיאני הודח מתפקידו כיו"ר אספת האצילים של פלך כותאיסי והוגלה לסטברופול שבדרום רוסיה.
ב-5 בנובמבר של שנת 1886 דימיטרי קיפיאני נרצח בסטברופול בשנתו בנסיבות מסתוריות[1]. כעבור יומיים הוא נקבר בפנתאון מתאצמינדה שבטביליסי. בשנת 2007 קיפיאני הוכרז כקדוש על ידי הפטריארכיה של הכנסייה הגאורגית.
פעילות ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1841 דימיטרי קיפיאני תרגם לגאורגית את המחזה "רומיאו ויוליה" מאת שייקספיר. התרגום הראשון הזה מאת קיפיאני הודפס רק אחרי מותו - בשנת 1896, בכתב העת "ציסקַרי". בשנת 1851 התפרסם התרגום של קיפיאני לרוסית למחזה הסאטירי "היפרדות" מאת בן ארצו, גיורגי אריסתווי.
משנת 1857 דימיטרי קיפיאני שיתף פעולה עם כתב העת "ציסקַרי", שפרסם את תרגומיו ליצירותיהם של אוקטב פלייה, מולייר, ויליאם שייקספיר, פייר בומרשה ואחרים.
בשנת 1882 דימיטרי קיפיאני פרסם בסנקט פטרבורג את הספר "הדקדוק הגאורגי החדש"; בזמן שלימוד השפה הגאורגית וההוראה בשפה זו נאסרו במערכת החינוך הממלכתית, לפרסום זה הייתה גם משמעות פוליטית.
בשנת 1883 בכתב העת "דרוֹאֵבַּה" (אנ') הודפס שירו של דימיטרי קיפיאני (תחת שם העט בַּכַּר כּארתלֵלי) "תשובה לחבר ותיק" - כתגובה לשירו של וחטנג אורבליאני. בשנים 1885-1884 התפרסמו זיכרונותיו של דימיטרי קיפיאני בשפה הרוסית.
פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
דימיטרי קיפיאני כיהן כסגן הנשיא של האגודה החקלאית הגאורגית. הוא היה ממייסדי הבנק הגאורגי, האגודה להפצת אוריינות בקרב הגאורגים והחברה הדרמטית הגאורגית. קיפיאני פעל גם להקמת ספריות ברחבי גאורגיה. הוא פרסם באופן סדיר מאמרים ומאסות בעיתונות הגאורגית והרוסית.
בזמן הרפורמה לביטול הצמיתות ברחבי האימפריה הרוסית בשנת 1861, כאשר דימיטרי קיפיאני עוד שירת במִנהל מלכות המשנה של הקווקז, הוטל עליו לנהל משא ומתן עם האצולה הגאורגית ולגבש המלצות לגבי אופן ביטול הצמיתות בגאורגיה. על-פי תוכניתו של קיפיאני משנת 1862, האדמות לא היו אמורות לעבור מידי האדונים לאיכרים, אלא להיחכר על ידם מבעליהן האצילים.
למרות נאמנותו הפוליטית למשטר הצארי, קיפיאני זכה ליחס חשדני מצד השלטונות. הוא ראה את חוזה גאורגייבסק כמסגרת האפשרית היחידה ליחסי רוסיה-גאורגיה; הדבר היה כרוך בהשלמה עם אובדן עצמאותה המדינית של גאורגיה לצד התעקשות על שימור האוטונומיה התרבותית.
בשנות ה-70 של המאה ה-19 דימיטרי קיפיאני התנגד בחריפות לפגיעה במעמדה של השפה הגאורגית בבתי הספר הממלכתיים. באוקטובר של שנת 1885 הוא נפגש בבורג'ומי עם הדוכס הגדול מיכאיל ניקולאייביץ'; במפגש, קיפיאני ביקר בחריפות את רדיפת התרבות הגאורגית על-פי מדיניותו של המשנה למלך בקווקז - הדוכס אלכסנדר דונדוקוב-קורסקוב.
דימיטרי קיפיאני החל בהכנת דו"ח ביקורתי על מדיניות ההגבלה של השפה והתרבות הגאורגית. הוא התכוון להגיש את הדו"ח למשנה למלך בקווקז ולשולחו גם למשרד הצאר, אך עקב לחצים כבדים מסנקט פטרבורג נאלץ להפסיק את כתיבתו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ התלגרמות האחרונות (אחרי חתימת הגליון), סטאווראפאל, 25 אקטאבר, היום בבקר מצאו את ראש האצילים בקוטאיס ד.א. קיפיאני נרצח על מטתו, מוחו נפצע, ידיו ורגליו אסורות. החקירה החלה., היום, 7 בנובמבר 1887 (ישיר)