לדלג לתוכן

דינה בליך

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דינה בליך
לידה 25 בינואר 1962 (בת 63)
סנקט פטרבורג, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אמנות עריכת הנתון בוויקינתונים
www.dinablich.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דינה בליך (נולדה ב-25 בינואר 1962) היא אמנית רב-תחומית ישראלית, העוסקת במיצב ומיצג, מחברת בין פיסול ותיאטרון, ציור וקרמיקה. העלתה שש הצגות רב-תחומיות ועשרות מופעי פרפורמנס במוזיאונים, תיאטראות ופסטיבלים, בהם: מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, מוזיאון ינקו דאדא, תיאטרון תמונע, פסטיבל עכו ופסטיבלים בינלאומיים. השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות, בהן: ביתן הלנה רובינשטיין במוזיאון תל אביב, מוזיאון ארץ ישראל, מוזיאון יאנקו דאדא. הציגה מספר תערוכות יחיד, בין השאר תערוכה אינטראקטיבית בשטאדטמוזיאום (גר'), בדיסלדורף, גרמניה. פסלים שיצרה מוצגים ברחבי ישראל.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דינה בליך נולדה בסנקט פטרבורג (לנינגרד דאז), ברית המועצות.[1][2] בצעירותה נחשפה לאמנות נון-קונפורמיסטית (אנ'), אמנות מחתרתית שהתנגדה לריאליזם סוציאליסטי, והתחילה ללמוד ציור אצל אמני "קבוצת א": יבגני אבזהאוז (אנ'), אלכסנדר אוקון, סימה אוסטרובסקי ואלכסנדר מנוסוב. בשנת 1978 עלתה עם משפחתה לישראל והמשיכה את לימודיה בתיכון לאמנות תלמה ילין. היא בעלת תואר ראשון במחלקה לעיצוב קרמי מבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, בו למדה בשנים 1987-1983.[3][1]

בשנת 1982 הצטרפה לקבוצת האמנים "לוויתן" בתערוכה "מסמל לטכנולוגיה"[4] והמשיכה את פעולתה בקבוצה עד 1987, שם גילתה לראשונה את הפרפורמנס (מיצג).[5] בסיום לימודיה עסקה בהוראה. בשנת 1992 הצטרפה לקבוצת האוונגרד "סמרטוט" מייסודו של האמן חוני המעגל, פעלה בה כחברה ב"עמותת אמני פרפורמנס" וניהלה אותה אמנותית לאחר מותו של חוני המעגל, בשנים 2016 עד 2017, אז פרשה מהקבוצה.[1][3]

משנת 1997 עד שנת 2018 הציגה ומכרה את עבודותיה בגלריות שיתופיות של קרמיקה כאמנית שותפה ואמנית אורחת, בהן : "8 ביחד" ירושלים, "שלוש 30" תל אביב, "גילדה" ירושלים וחנויות גלריות של מוזיאון תל אביב ומוזיאון ארץ ישראל. בשנים 2021-2019 הייתה חברה בגלריה השיתופית אגריפס 12 בירושלים. החל משנת 2017 היא בונה מיצבים, מרבה לחקור מרחבים, יוצרת דרך התבוננות והעמקה במצבים בנאלים, בחפצים פשוטים ומשחקת עם קודים חברתיים.

פעילות אמנותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 של המאה ה-20, במקביל ללימודיה בבצלאל, פעלה דינה בליך בקבוצת האמנים "לוויתן"[6] והשתתפה באירועים פוטוריסטיים, ביניהם: "ולימיר חלבניקוב 100" במסגרת אירוע "מיצג 85" תל אביב, עכו, טבריה 1985.[7] מיצג ומיצב "משיח" במסגרת פסטיבל ישראל, 1987.[5] Werke Gruppenkunst, קאסל, גרמניה 1987.[8] ב-1985 זכתה בפעם שנייה במלגת קרן התרבות אמריקה-ישראל (קרן שרת) והשתתפה בתערוכה האמן הצעיר בביתן הלנה רובינשטיין, מוזיאון תל אביב לאמנות. בשנות ה-90 של המאה ה-20, התחילה לשלב בין פיסול למופע, ב-1992 הצטרפה לאמני קבוצת "סמרטוט". בתערוכה הקבוצתית "הכלאה" בבית האמנים תל אביב, 1993, השתתפה דינה בליך עם המיצב "מודל לפסל אורבני. המיצב כלל פירמידה שקופה מזכוכית בגובה 150 ס"מ ודג שוחה בה, כיסא עץ תלוי מעליה ואבן גדולה מונחת עליו. בזמן התערוכה ארגנה עמותת אמני פרפורמנס ערב מיצגים "אלטרנטיבה אינטרדיסציפלינרית". בליך השתתפה עם המיצג "אנאפט", בו לראשונה ניסתה "לפסל בקהל". האנשים שהגיעו לצפות במיצג בצורה אורגנית הפכו לנושא המיצג.[9]

בשנת 1993 השתתפה בליך עם קבוצת סמרטוט כאמנית-יוצרת במופע של חוני המעגל "על הרמפה" בפסטיבל עכו.[10] ב-1994 יצרה והציגה בפסטיבל עכו מופע רב תחומי בשם "לידתו של אפולו".[11] בעבודה זו המשיכה לשלב בין פיסול לתנועה, בהשתתפות שחקנים, רקדנים והקהל. ציפי שוחט, הארץ: "זהו מעין מיצג, האמור להעניק חוויה חזותית. השחקנים, הקהל, חומרי פיסול, האור והצבע, הצלילים והצורות, המתחברים ביניהם לתמונות, כולם שותפים לאירוע... השפה היא ערוב של יוונית עתיקה, צרפתית, אנגלית וג'יבריש. מתאים להגדרה של תיאטרון פיסולי."[12]

בסוף שנות התשעים פתחה סטודיו ושבה ליצור בקרמיקה והייתה חברה בגלריות שיתופיות לקרמיקה. בשנות האלפיים הציגה בשתי הביאנלות הראשונות לקרמיקה ישראלית במוזיאון ארץ ישראל, שנת 2000[13] ושנת 2002.[14] השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות והציבה מספר פסלי חוצות במרחבים ציבוריים. בשנת 2003 הצטלמה יחד עם תמרה טראובמן לסרטו של חוני המעגל "כרטיס בכיוון אחד".[15] בשנות האלפיים, התחילה לשלב קרמיקה במיצגים, עם הרעיון הזה השתתפה בפסטיבל רב תחומי "בבושקה" במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד בשנת 2008.[16] באותה שנה יצרה עם קבוצת תיאטרון "דברים" את "פרידה," הצגה רב תחומית שהוקדשה לזכרה של אירנה טחטרובה, מייסדת הקבוצה. טל זגרבה כתב את המחזה, על פי הרומן הפסיכולוגי הלא גמור "נייטוצ'קה (אנ') מאת דוסטויבסקי. ההצגה הועלתה בתיאטרון קרוב ב-2008 ובתיאטרון תמונע ב-2009.[17] בשנת 2013 עלה בתיאטרון תמונע המופע שיצרה "היא והוא", קולאז' תיאטרלי לשלושה רקדנים ושחקנית, שחיבר בין פיסול לתנועה.[18][19] באותה שנה הוא הוצג בפסטיבל "ימי תל אביב בסנקט פטרבורג" ופסטיבל אפארט, בו זכתה ההצגה בציון לשבח.[20][21][22]

בשנים 2012 - 2013 הוצגה בתיאטרון תמונע "המפטי דמפטי" פנטזיה סוריאליסטית של בליך פרי עטו של טל זגרבה, הצגה בת שישים דקות המתארת דקה אחת בחייו של לואיס קרול, האוכל ביצה ומחשבותיו תוך כדי הסעודה.[23][24] ב-2014 הוצגה בתיאטרון מולודיוג'ניי על הפונטנקה בסנקט פטרבורג ((אנ')).

בסתיו 2016 אחרי פטירתו של חוני המעגל, שהקים והנהיג את קבוצת "סמרטוט", מונתה בליך למנהלת האמנותית של הקבוצה. היא לקחה את הכותרת שבחר לעבודתו העתידית "קונצ'רטו נשי ברה מינור" ופיתחה אותה. התמקדה בשנות החמישים בתל אביב ויחד עם הקבוצה רקמה מופע רב תחומי עם מסכי וידאו ענקיים, פסנתר כנף, אופנה מבית דיור ומתפרה תל אביבית צנועה. על המסכים התחלפו סרטי ארכיון, דימוים פרובוקטיבים ותיעוד של חיי תל אביב ממצלמתו של חוני המעגל. העבודה הוצגה פעמיים במוזיאון תל אביב לאמנות בשנת 2017.[25][1]

בסוף שנת 2017 בליך התרכזה באמנות פלסטית, במיוחד במיצב. המיצב שלה "מושב החורף" הוצג במוזיאון ינקו דאדא, עין הוד, במסגרת התערוכה "מה מ (נ)שתנה?" בציון 100 שנה ל"מזרקה" של מרסל דושאן, באוצרותה של רעיה זומר-טל. רעות ברנע, כלכליסט: "העבודה של בליך היא מיצב בן 120 מושבי אסלה המסודרים כמושבים בחלל מליאת הכנסת, כשבמרכזם בור שממנו בוקעים קולות בית המחוקקים שלנו. "העבודה מאוד לבנה, נקייה. מה שמלכלך אותה הוא הסאונד שמשקף את השיח הרדוד של מליאת הכנסת.". העבודה מרפררת באופן ברור לדושאן ולתנועת הדאדא ומאופיינת בשבירת גבולות במטרה להביא לשינוי."[1] באותה שנה העלתה שני מיצבים נוספים ביחד עם טניה פרמינגר: האחד, "לגעת בכדור הארץ", הוצג במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, 2017. המיצב, בקוטר 10 מ"ר, נבנה בשעת סגירה של המוזיאון לשיפוץ ובדק את הרלוונטיות וגבולות האחריות של אותו מקום כשהוא לא נושא את הכותרת "המוזיאון".[26][27][28] השני, "עמודי תווך", נבנה והוצג במסגרת התערוכה "ספה. ספר", גלריה בית גורדון-לונדון, באוצרותה של אפי גן.[29]

ב-2019 הציגה את תערוכת היחיד "מקום" בפארק דינה, הגלריה הירוקה ארסוף קדם היא עבדה עליה במשך חמישה חודשים, במהלכם ביקרה יום יום בארסוף, קיבלה השראה מהקורות במקום, אספה חפצים ויצרה באמצעותם דימויים במיצבים.[30][2] בינואר 2020 הועלתה תערוכת היחיד של בליך still (a) life. זהו מיזם משותף של מוזיאון עין הוד ומוזיאון העיר דיסלדורף, במסגרתו התארחה בליך בסטודיו בדיסלדורף, יצרה בהשראת העיר והציגה במוזיאון העיר. בליך אספה מאנשים חפצים יומיומיים שיצאו משימוש והפיחה בהם חיים חדשים.[31] בשנת 2021 הציגה דינה בליך תערוכת יחיד, "הלבשה תחתונה", בגלריה אגריפס 12, ירושלים. זו התערוכה הראשונה שלה המוקדשת כולה לציורים, ללא מיצב או פיסול. היא שואבת השראה מבובות בחנויות הלבשה תחתונה בדרום תל אביב.[32] בשנת 2021 הוזמנה להשתתף בפרויקט "1700 שנה ליהודי גרמניה" ואצרה יחד עם 2 קולגות תערוכה משותפת של אמנים ישראלים וגרמנים, "הבית על הגשר", במוזיאון קייזרוורט', בדיסלדורף.[33]

גלריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2021 - “הלבשה תחתונה"- גלריה אגריפס 12, ירושלים.[34]
  • 2020 –"Still(a)life" - Stadtmuseum (בגרמנית), דיסלדורף, גרמניה. אוצרות: ד"ר סוזאנה אנה (Susanne Anna), רעיה זומר טל.[31]
  • 2020 -"New Day" - תערוכה זוגית, עם אלכס זגרבה, גלריה Atelierhaus Sittarder, דיסלדורף, גרמניה, אוצר: דניס ציבולה (Dennis Cibula).[35]
  • 2019 - "מקום"- הגלריה הירוקה, פארק דינה, ארסוף קדם, אוצרת : טניה פרמינגר.[30]
  • 2012 - "במבט חטוף" - גלריה "8 ביפו", תל אביב.

תערוכות קבוצתיות נבחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Top"- 2022" מרכז תרבות, סביון.
  • 2021 - ”אי יציבות 3”- אירוע פרפורמנס pottery slam, בית בנימיני, תל אביב.[58][59]
  • 2021 - ”דדאים" - מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד.[60][61]
  • 2021 - “Museum - “The house Kaiserswerth דיסלדורף, גרמניה.
  • 2021 - “עלייה לרגל"- גלריה אגריפס 12, ירושלים.
  • 2019 - "גברת אדון" במסגרת התערוכה "דווקא" - מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד.[62]
  • 2019 - "שפע" – festival ,Sancy .white art (צר') צרפת.[63]
  • 2018 - "נעילת מושב החורף" - מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד.
  • 2017 – "המלתחה – קונצ'רטו נשי ברה מינור" - מוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן.
  • 2017 – "בתווך" - גלריה בית גורדון-לונדון, ראשון לציון (בשיתוף עם טניה פרמינגר).
  • 2017 - "לגעת בכדור הארץ" - מוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן (בשיתוף עם טניה פרמינגר).[26][27][28]
  • 2008 – "אן-דן-דינה" - מוזיאון ינקו דאדא (פסטיבל בבושקה).[64]
  • 1993 - "מי מכיר את האיש שבקיר?" - בית האמנים בירושלים.
  • 1993 - “על הרמפה" - מיצג במופע רב תחומי בבימויו של חוני המעגל, פסטיבל עכו (השתתפה כאמנית יוצרת וחברה בקבוצת סמרטוט).[65]
  • 1993 - "אנאפט" - בית אמנים, תל אביב.[54]
  • 1992 - "LOY BAKANACH"- אירוע אלטרנטיבי של פרפורמנס ישראלי, סינמטק תל אביב, בשיתוף עם פליקס שפינל.
  • 1992 - "פעולה בנאלית סמויה מן העין" - הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית, תל אביב. בשיתוף עם פליקס שפינל.
  • 1987 - "מחכים למשיח"- מיצג חוצות, פסטיבל ישראל (השתתפה כאמנית יוצרת וחברה בקבוצת לוויתן).[5]
  • 1985 - " ולמיר 100" – מיצג חוצות, אירוע "מיצג 85", תל אביב, טבריה, פסטיבל עכו (השתתפה כאמנית יוצרת וחברה בקבוצת לוויתן).[7]

תיאטרון רב תחומי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיסול סביבתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2024 - "שיבת ציון" - כיכר שיבת ציון, קריית מלאכי, הפסל נמצא בתהליך עבודה.
  • 2021 - "איבר פינה", מיצב קבע, מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד.
  • 2019 – סדרת מיצבים – הגלריה הירוקה ארסוף קדם.
  • 2015- "רקדנית " – סביון, תצוגת קבע.
  • 2012 – 3 פסלי חוצות, פארק יונה וולך, קריית אונו, תצוגת קבע.[71]
  • 2002 – "גמל שלמה"- מוזיאון ארץ ישראל. משנת 2004 מוצב במושב בית-חנן.
  • 2003-1985 תבליט קרמי - טיילת טבריה.

ספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • תל אביב – ונציה (ספר צילום) / דינה בליך, אלכס זגרבה; צילומים מאת אלכס זגרבה. תל אביב : חממה ספרותית, סטימצקי, 2002.[72]

פרסים ומלגות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Stadtmuseum, Dusseldorf
  • מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.
  • מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד.
  • האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים.
  • אוספים פרטיים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דינה בליך בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 רעות ברנע, "אמנות נוגעת בחיים ולעתים מתריסה, אבל מכנות ומתשוקה", באתר כלכליסט, 25 בדצמבר 2017
  2. ^ 1 2 אינה שכטוביץ, האמנות מתווכת את מה שלא ניתן לספר, 20 באוגוסט 2019
  3. ^ 1 2 קורות חיים של בליך, באתר גלריה אגריפס 12
  4. ^ קבוצת לוייתן: מסמל לטכנולוגיה: צורה, אובייקט, תוכנית, תיאטרון ירושלים, 1982.
  5. ^ 1 2 3 לנה זידל, הצטרפותי לקבוצת לוויתן, באתר של זיידל
  6. ^ אילן נחשון, הלוייתן הוא דג קטן, תרבות ספרות אמנות, ידיעות אחרונות, 23 ביולי 1982, עמ' 18.
  7. ^ 1 2 קבוצת לויתן, שיחזור הכתרתו של ולימיר חלבניקוב כיושב ראש כדור הארץ, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, הוועד הפועל – המרכז לתרבות וחינוך, 1993.
  8. ^ Künstlergruppen zeigen Gruppenkunstwerke" (Group-Art Work), Kassel 1987.
  9. ^ הכלאה: אלטרנטיבה דיסציפלינית, אגודת הציירים והפסלים סניף ת"א, עמותת אמני הפרפומנס בישראל, פתיחה: טז בשוון תשנ"ד, 31 באוקטובר 1993.
  10. ^ שוש אביגל, עכו: צופה שמסרב, בועטים בו, חדשות, 4 באוקטובר 1993.
  11. ^ פסטיבל עכו 94 (מוסף מיוחד), ידיעות אחרונות, 23-20 בספטמבר (חוה"מ סוכות).
  12. ^ ציפי שוחט, אומרים שיש תיאטרון אחר, הארץ, 13 בספטמבר 1994.
  13. ^ סורין הלר, הביאנלה השנייה לקרמיקה ישראלית, הוצאת מוזיאון ארץ-ישראל, 2002.
  14. ^ עירית ציפר, חרס אלפיים - הביאנלה הישראלית לקרמיקה, מוזיאון ארץ-ישראל, 2000.
  15. ^ פילמוגרפיה: כרטיס בכיוון אחד, באתר של חוני המעגל
  16. ^ עין הוד בבושקה
  17. ^ פרידה, באתר תיאטרון תמונע
  18. ^ 1 2 היא והוא, באתר הבמה
  19. ^ 1 2 היא והוא, באתר תיאטרון תמונע
  20. ^ 1 2 ימי תל אביב בסנקט פטרבורג, TLV in SPB.ru,Дни Тель-Авива, в Санкт – Петербурге, TLVinSPB.ru, 9.6 - 4.7.2024
  21. ^ היא והוא, בפסטיבל אפרט
  22. ^ היא והוא, בתיאטרון מולודיוג'ניי על הפונטנקה בסנקט פטרבורג
  23. ^ מרט פרחומובסקי, הכל נשאר במשפחה, במה, טיים אאוט תל אביב, 30-23 באוגוסט 2012, עמ' 78.
  24. ^ אייל מלובן, לקלף את הביצה, תרבות, ידיעות תל אביב, 13 בספטמבר 2013, עמ' 86.
  25. ^ הקונצ'רטו הנשי של חוני המעגל, הבמה, 16 במרץ 2017.
  26. ^ 1 2 המיצג "לגעת בכדור הארץ", במוזיאון רמת גן
  27. ^ 1 2 "לגעת בכדור הארץ", מיצג במוזיאון רמת גן
  28. ^ 1 2 “סרטון של "לגעת בכדור הארץ
  29. ^ שפה. ספר" – תערוכות חדשות בגלריה העירונית לאמנות בית גורדון לונדון, ערב רב, 19 בדצמבר 2017.
  30. ^ 1 2 תערוכת "מקום" 2019, הגלריה הירוקה, ארסוף
  31. ^ 1 2 פרויקטים בינלאומיים, אתר מוזיאון יאנקו דאדא
  32. ^ "הלבשה תחתונה", גלריה אגריפס 12
  33. ^ 1 2 Tino Hermanns (September 27, 2021), Museum in Kaiserwerth zeigt Werke jüdischer Künstler, Rheinische Post
  34. ^ דר מוספיר, חמש תערוכות ששווה לצאת בשבילן מהבית, באתר ynet, 5 במאי 2021
  35. ^ Pressedienst Einzelansicht, Atelierhaus Sittarder Straße, Studioausstellung "A New Day"
  36. ^ דינה בליך בתערוכות "אלף שושקות" במוזיאון הרצליה
  37. ^ צלחות בעד דמוקרטיה / תערוכת מכירה, דינה בליך
  38. ^ נאוֹפּוסטיזם? נֶאוֹסֶנְט? תערוכה קבוצתית, גלריה אגריפס 12
  39. ^ ״מחווה למשה קסטל״, תערוכה קבוצתית במוזיאון הצייר משה קסטל, אתר גלריה אגריפס 12
  40. ^ הסלון ברחוב אגריפס, באתר אגריפס 12
  41. ^ בית בעין הוד/ הרשימה המשותפת, פורטפוליו, 4 במרץ 2021
  42. ^ שעשועי דושאן, אתר מוזיאון יאנקו דאדא
  43. ^ התערוכה רשומון, באתר גלריה אגריפס 12
  44. ^ התערוכה הקבוצתית חלומות, באתר אמנים יוצרים בישראל
  45. ^ אורלי גנוסר, ‏מתעורר מחדש, באתר גלובס, 21 בדצמבר 2017
  46. ^ הכול זהב בתיאטרון קליפה
  47. ^ עמודי תווך, באתר גלריה עירונית לאמנות ראשון לציון
  48. ^ דאדאלנד חוזר למוזיאון תל אביב, באתר הבמה, 28 באוגוסט 2016
  49. ^ Leil de Lumiere (The Nigh of Light), Lighthouse Gallery, Old Jaffa, June 30 – July 14, 2011.
  50. ^ סורין הלר, הביאנלה השנייה לקרמיקה ישראלית, הוצאת מוזיאון ארץ-ישראל, 2002
  51. ^ ספרים חדשים, באתר הארץ, 14 במאי 2002
  52. ^ עירית ציפר, חרס אלפיים - הביאנלה הישראלית לקרמיקה, מוזיאון ארץ-ישראל, 2000
  53. ^ לאן זזה הוואזה, תערוכת עיצוב קרמי, 7.5.2000 – 1.6.2000, הגלריה לעיצוב, קמפוס מכללת חנקין.
  54. ^ 1 2 הכלאה: אלטרנטיבה דיסציפלינית, אגודת הציירים והפסלים סניף ת"א, עמותת אמני הפרפומנס בישראל, פתיחה: טז בשוון תשנ"ד, 31 באוקטובר 1993.
  55. ^ Künstlergruppen zeigen Gruppenkunstwerke" (Group-Art Work), Kassel 1987.
  56. ^ Gil Goldfine, Pottery into potpourri, The Jerusalem Post Magazine, May 22, 1987, p. 16.
  57. ^ משה בן-שאול, אמנות עכשיו, תערוכות נמשכות, מעריב, 6 באוגוסט 1982.
  58. ^ מחפשים יציבות: מעבדת ניסיונות בימי קורונה, ישראל היום, 11 באוקטובר 2021.
  59. ^ פואטרי סלאם 3 בבית בנימיני, פורטפוליו, 20 באוקטובר 20
  60. ^ ענת טנר, חוגגים בשיקגו, באתר ynet, 23 ביולי 2021
  61. ^ דדאים במוזיאון יאנקו דאדא
  62. ^ יורם מארק-רייך, חגיגה כפולה במוזיאון יאנקו דאדא, ידיעות חיפה. 26 ביולי 2019, עמ' 61.
  63. ^ Sancy.White Art
  64. ^ עין הוד בבושקה
  65. ^ הפסטיבל ה-14 לתיאטרון ישראלי אחר: לוח מפורט של אירועי הפסטיבל בעכו, חדשות, 1 באוקטובר 1993, עמ' 12.
  66. ^ הקונצ'רטו הנשי של חוני המעגל, הבמה, 16 במרץ 2017.
  67. ^ פסטיבל אפראט
  68. ^ המפטי דמפטי, באתר תיאטרון תמונע
  69. ^ פרידה (תיאטרון דברים), באתר הבמה
  70. ^ לידתו של אפולו, באתר פסטיבל עכו
  71. ^ שלט ו-פדיה, דינה בליך-זגרבה
  72. ^ תל אביב ונציה, אתר הספרייה הלאומית
  73. ^ אוסקרים מבצלאל, חדשות, 3 באוגוסט 1986, עמ' 23.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דינה_בליך&oldid=39908740"